ביום ההוא שנגמלת מההקאות, או באותה תקופה, קרה לך משהו טוב?
או שהגעת לאיזשהו שקט נפשי שלא היה לך קודם?
במילים אחרות: קרה איזשהו שינוי בחייך שגרם לך להפסיק, או שזה היה פשוט ניסיון מתוך רבים שבמקרה הצליח?
לא קרה שום דבר טוב ביום ההוא. ההיפך. הסכמתי שלא יהיה טוב לתקופה. הסכמתי שיהיה ריק ועצוב וחסר צורה והגדרה. שיהיה חרא שלא יהיה כלום העיקר לא זה.
כלומר נתתי צאנס למהלך.
אמרתי לא יודעת מה עוד יהיה לי בחיים, אבל זה מונע מזה לקרות. רציתי לנסות לראות איך אני בלי הבולימיה. לתת צאנס למהלך.
עכשיו אותו דבר עם גבר יקר שנפרדתי ממנו. נפרדתי ממנו כי אנחנו לא מתאימים. מאלף סיבות. והצלחתי סוף סוף לשכנע אותו להפסיק לנדנד לי. עכשיו בשתיקה אני כאילו נזכרת בכל הטוב שהיה, חווה בדידות וגעגוע, וכמעט משכנעת את עצמי שמה יש, אפגש איתו, היו גם רגעים יפים… ואני יודעת כמה חרא היה לי איתו בנוסף לרגעים היפים, אז אני עכשיו נותנת צאנס למהלך הזה של הפרידה, כדי לאפשר לדברים חדשים להכנס לי לחיים. הם לא יכנסו מיד בשניה הזאת, אבל מתישהו, אם ישאר מקום ריק, הם יכנסו.
כלומר זה יותר דומה לאופציה ב' מאשר לא'. הכל עניין של מיינד-סט ושיהיה בהצלחה.
מה ההגדרה שלכם לבולימיה? כאילו.. אני לא יודעת אם אני בולימית או לא. כל פעם אחרי ארוחה אני רצה לשירותים. אבל ישלי עובדה שאני יכולה להפסיק עם זה מתי שבא לי- לדוגמא היום אכלתי חצי טוסט בבוקר, וכמה ביסים מבורקס..וסלט ולא רצתי לשירותים. אני מקיאה כבר בערך שבועיים וחצי כל יום לפחות שלוש פעמים. וישלי פעמים כאלו, כמו היום למשל שאני יכולה לשלוט בעצמי. אז אני לא חושבת שאני בולימית כי בולימיות אחרות כבר ממזמן היו רצות לשירותים, אני לא רצתי. מה זה אומר עליי?
אז שיכאב, לא איכפת לי.. אני מצליחה להרזות ההקאות "עוזרות" לי..כן אני ממש ממש בהתחלה אבל קראתי פה על מישהי ששלחה לך הודעה וענית לה בזה שהאם העולם שווה אתזה? האם היופי שווה אתזה? זה די הצחיק אותי כי זו שאלה רטורית. תימצאי לי מישהי אחת בעולם הזה שלא רוצה להיות רזה ויפה..עוד משהו שאני מזדהה עם מישהי שכתבה פה, שזה פאקינג פתרון. בדיוק כמו שאת כתבת- הם מתאמצים ורצים ואוכלים בריא ומסודר.. ואני? פחח אני אוכלת מה שבא לי כמה שבא לי כי אחר כך? אחר כך הכל הולך לאסלה.. אז שיכאב הגרון, זה שווה את זה, יש לי משקל מסוים או יותר נכון גוף מסוים שאני מדמיינת לעצמי, כשאני אגיע לזה אני אתחיל לחשוב על להפסיק.
כל מילה שאמרת, מייצגת עשרות ומאות נשים ברחבי העולם. לצערי אנחנו "מקבלות עלינו" את הרעיון של מודל היופי כאמת מוחלטת שאין עליה עוררין. לא עוצרות לחשוב בכלל אם זה הגיוני שכולם יראו אותו דבר. המוח שלנו תופס את הרזון כדבר שחיינו תלויים בו. וכך אנחנו משעבדות את שמחת חיינו ועובדות כל חיינו עבור אל החיצוניות.
ואפילו אם נכנע למסר החברתי, הבשורה הטובה לדעתי, זה שאני 20 שנה ללללאאא מקיאה ובכל זאת גופי רזה ונוח לי בו.
ההבדל בין משקלי כבולימית ומשקלי כאדם רגיל הוא בין שניים לשלושה קילו. כלומר לא הייתי צריכה את כל הסיבוב הזה של 11 שנה.
אי שם בתוכך יש מישהי שיודעת את האמת. אבל מי שמנהל אותך זו זאת שחושבת שרק כך תוכל להשתלב ולהיות מאושרת. ומכיוון שההיא שם בפנים עוד לא הספיקה להתגבש ולהיות בכלל קיימת, אז אין לה ברירה אלא לשבת לחכות שתמצאי אותה.
וכשתמצאי אותה היא תראה לך את האמת. שאת נהדרת בדיוק כפי שאת.
אם את בוחרת להקיא את לא צריכה אישור. ממילא תעשי את זה. ומי שמאשר אותך זו את ואת בלבד.
היי דני היי חניתה(:
אני חושבת שאני כבר סוג של בולימית. כל כך קשה ״להגיד״ אתזה לעצמך.. זה כמו בוקס בבטן רציני. אני מקיאה כל יום, כבר די הרבה זמן, אם אני ארצה- אני אוכל להפסיק כאילו.. ניראלי. אני בוחרת את הקטע של ההקאה..לא ניסתי להפסיק כי אני לא רוצה. אבל כל כך כואב לי הגרון.. ממש כאילו בחיים לא כאב לי ככה, והבטן, ואני אשכרה מרגישה חלשה. השאלה שלי פה, בהתחלה שלכם, הקטע של ההקאות עדין היה בשליטה נכון? כאילו, יש יכולת בחירה אם ללכת להקיא אחרי ארוחה או לא נכון? לפחות בהתחלה.. שוב- לא ניסיתי להפסיק כי אני לא רוצה. אבל אני חושבת שאני יכולה..
התמכרות ובחירה.
אנשים שהם מכורים למשהו מה הם אומרים לעצמם? שהם מכורים או שהם יכולים להפסיק מתי שהם רוצים…?
ודווקא לאלה שמבינים שהם מכורים אני יכולה להגיד שיצאתי מזה.
לקח לי 11 שנה. אבל זה היה לפני 20 שנה. זה לא היה קל לצאת מזה. כל פעם ניסיתי ונכשלתי. וכל פעם הייתי קונה מעצמי את ההבטחה האומללה להפסיק מחר…
יענו אני מאמינה שמחר יהיה אפשרי מה שלא אפשרי היום.
אני לא חותמת לאף אחד שגורלו יהיה כגורלי. כמספר האנשים כך מספר הדרכים וההמצאות והמחשבות… אבל מה שבטוח שהגוף זה המכונה שמשרתת אותנו כאן, והגוף זה החלק שלנו שמחובר לטבע. ולטבע יש חוקי השרדות ולא מעניין אותו מה דעתינו על יופי מהו. הגוף תמיד ישאף להבריא את עצמו, לאזן את עצמו, למען המטרה שלשמה באת לכאן. וככל שתלחמו פחות זה בזה – ככל שתשרור הרמוניה והבנה יותר גדולה בינך לבין גופך – כך תרגישי יותר טוב ונכון ויציב ונוח בחיים שלך.
הגוף לא מדבר במילים. הוא מדבר בכאבים ובמיחושים. כואב לך הגרון. לא צריך להיות פרופסור כדי להבין מה הגוף מנסה להגיד לך….
הגוף תמיד ידבר. גם האינטואיציה. השאלה אם נקשיב לו. היום. עכשיו.
בהתחלה אני בחרתי אם להקיא או לא אבל הידיעה שאני לא יקיא זה חירפן אותי מפה מתחילה ההתמכרות שלך לבולימיה ואז לאט לאט את מאבדת את השליטה שלך ואת יכולת הבחירה שלך והסיוט מתחיל… לגביי הגרון את צריכה להבין שאת מקיאה בין היתר את מקיאה חומצות קיבה מה שפוגע לך בגרון במיתרי הקול בשיניים בהכל בולימיה כיפית בזמן הקצר אבל בזמן הארוך היא פשוט סיוט לכי לטיפול תיגמלי מזה כמה שיותר מהר שיהיה לך בהצלחה 🙂
היי,פעם ראשונה שאני כותבת פה אני פשוט חייבת לשתף..בזמן האחרון( שלושה שבועות כבר) שיוצא לי להקיא כל יום.. לרוב זו פעם אחת. למה אני מקיאה? כי אני רואה שזה סוג של פתרון נוח ופשוט זה כאילו אכלתי אכלתי העלתי העלתי, ועכשיו אני רוצה להוציא אתזה מהגוף שלי, לעשות כאילו לא אכלתי כלום- אז אני פשוט דוחפת אצבע. זה נראה לי פשוט פתרון כלכך טוב ונוח אז מה הבעיה? חח כאילו קראתי פה המון (את אישה מדהימה דרך אגב) אז מה אז אני אתמכר לזה..מה הבעיה? בשבילי זה פשוט נראה כמו עוד דרך נוחה להרזות..
בולימיה לא מרזה להיפך היא עשויה להשמין דווקא בואי נסתכל על הצד המדעי של העניין את אוכלת ומקיאה לגוף חסר חומרי בסיס כדי לקיים את פעולות החיים הוא לוקח את האנרגיה הזאת מהחלבונים לא מהשומנים מה שיעשה אותך רופסת הפתרון הנכון וההגיוני את צריכה לאכול בריא ומאוזן לעשות ספורט כמה פעמים בשבוע כחצי שעה..דוגמא אישית עליי אני גבר רציתי להיות כמו הדוגמנים במגזינים הקאתי הפכתי להיות רופס וחולה במצב שהייתי בבולימיה נטו אנשים באו אליי ואמרו לי תגיד לי הכל בסדר? נראיתי חיוור כחוש שיער עוד שנייה נופל באמת שלא כדי לך להגיע למצבים האלו תחיי את החיים שלך באושר ועושר מה שמגיע לך ולכולם אל תפלי למלכודת הנוראית הזאת ..
אני זוכרת את הרגע הזה
שחשבתי שמצאתי את התשובה
שניצחתי את המערכת.
זה רגע אדיר…
ממש הרגשתי גדולה מהחיים, רן אנשים מסכנים, אתן לא יכולים לאכול מה שאתם רוצים ואני כן. אתם רצים ומתעמלים ומזיעים ונשארים שמנים ואני… אני ברגע מקיאה וכאילו לא אכלתי…
הרגע הזה ניסה לשחזר את עצמו פעמים רבות. גם כשנעלמולי החיים לתוך אכילה בלתי פוסקת והראש שלי לא יכול היה לחשוב על שום דבר אחר חוצממתיכבר אוכל משהו.
זה משתלט וממכר ואין חיים.
את יכולה להאמין לעצמך שפעם אחת ביום מה הבעיה, ואת יכולה להאמין לי שמפעם זה יכול להגיע גם לארבע תשע פעמים ביום.
על כל פנים אני לא רואה איך את מפסיקה עכשיו, וכן זה מרזה את חלק מהאנשים וחלק לא. השאלה שנותרה להענות היא האם להיות רזה זו זו משמעות החיים. כי את עלולה למצוא את עצמך מתעסקת בנושא הזה יומם ולילה.
אולי לתת לגוף את הדלק שלו שלוש פעמים ביום בצורה סבירה זה מספיק, וביתר הזמן להתעסק בדברים אחרים, שמעניינים יותר ונשארים יותר זמן.
אי אפשר לנצח את הטבע. מלפפון יהיה מלפפון ועגבניה תהיה עגבניה. וכל נסיון של מישהו להגיד להם שזה לא בסדר ולדרוש מהם להפוך לגזר הוא בין זמני לחסר סיכוי. העולם דפוק דארלינג, אל תשתפי עם זה פעולה.
הרזתי כבר 6קילו ואני רוצה עוד! כי אני באמת צריכה, הרזתי בצורה מסודרת..ללא הקאות, אכלתי מסודר והכל היה טוב. ופתאום קשה לי הרזות עד עכשיו הכל זרם חלק ונוח אבל פתאום ראיתי שהעליתי 2 קילו אז פשוט התחלתי להקיא אחרי כל ארוחה ״גדולה״שאני אוכל(נגיד צלחת פסטה).. אוף זה ממכר. אני לא רוצה להיכנס לזה, באמת שלא..תעזרי לי):
כל חוסר שתצרי בגוף ובטבע, גם אם הוא לדעתך "זמני", ייצר כוח שעובד הפוך באותה עוצמה.
הנכון הוא לאכול הכל, במידה, ולעבוד לדבר הבא עד הארוחה הבאה.
גם אני התחלת דיאטות וסיימתי בבולימיה. נסי לקרוא בעמוד הזה כבר דנו בזה מכמה זוויות…
על כל פנים בולימיה זו התמכרות. אם לא עוצרים בזמן זה יכול לקחת שנים. שנים שבהן כל היום חושבים על אוכל, כל היום מחכים לאוכל, אוכלים, ומקיאים. שנים.
זה לא סוף העולם אבל זה די בזבוז.
זמן כסף תשומת לב, החיים בהמתנה. אני חושבת שזה אחת מהסיבות, זה קורה לאנשים שהציפיות שלהם מעצמם ומהחיים גבוהות ממה שברגע נתון נדמה שיתממש עבורם.
אבל אני לא פסיכולוגית אז אולי זה ממש לא המקרה פה.
נסי לשכלל את הדיאטה שלך שתהיה משהו שאפשר לחיות איתו בשמחה כל החיים, ואל תקראי לזה דיאטה. מצאי את התפריט הנכון לך והשאירי אותו מגוון.
ואם תתני לגוף שלך לעשות את העבודה לבד בלי להפריע לו אם דעתך עליך ועל משקלך וכל הסרט הזה… אז יש לך סיכוי לדלג הלאה לחיים נעימים יותר.
באין ספור דיאטות של אנשים כאשר הם מתחילים להרזות בשבוע שבועיים הראשונים ואז ההרזיה נפסקת אני קורא לזה המעצור כי זה עוצר את התהליך.. מה שאת אמורה לעשות זה לעשות יותר פעילות גופנית להוציא יותר אנרגיות מאשר כמות הקלוריות שאת מכניסה בולימיה היא מחלה ממכרת נורא!!!! אל תשקלי להכניס את האצבעות שלך שוב לפה אם את מרגישה שזה יותר מידי בשבילך ושאת נכנעת לבולימיה גשי לטיפול כמה שיותר מהר…בהצלחה ואנחנו פה לתמוך בך :)ולעזור בכל מה שאפשר
כל כך עזרת לי אני כיום לוקח כדורים נגד דיכאון שממש עוזרים לי אני בריא יותר מתחיל להתאמן ומתחיל לחיות את החיים שלמגיע לי שראויים לי!! תודה רבה רבה על כל העזרה שלך מת עלייך ואני יכנס מידי פעם לאתר ויכתוב כאן לבנות שיצטרכו עזרה אני סיימתי וסגרתי את הפרק שקוראים לו בולימיה הגיע הזמן לפתוח פרק חדש וקוראים לו החיים שם אני נמצא כיום עוד פעם תודה רבה רבה על העזרה שלך !!
דני יקר שיום אחד נפגש ונתחבק
ובינתיים שמחה תמיד לשמוע ממך וגם הבנות שאתה משתף ותומך בהן. זה כייף שאני לא לבד פה, ויש עוד זויות ראיה, ועוד תובנות ועוד הצלחות וגם השתתפות והבנה.
מאחלת לך הרבה רגעי נחת ואהבה. נתפגשה, פה, שם…
🙂 המון בהצלחה
היום אחרי התקף בולמוס. החלטתי להקיא. פעם ראשונה שניסיתי להקיא. כמעט הצלחתי.. לא יודעת מה לעשות- מתוסכלת-
דרך אגב פעם ראשונה אני בפורום הזה
אין לי מושג מה אני עושה כאן או מה מטרת הפורום…פשוט חייבת לשתף.
אורחת פורחת שלא מצליחה להקיא ומדלגת על שנים של התמכרות מטורפת שקשה מאדדדד לצאת ממנה.
אם כבר הגעת את מוזמנת לקרוא ולראות תהליך של בנות ובנים שהיו במקום שלך פעם. זה יתן לך תמונת מצב דימדוייקת על מה הפלוסים והמינוסים של הענין הזה.
את מתוסכלת כי את מאמינה שחייך תלויים בזה שתהיי רזה או משהו שנחשב בסדר, ובעצם הנכון הוא לחשוב על מה בא לי לעשות בחיים. מה אני רוצה לראות בעיניים שלי. לא מה רואים אחרים שמסתכלים עלי.
הדרך לשם יכולה להיות קצרה או ארוכה. ובכל מקרה המסע שלנו אל הטבע האמיתי שלנו שמבקש לבוא לידי ביטוי.
בדרך אנחנו מנסים להיות כמו כולם, לרצות, להיות אהובים דרך מה שאולי הם רוצים. בסוף תגיעי לחשוב מה את באמת רוצה. מבפנים, לא מבחוץ. ועד אז את איתנו…
לפעמים אני שואלת את עצמי שאלה שידיחו אותי מהפורום הזה אם היו שומעים אותי שואלת אותה. וזה אחרי שהייתי 11 שנה בולימית ועד היום אני לא מוותרת על שוקולד.
שאלתי היא – האם באמת אוכל הוא כל כך כל כך חשוב שצריך להשקיע בו כל כך הרבה זמן? לא מספיק שלוש ארוחות סבירות ביום?
אבל זו מחשבה שחושב מישהו שלא מכור. ומי שמכור מכור.
היום אחרי התקף בולמוס. החלטתי להקיא. פעם ראשונה שניסיתי להקיא. כמעט הצלחתי.. לא יודעת מה לעשות- מתוסכלת-
דרך אגב פעם ראשונה אני בפורום הזה
אין לי מושג מה אני עושה כאן או מה מטרת הפורום…פשוט חייבת לשתף.
אני מקיאה בכוונה אבל אין לי בולמוסי אכילה, אני לא אוגרת אוכל ואז הורסת אותו ואני לא אוכלת בסתר.
אני אוכלת רגיל לגמרי, ומקיאה כדי לא להשמין.
אני בולמית או לא בולמית?
יקירה אם זה חשוב השם ננסה לענות על זה
מה שחשוב שתדעי שזה בעל פוטנציאל התמכרות מאד גבוה.
כלומר את יכולה למצוא את עצמך במצב שכל היום את רק חושבת על זה וכן, אוכלת בכוונה ומקיאה.
אחר לצאת מזה זה יכול לקחת שנים. 11 שנה, 20 שנה…
אני כבר ארבעה חודשים חושבת רק על כמה מים אני אשתה כדי להקיא בקלות, ואיך לא יתפסו אותי ותירוצים למה נתקעתי בשירותים. אני מפחדת להפסיק, מפחדת להשמין שוב 🙁
אז אפשר לקרוא לזה באלף שמות, אולי בולימיה.
את ממש בהתחלה. אני לא יודעת כמה עמוק את רוצה להכנס ואם את מסכימה לעזוב הכל ולצאת משם לפני שכבר לא תוכלי.
אני לא יודעת אם את יכולה או לא. את נשמעת די סגורה על עצמך בקטע שזה או בולימיה או להשמין.
זו לא האמת כמובן אבל נראה לי שאת רואה את זה כאמת.
בולימיה אצל כל אחד מתבטא באופן שונה אחד מתעסק יותר מידי מול המראה אחד משווה אתה עצמו יותר מידי לאחרים אחרים לא לכל אחד דרך ביטוי שונה אך כולם מפחדים להשמין ויעשו הכל כדי למנוע זאת מתוקה שליי את בהתחלה אל תעשי את השגיאות שאני ועוד מלא בנות עשינו כי זה ממש הורס בתחום של בית הספר חברים יחסים אפילו משפחה הכללל זה פוגע והורס אז תלכי לטיפול אין בזה בושה בהצלחה 🙂
היי חניתה! למרות שהרופאה שלי הגדירה אותי כ"בולמית", אני לא הייתי קוראת לעצמי כך כי מעולם לא הקאתי בכוונה.
אני מזדהה מאוד מאוד עם הסיפורים, הבולמוסים, כאבי הבטן, תחושת האשם וכו'. אבל לא עם ההקאות.
קראתי המון הודעות בחמשת הימים האחרונים, וההודעות האלה נתנו לי המון מוטיבציה להחלים.
כבר חמישה ימים ללא בולמוס! אני מקווה שזו רק ההתחלה…
לסיכום רציתי לומר שאת בן אדם מדהים שעושה עבודת קודש! תודה רבה לך!
[למרות שהיא מאוד קליטה, הייתי משנה את הכתובת של האתר… אני שונאת קללות (: ]
עלית על התדר ולקחת לך את מה שאת צריכה.
אני מתרגשת ממש…
הפורום ימשיך לחיות יחד איתי, וגם אחרי, יש פה את דני וציפור ועוד שעונים אחד לשני… אולי גם את תתחילי פה ושם לתת מנסיונך ורגישותך, זה היופי באינטרנט ובדור שלכם, יש אנרגיה חדשה.
אז קודם כל אני מאחלת לך המון בהצלחה ושנשמע ממך!
ספרי על הנצחונות ואם תרצי גם על הקושי, הכל בסדר.
לגבי ה"קללה" אני מניחה שאת מתכוונת לבת זונה האמיתית… זה השאריות של האתר במתכונתו הקודמת כשהיה האתר של הספר הראשון שהוצאתי בשם הזה. מכיוון שהוא פחות חשוב לי כרגע מהבנות הבולימיות, השתלטתי עליו ושיניתי את יעודו. גם במקור הוא לא תפקד כקללה אלא כהתרסה מול עולם תקוע וסטיגמטי, אבל כל דבר בזמנו… 🙂
אני מבקרת באתר הזה די הרבה לאחרונה ובאמת שהתגובות פה מאוד מעודדות ומחזקות. אז דבר ראשון, תודה לך חניתה, את מדהימה. גם אתה, דני! וציפור ומלא אנשים אחרים שמשתפים ומספרים.
אני אישית מקיאה כבר שנה, פחות או יותר.. לפני זה פשוט הייתי רצה, כדי לשרוף את הקלוריות. אבל מאז שגיליתי איך להפעיל את ריפלקס ההקאה, קשה לי להיגמל מההרגל המגונה.
אני לא בנאדם שמן, אנשים דווקא מחמיאים לי על שאני יכולה לאכול כל כך הרבה שטויות מבלי להשמין. בכל פעם שזה קורה, משהו בתוכי צועק להם- זה לא נכון! זו אשלייה. הרזון הזה שאתם רואים זה הקליפה החיצונית, הדקה כל כך, שמסתירה את מה שקורה לי בפנים. היא מסתירה את המלחמה עם עצמי, אם לשבת בכלל לאכול, כמו בנאדם, מחשש שאם אתחיל – לא אדע מתי להפסיק. היא מסתירה את הכעס שמפעפע בי מחוסר השליטה העצמית. וכן, גם את חוסר הביטחון, העייפות והמירמור.
אבל הקליפה הזו נשברת, וכך גם אני.
אז החלטתי להפסיק.
אבל זה כל כך קשה! בכל פעם שאני מגיעה לסוף היום השני של "הגמילה" מההקאות, אני נכנעת ומתחילה לזלול. וההמשך משם אל השירותים כבר ברור לי בהחלט.
אז איך עושים את זה? איך משלימים עם החולשה הזו? ואיך שולטים בה? איך מוצאים את האיזון?
בבקשה תגידו שזה אפשרי..
אגב, זה הגיוני להיות בולמית ולהתעסק במשהו כל כך מינורי כמו זה, גם בזמן מלחמה?
אומרים שהפנים והחוץ מחוברים… המלחמה שבחוץ, שהגיעה לדרגת טירוף מבחינתי, רק מעודדת את תחושת סוף העולם ומכניסה את כולם ללחץ. אין הבדל מבחינתך את נשלטת והקולות מנסים להחליש אותך כדי למשול בך.
צריך הרבה אמונה בטוב שבי, במיוחד בעיתות שהעולם השתגע, שמבוגרים מלמדים ילדים בגן לא להרביץ, ואז הולכים וקונים נשק להרוג אחד את השני…
או מחליטים למי יש זכות קיום ולמי לא.
אז בתוכינו יש מלחמה. קולות שונים מדברים אלינו. חלקם אנחנו אוהבים חלקם שונאים. את שואלת יפה איך מאזנים ומקבלים את כל החלקים השונים בי. זו משימה לחיים.
החדשות הטובות הן שמי שלוקחת בחזרה את החופש לידיים מהבולימיה, יודעת אחר כך להשתמש ביכולת הבחירה בכל נושא בחיים. זה קשה, זה אפשרי, זה הרבה מודעות והרבה אהבה עצמית.
זה מענין זה קצת כמו עזה. יש שם אנשים טובים חפים מפשע. ויש שם טרוריסטים. אז גם בתוכינו אנחנו רוצים להשאיר את הטובים. את היופי שבך ששכחת מתחת להתמכרות הזאת. הטוב שבנו מנצח אם אנחנו מקשיבים לו. אם אנחנו מזהים את הקולות של החמאס שלנו.
את שמנה, לא רצת לא מגיע לך לאכול, בואי נאכל, בא לי שוקולד, בא לי זה בא לי זה…
ויש את הקולות שמנגד שאפשר לחזק אותם בכמה דרכים.
האחד להזכר מה אני אוהבת לעשות ולעשות את זה.
השני להחליט על מבנה וסגנון אכילה שישרת אותי בנעימות וקלות לשארית חיי. אצלי עשיתי את זה עם טבלת קלוריות. אם תרצי דברי איתי נעשה יחד חשבון. לשלב בתפריט היומי הכל במידה. כולל משהו מתוק טעים לנשמה.
השלישי הוא לתת מקום לשקט. למנוחה. לאי עשיה.
זה המקום שאנחנו בורחים ממנו כולנו. יש בו חיבור לנשמה שלנו, לפעמים זה עובר דרך תחושת ריקנות, או כאב. אבל להתרגל לנשום בתוך זה, לראות שלא רק שלא קורה לי כלום, אפילו נעים, ונותן לי זמן שאחריו עולה איזה רעיון, איזה מעשה שמחכה להעשות. וכך מדבר לדבר עובר הזמן, והגוף נרגע איתך, ומשחזר את עצמו, למה שמתאים לו להיות עכשיו.
זה משתנה, ומותר להשתנות עם התקופות, כמו נשימה.
מקווה שעזרתי, נסחפתי קצת איתך למרחקים.
1000 פעם ניסיתי להפסיק ולא הצלחתי. ובפעם ה1001 הצלחתי. ולא חזרתי מאז לאחור. 20 שנה.
לצערי לא שמעתי על הצלחות של ה"עזרה המקצועית" הזאת שאולי את מתכוונת אליה. מכל הכיוונים ברור לי שהעולם לא מבין עד הסוף את התופעה.
אם את במקום הנכון בראש אז את יכולה לנסות לבד אפילו. עם קצת דיווח לי להשוויץ ואחר כך עוד אנשים.
אם את לא במקום הנכון בראש אז לא יעזרו כל העזרה המקצועית שבעולם…. נכון?…
אז אם בא לך לקצר תהליכים תתקשרי אלי בטלפון ואם בא לך להתכתב בפרטי אז יש פה את המייל בתחתית העמוד. נכנס קצת לפרטים ונצא משם עם תשובות מה נכון לך.
אני כבולימי מה שעוזר לי להרגיע את היום שלי זה מחמאות כן זה נשמע מטומטם אבל זה ממש עוזר שאלה: שהתחלת להקיא ואחריי כמה זמן אמרו לך שרזית הרגשת בעננים? כן !!! במקום אותם אנשים אני אומר לעצמי וואו אתה ניראה רזה וואו אתה מדהים וואו אתה בריא להכניס לראש שלך כל מיני פידבקים טובים שבסופו של דבר יחלחלו פנימה למוח שלך ואת תאמיני למחמאות שאת נותנת לעצמך לי בכל אופן זה עוזר תנסי את זה..
וואלה, לא חשבתי על זה, שחיזוק חיובי זו באמת אחלה שיטה כדי לשמור על המיקוד במטרה..
אבל..
כשמגיע הערב, אחרי יום שלם שבו הייתי בתשומת לב על אכילה נכונה, זה השלב שבו אני נופלת. נשנוש קטן, "צו'פר", שיוצא מכלל שליטה.. מביא אותי שוב לנקודת ההתחלה.
גם אני סובל מנשנושי לילה אני מצליח להפחית את זה בכך שאחריי כל היום שאכלתי טוב אני אוכל את הארוחה האחרונה ארוחה לילית ונותן לי פינוק קטן אולי שתי קוביות שוקולד חצי כוס גלידה עכשיו אחריי הארוחה הלילית בערך אחריי שעה שעה וחצי לכי לישון וכך תקומי מוקדם בשעה 7 מוכנה להתחיל את היום כמו שצריך אני חייב להגיד לך שאין לך מושג איזה כיף זה לאכול בריא יום לפניי ולקום יום אחריי מפוצץ אנרגיות ממש כאילו העולם על כף ידך!! תנסי את זה בהתחלה זה יהיה קשה לא נורא גם אם תאכלי יותר מידי גלידה או שוקולד זה בסדר כל עוד לא תקיאי!! בהצלחה שיהיה לך אני וחניטה כאן איתך לתמוך ולעזור לך בכל מה שתצטרכי
אני יודעת שיש אתרים שמסבירים איך לעשות דברים שפוגעים בך. אבל אני מעדיפה להציע לך לקחת את "חוסר ההצלחה" ואת הצרידות כסימנים שאלוהים רוצה אותך בריא…
אתה יודע, עוד מעט העולם יתעורר מהשטות. וכל כולנו שנכנסנו לבולימיה הממכרת הזאת נמשיך לנסות לצאת. אולי אתה תוותר על המלכודת הזאת ותחליט שאתה בוחר בדרך אחרת. בדרך של לאהוב את עצמך ומי שלא נראה לו זו בעיה שלו.
עוד מעט העולם יתעורר, וזה יקרה בזכות אנשים שיגידו אל תגידו לי איך להראות ומה לעשות עם החיים שלי.
ואם אתה בכל זאת מעדיף להקיא אז יש איזה פורום אחר ששמעתי שעוזר לאנשים להכנס לזה. אני מנסה לעזור לאלה שנכנסו ולא מצליחים לצאת. שזה הרוב.
עזוב את זה אני הבנתי את זה מאוחר מידי אתה רוצה להיות כמו כל הגברים בפרסומות שרירים חטובים רזים.. אני יודע אני גם רוצה להיות כמוהם מה שאנחנו לא מבינים שכדי להשיג את זה צריך להרים משקולות להתעמל ואף לאכול תזונה נכונה ההקאות מחלישות את הגוף שלנו והגוף אין לו די אנרגיה אז מה שהוא עושה זה לפרק את השרירים לא את השומן ואז אתה נהיה רופס לא מחוטב אני יודע את זה כי אני ככה אני עובר את זה היום אני אוכל בריא ומתעמל ולאט לאט אני אראה תוצאות אל תנסה שוב להקיא
חוק פיסיקה עתיק אומר שכשמפעילים כוח יוצרים מיידית כוח נגדי זהה לו בעוצמתו.
נסי להגיד למישהו "אל תעשה את זה" ותראי איך הוא רץ.
צריך להיות בחמלה ובאהבה לעצמך וזה משהו שאנחנו לא עושות.
אנחנו ראשונות מכסחות את עצמינו שלא "עמדנו בציפיות" של החברה, של ההורים, שאכזבנו, שאנחנו שמנות מכוערות ולא ראויות לחיות, ולכן אנחנו ככ חלשות והבולימיה חוגגת עלינו.
מתישהו מגיע הרגע שאת מבינה שאת לא אשמה, שהעולם דפוק אבל ממש, שהם גם מאמינים בלהרוג אנשים כפתרון, לא רק בשטות שכולם חייבים להיות רזים ובלונדינים, ותלמידים מעולים, ולהיות הכי טובים בכל כי אחרת עופו מפה, מתישהו יורד האסימון שאני משלמת מחיר גבוה על להיות מחוברת לעולם שגומר את היצירתיות שלי והחיות שלי.
ואז קמים בבוקר ונושמים עוצמה פנימית והבנה פנימית שאני מביאה מסר חשוב. מסר של קבלה ואהבה של עצמי וכל אחד כפי שהוא.
החכמה הזאת היא שתיקח אותך ביד בחזרה אל כביש החיים, ואת בחייך תתני השראה לאחרות שנפלו במלכודת הזאת.
אני כמעט בת 17 ואני בולמית-אנורקסית כבר מגיל 14. אני מקיאה משהו כמו 2-4 פעמים ביום (פעם זה היה 6-8)
בתקופה האחרונה חזרתי ללהקיא כל דבר כנכנס לי לפה( אני מובן אוכלת משהו קטן כמו חתיכות מלון, טורפת ארוחה ענקית ומקיאה את הכל עד שאני רואה חומצות)
אבל יוצא לי בלילה לאכול ארוחה ולא להקיא (אבטיח, תפוח, סלט, דברים כאלה..)
ירדתי תוך שבועיים ככה מ51 ל47.7-48
אני כבר לא מרגישה רעב.. כשהייתי קטנה היו לי בעיות בלב ועכשיו הן חזרו ובגדול.. אני (בשנה האחרונה) ובמיוחד היום ועכשיו, יותר מאי פעם מרגישה לחץ ממש חזק בחזה כשאני עושה פעולה קצת מאומצת..
בנוסף לכך השיניים שלי נרקבות ומצהיבות, הידיים מצולקות, הפנים ממש ממש נפוחו, הגרון כואב ויש לי אנמיה..
אני לא יודעת מה לעשות , ניסיתי להפסיק אבל ברגע שאני מתחלה לאכול בריא אני מתחרפנת מהמשקל ומקיאה
ולבקש עזרה מההורים זאת לא אופציה.. אם אני אבקש עזרה מהרופא ואבקש לא לידע את ההורים, זה אפשרי?
אני באמת מרגישה כאילו אם אני לא אפסיק בימים הקרובים אני אתמוטט וזה מפחיד אותי..
אני שומעת אותך, ברור שמצבך לא להיט. הגוף מאותת לך שאת עוברת את הגבול שלו. נשמע שהוא ממש מתחנן אליך.
המשקל שאת מתחרפנת ממנו כשאת "אוכלת נורמלי" זה השבועיים הראשונים שלוקח לגוף להתרגל מחדש לעכל.
הכליות לא מסתדרות עם הנוזלים בהתחלה, וצריך לנוח ולתת לגוף להזכר.
מה שנדפק זו מערכת העיכול. מנגון טבעי שנכנסנו ודפקנו אותו, כולל מנגנון רעב שובע. צריך לתת זמן לגוף לחזור לטבעי שלו.
את צריכה סבלנות חמלה וחכמה.
שימי לב למחשבות שדוחפות אותך לחזור למעגל של חוסר שליטה. מחשבות של אוכל ומחשבות שאת חלשה. כשאת מאמינה לדיבור הזה שבא מהמוח שלך, ותקראי פה בעמוד מה דעתי מאיפה זה בא לך… אז את חוזרת לבית סוהר הזה. וכשאת נזכרת שמי שמחליט עליך זאת את ושאת חזקה ורוצה להנות מכל המתנות שמחכות לך בחיים, אז יש יותר סיכוי שתתני לעצמך טפיחת עידוד על השכם, תנשמי עמוק ותאפשרי לעצמך לאכול נורמלי, קצת מכל דבר, שלוש וחצי פעמים ביום. ובשאר הזמן תגידי לעצמך יללה, בואי נחיה קצת. נעשה דברים שנראים לנו מפחידים אבל אולי מקרוב זה לא באמת מפחיד כל כך. עובדה שאנשים אחרים עושים את זה, ברור שגם את יכולה. מה כבר יכול להיות יותר גרוע מבולימיה?
גם בכללי לא מרזים מהבולמיה בגלל הבולמוסים שאחרי זה מקיאים וגם לא הכל יוצא וגם שמקיאים אתה לא תרזה כי אתה אוכל המון המון בשביל להרזות ואז אתה מוצא את עצמך מכור למחלה הזו לוא דווקא בגלל שאתה רוצה להרזות אלא בגלל שאתה לא מצליח להפסיק ושם באמת נדפקת.. עדיף פשוט לצאת מזה כמה שיותר מהר כל עוד אתה בהתחלה ככה תצא יותר מהר
היי חנית מה קורה יש לי בעיה בנושא אחר כמו שאת יודעת אני הומו ואני בארון ובזמן האחרון אני רוצה לצאת מהארון לצאת מהשקרים ולעשות מה שטוב לי! אני רוצה לצאת מהארון בפניי המשפחה הקרובה שלי השבוע ביום שישי אבל אני מפחד מהתגובה שלהם יותר מכל אני מפחד נורא ממה שיקרה בעתיד אני רוצה ילדים משפחה אם אני אהיה הומו זה לא יקרה מה אני עושה ??
לא גנבת לא עשית שום דבר לא חוקי.
מי שאתה זה סבבה לגמרי.
תגיד למי שאתה רוצה מתי שאתה רוצה ותבין, שכמו שכולם נעולים במודל היופי, יש גם אנשים נעולים בסטיגמה כזאת או אחרת. וגם אנחנו נגועים קצת במחשבה שמשהו לא בסדר בנו… מאמינים לשטות….
אבל ברגע שאנחנו מקבלים את עצמינו כפי שאנחנו, ושמחים לחיות ללא תנאים וללא שיפוט והשוואה, פשוט לנשום ולחייך ולתכנן את חיינו, אז אנחנו גם נותנים השראה לאחרים להשתחרר.
זו לא עכשיו עבודה חדשה שאתה עובד בה, להפיץ חופש וקבלה בעולם, לשכנע אותם והכל, לא. זו תהיה תופעת לוואי של זה שתחיה את חייך במלואם בכל תחום שתבחר.
תודה שאתה עונה פה מידי פעם לבנות. תשובותיך כנות ומדויקות, שזה מה שכולם מבקשים פה.
בולימיה זה מחלה תביני זה שאת מרזה תוך כדי שימוש בבולימיה לא יעשה אותך רזה חטובה כמו שכולנו מצפים לגוף המושלם הזה שמראים בטלוויזיה זה נובע מתזונה נכונה ופעילות גופנית זה הסוד זה ניראה קל אבל זה נורא קשה אל תיראי את בולימיה כקיצור דרך כי זה מדרון תלול שבוא את לא תמצאי את הדרך חזרה..
מקנאות במודל חולה וגם מסתכלות לכיוון הלא נכון.
מבחוץ פנימה במקום מבפנים החוצה…
זה משתנה, זה החושך שלפני עלות השחר, יותר ויותר בנות מורדות בשטות. יותר ויותר בנים מודים שזו לא ההעדפה שלהם, יותר ויותר בנות מבינות שחייהם לא תלויים בהמצאות של גבר לצידן ועוד הרבה בתי סוהר נפרצים.
אבל אנחנו הדור שלפני השינוי אוכלים אותה. מי שמצליחה לפרוץ הללויה!!
ביום ההוא שנגמלת מההקאות, או באותה תקופה, קרה לך משהו טוב?
או שהגעת לאיזשהו שקט נפשי שלא היה לך קודם?
במילים אחרות: קרה איזשהו שינוי בחייך שגרם לך להפסיק, או שזה היה פשוט ניסיון מתוך רבים שבמקרה הצליח?
תודה
יקרה
לא קרה שום דבר טוב ביום ההוא. ההיפך. הסכמתי שלא יהיה טוב לתקופה. הסכמתי שיהיה ריק ועצוב וחסר צורה והגדרה. שיהיה חרא שלא יהיה כלום העיקר לא זה.
כלומר נתתי צאנס למהלך.
אמרתי לא יודעת מה עוד יהיה לי בחיים, אבל זה מונע מזה לקרות. רציתי לנסות לראות איך אני בלי הבולימיה. לתת צאנס למהלך.
עכשיו אותו דבר עם גבר יקר שנפרדתי ממנו. נפרדתי ממנו כי אנחנו לא מתאימים. מאלף סיבות. והצלחתי סוף סוף לשכנע אותו להפסיק לנדנד לי. עכשיו בשתיקה אני כאילו נזכרת בכל הטוב שהיה, חווה בדידות וגעגוע, וכמעט משכנעת את עצמי שמה יש, אפגש איתו, היו גם רגעים יפים… ואני יודעת כמה חרא היה לי איתו בנוסף לרגעים היפים, אז אני עכשיו נותנת צאנס למהלך הזה של הפרידה, כדי לאפשר לדברים חדשים להכנס לי לחיים. הם לא יכנסו מיד בשניה הזאת, אבל מתישהו, אם ישאר מקום ריק, הם יכנסו.
כלומר זה יותר דומה לאופציה ב' מאשר לא'. הכל עניין של מיינד-סט ושיהיה בהצלחה.
מה ההגדרה שלכם לבולימיה? כאילו.. אני לא יודעת אם אני בולימית או לא. כל פעם אחרי ארוחה אני רצה לשירותים. אבל ישלי עובדה שאני יכולה להפסיק עם זה מתי שבא לי- לדוגמא היום אכלתי חצי טוסט בבוקר, וכמה ביסים מבורקס..וסלט ולא רצתי לשירותים. אני מקיאה כבר בערך שבועיים וחצי כל יום לפחות שלוש פעמים. וישלי פעמים כאלו, כמו היום למשל שאני יכולה לשלוט בעצמי. אז אני לא חושבת שאני בולימית כי בולימיות אחרות כבר ממזמן היו רצות לשירותים, אני לא רצתי. מה זה אומר עליי?
ככה זה בהתחלה. עוד מעט תתחילי לאכול בכוונה להקיא.
ואז החיים שלך יהיו שחורים עד כדי כך שכל פעם שתיקראי מודעה בעיתון על הרוג את תייחלי שזאת היית את. אל תגיעי לשם
אז שיכאב, לא איכפת לי.. אני מצליחה להרזות ההקאות "עוזרות" לי..כן אני ממש ממש בהתחלה אבל קראתי פה על מישהי ששלחה לך הודעה וענית לה בזה שהאם העולם שווה אתזה? האם היופי שווה אתזה? זה די הצחיק אותי כי זו שאלה רטורית. תימצאי לי מישהי אחת בעולם הזה שלא רוצה להיות רזה ויפה..עוד משהו שאני מזדהה עם מישהי שכתבה פה, שזה פאקינג פתרון. בדיוק כמו שאת כתבת- הם מתאמצים ורצים ואוכלים בריא ומסודר.. ואני? פחח אני אוכלת מה שבא לי כמה שבא לי כי אחר כך? אחר כך הכל הולך לאסלה.. אז שיכאב הגרון, זה שווה את זה, יש לי משקל מסוים או יותר נכון גוף מסוים שאני מדמיינת לעצמי, כשאני אגיע לזה אני אתחיל לחשוב על להפסיק.
יקירתי
כל מילה שאמרת, מייצגת עשרות ומאות נשים ברחבי העולם. לצערי אנחנו "מקבלות עלינו" את הרעיון של מודל היופי כאמת מוחלטת שאין עליה עוררין. לא עוצרות לחשוב בכלל אם זה הגיוני שכולם יראו אותו דבר. המוח שלנו תופס את הרזון כדבר שחיינו תלויים בו. וכך אנחנו משעבדות את שמחת חיינו ועובדות כל חיינו עבור אל החיצוניות.
ואפילו אם נכנע למסר החברתי, הבשורה הטובה לדעתי, זה שאני 20 שנה ללללאאא מקיאה ובכל זאת גופי רזה ונוח לי בו.
ההבדל בין משקלי כבולימית ומשקלי כאדם רגיל הוא בין שניים לשלושה קילו. כלומר לא הייתי צריכה את כל הסיבוב הזה של 11 שנה.
אי שם בתוכך יש מישהי שיודעת את האמת. אבל מי שמנהל אותך זו זאת שחושבת שרק כך תוכל להשתלב ולהיות מאושרת. ומכיוון שההיא שם בפנים עוד לא הספיקה להתגבש ולהיות בכלל קיימת, אז אין לה ברירה אלא לשבת לחכות שתמצאי אותה.
וכשתמצאי אותה היא תראה לך את האמת. שאת נהדרת בדיוק כפי שאת.
אם את בוחרת להקיא את לא צריכה אישור. ממילא תעשי את זה. ומי שמאשר אותך זו את ואת בלבד.
היי דני היי חניתה(:
אני חושבת שאני כבר סוג של בולימית. כל כך קשה ״להגיד״ אתזה לעצמך.. זה כמו בוקס בבטן רציני. אני מקיאה כל יום, כבר די הרבה זמן, אם אני ארצה- אני אוכל להפסיק כאילו.. ניראלי. אני בוחרת את הקטע של ההקאה..לא ניסתי להפסיק כי אני לא רוצה. אבל כל כך כואב לי הגרון.. ממש כאילו בחיים לא כאב לי ככה, והבטן, ואני אשכרה מרגישה חלשה. השאלה שלי פה, בהתחלה שלכם, הקטע של ההקאות עדין היה בשליטה נכון? כאילו, יש יכולת בחירה אם ללכת להקיא אחרי ארוחה או לא נכון? לפחות בהתחלה.. שוב- לא ניסיתי להפסיק כי אני לא רוצה. אבל אני חושבת שאני יכולה..
התמכרות ובחירה.
אנשים שהם מכורים למשהו מה הם אומרים לעצמם? שהם מכורים או שהם יכולים להפסיק מתי שהם רוצים…?
ודווקא לאלה שמבינים שהם מכורים אני יכולה להגיד שיצאתי מזה.
לקח לי 11 שנה. אבל זה היה לפני 20 שנה. זה לא היה קל לצאת מזה. כל פעם ניסיתי ונכשלתי. וכל פעם הייתי קונה מעצמי את ההבטחה האומללה להפסיק מחר…
יענו אני מאמינה שמחר יהיה אפשרי מה שלא אפשרי היום.
אני לא חותמת לאף אחד שגורלו יהיה כגורלי. כמספר האנשים כך מספר הדרכים וההמצאות והמחשבות… אבל מה שבטוח שהגוף זה המכונה שמשרתת אותנו כאן, והגוף זה החלק שלנו שמחובר לטבע. ולטבע יש חוקי השרדות ולא מעניין אותו מה דעתינו על יופי מהו. הגוף תמיד ישאף להבריא את עצמו, לאזן את עצמו, למען המטרה שלשמה באת לכאן. וככל שתלחמו פחות זה בזה – ככל שתשרור הרמוניה והבנה יותר גדולה בינך לבין גופך – כך תרגישי יותר טוב ונכון ויציב ונוח בחיים שלך.
הגוף לא מדבר במילים. הוא מדבר בכאבים ובמיחושים. כואב לך הגרון. לא צריך להיות פרופסור כדי להבין מה הגוף מנסה להגיד לך….
הגוף תמיד ידבר. גם האינטואיציה. השאלה אם נקשיב לו. היום. עכשיו.
בהתחלה אני בחרתי אם להקיא או לא אבל הידיעה שאני לא יקיא זה חירפן אותי מפה מתחילה ההתמכרות שלך לבולימיה ואז לאט לאט את מאבדת את השליטה שלך ואת יכולת הבחירה שלך והסיוט מתחיל… לגביי הגרון את צריכה להבין שאת מקיאה בין היתר את מקיאה חומצות קיבה מה שפוגע לך בגרון במיתרי הקול בשיניים בהכל בולימיה כיפית בזמן הקצר אבל בזמן הארוך היא פשוט סיוט לכי לטיפול תיגמלי מזה כמה שיותר מהר שיהיה לך בהצלחה 🙂
מתי זה יקרה לי? מתי אני אתחיל להיות ״חולה״? אוף, אבל זה באמת נשמע כמו פתרון כלכך נוח אוףף אני לא יכולה להפסיק. אני גם לא חושבת שאני אוכל. /:
פתרון נוח לאיזו בעיה
על זה תחשבי
מהם האלמנטים שאת רוצה להרכיב מהם את חייך
וכמה מקום היית רוצה לתת לכל מרכיב.
אם את מוצאת שהשאלה הזאת שולחת אותך בזריזות למקרר אז כבר קיבלת תשובה.
שבת שלום יקירתי, החיים ארוכים והתשובות מגיעות מהשטח, יום אחרי יום.
היי,פעם ראשונה שאני כותבת פה אני פשוט חייבת לשתף..בזמן האחרון( שלושה שבועות כבר) שיוצא לי להקיא כל יום.. לרוב זו פעם אחת. למה אני מקיאה? כי אני רואה שזה סוג של פתרון נוח ופשוט זה כאילו אכלתי אכלתי העלתי העלתי, ועכשיו אני רוצה להוציא אתזה מהגוף שלי, לעשות כאילו לא אכלתי כלום- אז אני פשוט דוחפת אצבע. זה נראה לי פשוט פתרון כלכך טוב ונוח אז מה הבעיה? חח כאילו קראתי פה המון (את אישה מדהימה דרך אגב) אז מה אז אני אתמכר לזה..מה הבעיה? בשבילי זה פשוט נראה כמו עוד דרך נוחה להרזות..
בולימיה לא מרזה להיפך היא עשויה להשמין דווקא בואי נסתכל על הצד המדעי של העניין את אוכלת ומקיאה לגוף חסר חומרי בסיס כדי לקיים את פעולות החיים הוא לוקח את האנרגיה הזאת מהחלבונים לא מהשומנים מה שיעשה אותך רופסת הפתרון הנכון וההגיוני את צריכה לאכול בריא ומאוזן לעשות ספורט כמה פעמים בשבוע כחצי שעה..דוגמא אישית עליי אני גבר רציתי להיות כמו הדוגמנים במגזינים הקאתי הפכתי להיות רופס וחולה במצב שהייתי בבולימיה נטו אנשים באו אליי ואמרו לי תגיד לי הכל בסדר? נראיתי חיוור כחוש שיער עוד שנייה נופל באמת שלא כדי לך להגיע למצבים האלו תחיי את החיים שלך באושר ועושר מה שמגיע לך ולכולם אל תפלי למלכודת הנוראית הזאת ..
אני זוכרת את הרגע הזה
שחשבתי שמצאתי את התשובה
שניצחתי את המערכת.
זה רגע אדיר…
ממש הרגשתי גדולה מהחיים, רן אנשים מסכנים, אתן לא יכולים לאכול מה שאתם רוצים ואני כן. אתם רצים ומתעמלים ומזיעים ונשארים שמנים ואני… אני ברגע מקיאה וכאילו לא אכלתי…
הרגע הזה ניסה לשחזר את עצמו פעמים רבות. גם כשנעלמולי החיים לתוך אכילה בלתי פוסקת והראש שלי לא יכול היה לחשוב על שום דבר אחר חוצממתיכבר אוכל משהו.
זה משתלט וממכר ואין חיים.
את יכולה להאמין לעצמך שפעם אחת ביום מה הבעיה, ואת יכולה להאמין לי שמפעם זה יכול להגיע גם לארבע תשע פעמים ביום.
על כל פנים אני לא רואה איך את מפסיקה עכשיו, וכן זה מרזה את חלק מהאנשים וחלק לא. השאלה שנותרה להענות היא האם להיות רזה זו זו משמעות החיים. כי את עלולה למצוא את עצמך מתעסקת בנושא הזה יומם ולילה.
אולי לתת לגוף את הדלק שלו שלוש פעמים ביום בצורה סבירה זה מספיק, וביתר הזמן להתעסק בדברים אחרים, שמעניינים יותר ונשארים יותר זמן.
אי אפשר לנצח את הטבע. מלפפון יהיה מלפפון ועגבניה תהיה עגבניה. וכל נסיון של מישהו להגיד להם שזה לא בסדר ולדרוש מהם להפוך לגזר הוא בין זמני לחסר סיכוי. העולם דפוק דארלינג, אל תשתפי עם זה פעולה.
הרזתי כבר 6קילו ואני רוצה עוד! כי אני באמת צריכה, הרזתי בצורה מסודרת..ללא הקאות, אכלתי מסודר והכל היה טוב. ופתאום קשה לי הרזות עד עכשיו הכל זרם חלק ונוח אבל פתאום ראיתי שהעליתי 2 קילו אז פשוט התחלתי להקיא אחרי כל ארוחה ״גדולה״שאני אוכל(נגיד צלחת פסטה).. אוף זה ממכר. אני לא רוצה להיכנס לזה, באמת שלא..תעזרי לי):
היי מתוקה
כל חוסר שתצרי בגוף ובטבע, גם אם הוא לדעתך "זמני", ייצר כוח שעובד הפוך באותה עוצמה.
הנכון הוא לאכול הכל, במידה, ולעבוד לדבר הבא עד הארוחה הבאה.
גם אני התחלת דיאטות וסיימתי בבולימיה. נסי לקרוא בעמוד הזה כבר דנו בזה מכמה זוויות…
על כל פנים בולימיה זו התמכרות. אם לא עוצרים בזמן זה יכול לקחת שנים. שנים שבהן כל היום חושבים על אוכל, כל היום מחכים לאוכל, אוכלים, ומקיאים. שנים.
זה לא סוף העולם אבל זה די בזבוז.
זמן כסף תשומת לב, החיים בהמתנה. אני חושבת שזה אחת מהסיבות, זה קורה לאנשים שהציפיות שלהם מעצמם ומהחיים גבוהות ממה שברגע נתון נדמה שיתממש עבורם.
אבל אני לא פסיכולוגית אז אולי זה ממש לא המקרה פה.
נסי לשכלל את הדיאטה שלך שתהיה משהו שאפשר לחיות איתו בשמחה כל החיים, ואל תקראי לזה דיאטה. מצאי את התפריט הנכון לך והשאירי אותו מגוון.
ואם תתני לגוף שלך לעשות את העבודה לבד בלי להפריע לו אם דעתך עליך ועל משקלך וכל הסרט הזה… אז יש לך סיכוי לדלג הלאה לחיים נעימים יותר.
באין ספור דיאטות של אנשים כאשר הם מתחילים להרזות בשבוע שבועיים הראשונים ואז ההרזיה נפסקת אני קורא לזה המעצור כי זה עוצר את התהליך.. מה שאת אמורה לעשות זה לעשות יותר פעילות גופנית להוציא יותר אנרגיות מאשר כמות הקלוריות שאת מכניסה בולימיה היא מחלה ממכרת נורא!!!! אל תשקלי להכניס את האצבעות שלך שוב לפה אם את מרגישה שזה יותר מידי בשבילך ושאת נכנעת לבולימיה גשי לטיפול כמה שיותר מהר…בהצלחה ואנחנו פה לתמוך בך :)ולעזור בכל מה שאפשר
כמו שציינתי אני נשואה אמא ל3 לאחר ניתוחים קיסריים שוקלת 95 קילו אבודה בדיכאון וחייבת עזרה האם יהיה אפשר לדבר אם מישהו בנוגע לבולמיה
אמא יקרה
את מוזמנת לדבר איתי בטלפון או לפרוש את סיפורך בכתב.
את יכולה כאן או במייל פרטי.
איך שנוח לך.
atounh@gmail.com
054-3394798
כל כך עזרת לי אני כיום לוקח כדורים נגד דיכאון שממש עוזרים לי אני בריא יותר מתחיל להתאמן ומתחיל לחיות את החיים שלמגיע לי שראויים לי!! תודה רבה רבה על כל העזרה שלך מת עלייך ואני יכנס מידי פעם לאתר ויכתוב כאן לבנות שיצטרכו עזרה אני סיימתי וסגרתי את הפרק שקוראים לו בולימיה הגיע הזמן לפתוח פרק חדש וקוראים לו החיים שם אני נמצא כיום עוד פעם תודה רבה רבה על העזרה שלך !!
דני יקר שיום אחד נפגש ונתחבק
ובינתיים שמחה תמיד לשמוע ממך וגם הבנות שאתה משתף ותומך בהן. זה כייף שאני לא לבד פה, ויש עוד זויות ראיה, ועוד תובנות ועוד הצלחות וגם השתתפות והבנה.
מאחלת לך הרבה רגעי נחת ואהבה. נתפגשה, פה, שם…
🙂 המון בהצלחה
היום אחרי התקף בולמוס. החלטתי להקיא. פעם ראשונה שניסיתי להקיא. כמעט הצלחתי.. לא יודעת מה לעשות- מתוסכלת-
דרך אגב פעם ראשונה אני בפורום הזה
אין לי מושג מה אני עושה כאן או מה מטרת הפורום…פשוט חייבת לשתף.
אורחת פורחת שלא מצליחה להקיא ומדלגת על שנים של התמכרות מטורפת שקשה מאדדדד לצאת ממנה.
אם כבר הגעת את מוזמנת לקרוא ולראות תהליך של בנות ובנים שהיו במקום שלך פעם. זה יתן לך תמונת מצב דימדוייקת על מה הפלוסים והמינוסים של הענין הזה.
את מתוסכלת כי את מאמינה שחייך תלויים בזה שתהיי רזה או משהו שנחשב בסדר, ובעצם הנכון הוא לחשוב על מה בא לי לעשות בחיים. מה אני רוצה לראות בעיניים שלי. לא מה רואים אחרים שמסתכלים עלי.
הדרך לשם יכולה להיות קצרה או ארוכה. ובכל מקרה המסע שלנו אל הטבע האמיתי שלנו שמבקש לבוא לידי ביטוי.
בדרך אנחנו מנסים להיות כמו כולם, לרצות, להיות אהובים דרך מה שאולי הם רוצים. בסוף תגיעי לחשוב מה את באמת רוצה. מבפנים, לא מבחוץ. ועד אז את איתנו…
לפעמים אני שואלת את עצמי שאלה שידיחו אותי מהפורום הזה אם היו שומעים אותי שואלת אותה. וזה אחרי שהייתי 11 שנה בולימית ועד היום אני לא מוותרת על שוקולד.
שאלתי היא – האם באמת אוכל הוא כל כך כל כך חשוב שצריך להשקיע בו כל כך הרבה זמן? לא מספיק שלוש ארוחות סבירות ביום?
אבל זו מחשבה שחושב מישהו שלא מכור. ומי שמכור מכור.
היום אחרי התקף בולמוס. החלטתי להקיא. פעם ראשונה שניסיתי להקיא. כמעט הצלחתי.. לא יודעת מה לעשות- מתוסכלת-
דרך אגב פעם ראשונה אני בפורום הזה
אין לי מושג מה אני עושה כאן או מה מטרת הפורום…פשוט חייבת לשתף.
אני מקיאה בכוונה אבל אין לי בולמוסי אכילה, אני לא אוגרת אוכל ואז הורסת אותו ואני לא אוכלת בסתר.
אני אוכלת רגיל לגמרי, ומקיאה כדי לא להשמין.
אני בולמית או לא בולמית?
יקירה אם זה חשוב השם ננסה לענות על זה
מה שחשוב שתדעי שזה בעל פוטנציאל התמכרות מאד גבוה.
כלומר את יכולה למצוא את עצמך במצב שכל היום את רק חושבת על זה וכן, אוכלת בכוונה ומקיאה.
אחר לצאת מזה זה יכול לקחת שנים. 11 שנה, 20 שנה…
אני כבר ארבעה חודשים חושבת רק על כמה מים אני אשתה כדי להקיא בקלות, ואיך לא יתפסו אותי ותירוצים למה נתקעתי בשירותים. אני מפחדת להפסיק, מפחדת להשמין שוב 🙁
אז אפשר לקרוא לזה באלף שמות, אולי בולימיה.
את ממש בהתחלה. אני לא יודעת כמה עמוק את רוצה להכנס ואם את מסכימה לעזוב הכל ולצאת משם לפני שכבר לא תוכלי.
אני לא יודעת אם את יכולה או לא. את נשמעת די סגורה על עצמך בקטע שזה או בולימיה או להשמין.
זו לא האמת כמובן אבל נראה לי שאת רואה את זה כאמת.
בולימיה אצל כל אחד מתבטא באופן שונה אחד מתעסק יותר מידי מול המראה אחד משווה אתה עצמו יותר מידי לאחרים אחרים לא לכל אחד דרך ביטוי שונה אך כולם מפחדים להשמין ויעשו הכל כדי למנוע זאת מתוקה שליי את בהתחלה אל תעשי את השגיאות שאני ועוד מלא בנות עשינו כי זה ממש הורס בתחום של בית הספר חברים יחסים אפילו משפחה הכללל זה פוגע והורס אז תלכי לטיפול אין בזה בושה בהצלחה 🙂
היי חניתה! למרות שהרופאה שלי הגדירה אותי כ"בולמית", אני לא הייתי קוראת לעצמי כך כי מעולם לא הקאתי בכוונה.
אני מזדהה מאוד מאוד עם הסיפורים, הבולמוסים, כאבי הבטן, תחושת האשם וכו'. אבל לא עם ההקאות.
קראתי המון הודעות בחמשת הימים האחרונים, וההודעות האלה נתנו לי המון מוטיבציה להחלים.
כבר חמישה ימים ללא בולמוס! אני מקווה שזו רק ההתחלה…
לסיכום רציתי לומר שאת בן אדם מדהים שעושה עבודת קודש! תודה רבה לך!
[למרות שהיא מאוד קליטה, הייתי משנה את הכתובת של האתר… אני שונאת קללות (: ]
יקירתי כל הכבוד לך
עלית על התדר ולקחת לך את מה שאת צריכה.
אני מתרגשת ממש…
הפורום ימשיך לחיות יחד איתי, וגם אחרי, יש פה את דני וציפור ועוד שעונים אחד לשני… אולי גם את תתחילי פה ושם לתת מנסיונך ורגישותך, זה היופי באינטרנט ובדור שלכם, יש אנרגיה חדשה.
אז קודם כל אני מאחלת לך המון בהצלחה ושנשמע ממך!
ספרי על הנצחונות ואם תרצי גם על הקושי, הכל בסדר.
לגבי ה"קללה" אני מניחה שאת מתכוונת לבת זונה האמיתית… זה השאריות של האתר במתכונתו הקודמת כשהיה האתר של הספר הראשון שהוצאתי בשם הזה. מכיוון שהוא פחות חשוב לי כרגע מהבנות הבולימיות, השתלטתי עליו ושיניתי את יעודו. גם במקור הוא לא תפקד כקללה אלא כהתרסה מול עולם תקוע וסטיגמטי, אבל כל דבר בזמנו… 🙂
אני מבקרת באתר הזה די הרבה לאחרונה ובאמת שהתגובות פה מאוד מעודדות ומחזקות. אז דבר ראשון, תודה לך חניתה, את מדהימה. גם אתה, דני! וציפור ומלא אנשים אחרים שמשתפים ומספרים.
אני אישית מקיאה כבר שנה, פחות או יותר.. לפני זה פשוט הייתי רצה, כדי לשרוף את הקלוריות. אבל מאז שגיליתי איך להפעיל את ריפלקס ההקאה, קשה לי להיגמל מההרגל המגונה.
אני לא בנאדם שמן, אנשים דווקא מחמיאים לי על שאני יכולה לאכול כל כך הרבה שטויות מבלי להשמין. בכל פעם שזה קורה, משהו בתוכי צועק להם- זה לא נכון! זו אשלייה. הרזון הזה שאתם רואים זה הקליפה החיצונית, הדקה כל כך, שמסתירה את מה שקורה לי בפנים. היא מסתירה את המלחמה עם עצמי, אם לשבת בכלל לאכול, כמו בנאדם, מחשש שאם אתחיל – לא אדע מתי להפסיק. היא מסתירה את הכעס שמפעפע בי מחוסר השליטה העצמית. וכן, גם את חוסר הביטחון, העייפות והמירמור.
אבל הקליפה הזו נשברת, וכך גם אני.
אז החלטתי להפסיק.
אבל זה כל כך קשה! בכל פעם שאני מגיעה לסוף היום השני של "הגמילה" מההקאות, אני נכנעת ומתחילה לזלול. וההמשך משם אל השירותים כבר ברור לי בהחלט.
אז איך עושים את זה? איך משלימים עם החולשה הזו? ואיך שולטים בה? איך מוצאים את האיזון?
בבקשה תגידו שזה אפשרי..
אגב, זה הגיוני להיות בולמית ולהתעסק במשהו כל כך מינורי כמו זה, גם בזמן מלחמה?
שחר יקרה
אומרים שהפנים והחוץ מחוברים… המלחמה שבחוץ, שהגיעה לדרגת טירוף מבחינתי, רק מעודדת את תחושת סוף העולם ומכניסה את כולם ללחץ. אין הבדל מבחינתך את נשלטת והקולות מנסים להחליש אותך כדי למשול בך.
צריך הרבה אמונה בטוב שבי, במיוחד בעיתות שהעולם השתגע, שמבוגרים מלמדים ילדים בגן לא להרביץ, ואז הולכים וקונים נשק להרוג אחד את השני…
או מחליטים למי יש זכות קיום ולמי לא.
אז בתוכינו יש מלחמה. קולות שונים מדברים אלינו. חלקם אנחנו אוהבים חלקם שונאים. את שואלת יפה איך מאזנים ומקבלים את כל החלקים השונים בי. זו משימה לחיים.
החדשות הטובות הן שמי שלוקחת בחזרה את החופש לידיים מהבולימיה, יודעת אחר כך להשתמש ביכולת הבחירה בכל נושא בחיים. זה קשה, זה אפשרי, זה הרבה מודעות והרבה אהבה עצמית.
זה מענין זה קצת כמו עזה. יש שם אנשים טובים חפים מפשע. ויש שם טרוריסטים. אז גם בתוכינו אנחנו רוצים להשאיר את הטובים. את היופי שבך ששכחת מתחת להתמכרות הזאת. הטוב שבנו מנצח אם אנחנו מקשיבים לו. אם אנחנו מזהים את הקולות של החמאס שלנו.
את שמנה, לא רצת לא מגיע לך לאכול, בואי נאכל, בא לי שוקולד, בא לי זה בא לי זה…
ויש את הקולות שמנגד שאפשר לחזק אותם בכמה דרכים.
האחד להזכר מה אני אוהבת לעשות ולעשות את זה.
השני להחליט על מבנה וסגנון אכילה שישרת אותי בנעימות וקלות לשארית חיי. אצלי עשיתי את זה עם טבלת קלוריות. אם תרצי דברי איתי נעשה יחד חשבון. לשלב בתפריט היומי הכל במידה. כולל משהו מתוק טעים לנשמה.
השלישי הוא לתת מקום לשקט. למנוחה. לאי עשיה.
זה המקום שאנחנו בורחים ממנו כולנו. יש בו חיבור לנשמה שלנו, לפעמים זה עובר דרך תחושת ריקנות, או כאב. אבל להתרגל לנשום בתוך זה, לראות שלא רק שלא קורה לי כלום, אפילו נעים, ונותן לי זמן שאחריו עולה איזה רעיון, איזה מעשה שמחכה להעשות. וכך מדבר לדבר עובר הזמן, והגוף נרגע איתך, ומשחזר את עצמו, למה שמתאים לו להיות עכשיו.
זה משתנה, ומותר להשתנות עם התקופות, כמו נשימה.
מקווה שעזרתי, נסחפתי קצת איתך למרחקים.
1000 פעם ניסיתי להפסיק ולא הצלחתי. ובפעם ה1001 הצלחתי. ולא חזרתי מאז לאחור. 20 שנה.
אני חושבת על מה שכתבת כבר יומיים.
זה באמת עמוק, מאוד פילוסופי..
במי נעזרת כדי לנצח במלחמה הזו?
אפשר לעשות זאת גם בלי עזרה מקצועית?
לצערי לא שמעתי על הצלחות של ה"עזרה המקצועית" הזאת שאולי את מתכוונת אליה. מכל הכיוונים ברור לי שהעולם לא מבין עד הסוף את התופעה.
אם את במקום הנכון בראש אז את יכולה לנסות לבד אפילו. עם קצת דיווח לי להשוויץ ואחר כך עוד אנשים.
אם את לא במקום הנכון בראש אז לא יעזרו כל העזרה המקצועית שבעולם…. נכון?…
אז אם בא לך לקצר תהליכים תתקשרי אלי בטלפון ואם בא לך להתכתב בפרטי אז יש פה את המייל בתחתית העמוד. נכנס קצת לפרטים ונצא משם עם תשובות מה נכון לך.
אני כבולימי מה שעוזר לי להרגיע את היום שלי זה מחמאות כן זה נשמע מטומטם אבל זה ממש עוזר שאלה: שהתחלת להקיא ואחריי כמה זמן אמרו לך שרזית הרגשת בעננים? כן !!! במקום אותם אנשים אני אומר לעצמי וואו אתה ניראה רזה וואו אתה מדהים וואו אתה בריא להכניס לראש שלך כל מיני פידבקים טובים שבסופו של דבר יחלחלו פנימה למוח שלך ואת תאמיני למחמאות שאת נותנת לעצמך לי בכל אופן זה עוזר תנסי את זה..
וואלה, לא חשבתי על זה, שחיזוק חיובי זו באמת אחלה שיטה כדי לשמור על המיקוד במטרה..
אבל..
כשמגיע הערב, אחרי יום שלם שבו הייתי בתשומת לב על אכילה נכונה, זה השלב שבו אני נופלת. נשנוש קטן, "צו'פר", שיוצא מכלל שליטה.. מביא אותי שוב לנקודת ההתחלה.
אתה יצאת מהמעגל הזה?
גם אני סובל מנשנושי לילה אני מצליח להפחית את זה בכך שאחריי כל היום שאכלתי טוב אני אוכל את הארוחה האחרונה ארוחה לילית ונותן לי פינוק קטן אולי שתי קוביות שוקולד חצי כוס גלידה עכשיו אחריי הארוחה הלילית בערך אחריי שעה שעה וחצי לכי לישון וכך תקומי מוקדם בשעה 7 מוכנה להתחיל את היום כמו שצריך אני חייב להגיד לך שאין לך מושג איזה כיף זה לאכול בריא יום לפניי ולקום יום אחריי מפוצץ אנרגיות ממש כאילו העולם על כף ידך!! תנסי את זה בהתחלה זה יהיה קשה לא נורא גם אם תאכלי יותר מידי גלידה או שוקולד זה בסדר כל עוד לא תקיאי!! בהצלחה שיהיה לך אני וחניטה כאן איתך לתמוך ולעזור לך בכל מה שתצטרכי
אני מקיא עם אצבעות חודש ומשו
עכשיו לא מצליח להקיא עם אצבעות נהייתי צרוד
מרוב האצבעות
מי יכול לעזור לי
רונן יקר
אני יודעת שיש אתרים שמסבירים איך לעשות דברים שפוגעים בך. אבל אני מעדיפה להציע לך לקחת את "חוסר ההצלחה" ואת הצרידות כסימנים שאלוהים רוצה אותך בריא…
אתה יודע, עוד מעט העולם יתעורר מהשטות. וכל כולנו שנכנסנו לבולימיה הממכרת הזאת נמשיך לנסות לצאת. אולי אתה תוותר על המלכודת הזאת ותחליט שאתה בוחר בדרך אחרת. בדרך של לאהוב את עצמך ומי שלא נראה לו זו בעיה שלו.
עוד מעט העולם יתעורר, וזה יקרה בזכות אנשים שיגידו אל תגידו לי איך להראות ומה לעשות עם החיים שלי.
ואם אתה בכל זאת מעדיף להקיא אז יש איזה פורום אחר ששמעתי שעוזר לאנשים להכנס לזה. אני מנסה לעזור לאלה שנכנסו ולא מצליחים לצאת. שזה הרוב.
עזוב את זה אני הבנתי את זה מאוחר מידי אתה רוצה להיות כמו כל הגברים בפרסומות שרירים חטובים רזים.. אני יודע אני גם רוצה להיות כמוהם מה שאנחנו לא מבינים שכדי להשיג את זה צריך להרים משקולות להתעמל ואף לאכול תזונה נכונה ההקאות מחלישות את הגוף שלנו והגוף אין לו די אנרגיה אז מה שהוא עושה זה לפרק את השרירים לא את השומן ואז אתה נהיה רופס לא מחוטב אני יודע את זה כי אני ככה אני עובר את זה היום אני אוכל בריא ומתעמל ולאט לאט אני אראה תוצאות אל תנסה שוב להקיא
איך אפשר לעצור את עצמך שאתה בבולמוס? איך אפשר להפסיק לאכול או להגיד לעצמך דיי איכשהו להפסיק אתזה?:(
חוק פיסיקה עתיק אומר שכשמפעילים כוח יוצרים מיידית כוח נגדי זהה לו בעוצמתו.
נסי להגיד למישהו "אל תעשה את זה" ותראי איך הוא רץ.
צריך להיות בחמלה ובאהבה לעצמך וזה משהו שאנחנו לא עושות.
אנחנו ראשונות מכסחות את עצמינו שלא "עמדנו בציפיות" של החברה, של ההורים, שאכזבנו, שאנחנו שמנות מכוערות ולא ראויות לחיות, ולכן אנחנו ככ חלשות והבולימיה חוגגת עלינו.
מתישהו מגיע הרגע שאת מבינה שאת לא אשמה, שהעולם דפוק אבל ממש, שהם גם מאמינים בלהרוג אנשים כפתרון, לא רק בשטות שכולם חייבים להיות רזים ובלונדינים, ותלמידים מעולים, ולהיות הכי טובים בכל כי אחרת עופו מפה, מתישהו יורד האסימון שאני משלמת מחיר גבוה על להיות מחוברת לעולם שגומר את היצירתיות שלי והחיות שלי.
ואז קמים בבוקר ונושמים עוצמה פנימית והבנה פנימית שאני מביאה מסר חשוב. מסר של קבלה ואהבה של עצמי וכל אחד כפי שהוא.
החכמה הזאת היא שתיקח אותך ביד בחזרה אל כביש החיים, ואת בחייך תתני השראה לאחרות שנפלו במלכודת הזאת.
אני כמעט בת 17 ואני בולמית-אנורקסית כבר מגיל 14. אני מקיאה משהו כמו 2-4 פעמים ביום (פעם זה היה 6-8)
בתקופה האחרונה חזרתי ללהקיא כל דבר כנכנס לי לפה( אני מובן אוכלת משהו קטן כמו חתיכות מלון, טורפת ארוחה ענקית ומקיאה את הכל עד שאני רואה חומצות)
אבל יוצא לי בלילה לאכול ארוחה ולא להקיא (אבטיח, תפוח, סלט, דברים כאלה..)
ירדתי תוך שבועיים ככה מ51 ל47.7-48
אני כבר לא מרגישה רעב.. כשהייתי קטנה היו לי בעיות בלב ועכשיו הן חזרו ובגדול.. אני (בשנה האחרונה) ובמיוחד היום ועכשיו, יותר מאי פעם מרגישה לחץ ממש חזק בחזה כשאני עושה פעולה קצת מאומצת..
בנוסף לכך השיניים שלי נרקבות ומצהיבות, הידיים מצולקות, הפנים ממש ממש נפוחו, הגרון כואב ויש לי אנמיה..
אני לא יודעת מה לעשות , ניסיתי להפסיק אבל ברגע שאני מתחלה לאכול בריא אני מתחרפנת מהמשקל ומקיאה
ולבקש עזרה מההורים זאת לא אופציה.. אם אני אבקש עזרה מהרופא ואבקש לא לידע את ההורים, זה אפשרי?
אני באמת מרגישה כאילו אם אני לא אפסיק בימים הקרובים אני אתמוטט וזה מפחיד אותי..
יקירתי
אני שומעת אותך, ברור שמצבך לא להיט. הגוף מאותת לך שאת עוברת את הגבול שלו. נשמע שהוא ממש מתחנן אליך.
המשקל שאת מתחרפנת ממנו כשאת "אוכלת נורמלי" זה השבועיים הראשונים שלוקח לגוף להתרגל מחדש לעכל.
הכליות לא מסתדרות עם הנוזלים בהתחלה, וצריך לנוח ולתת לגוף להזכר.
מה שנדפק זו מערכת העיכול. מנגון טבעי שנכנסנו ודפקנו אותו, כולל מנגנון רעב שובע. צריך לתת זמן לגוף לחזור לטבעי שלו.
את צריכה סבלנות חמלה וחכמה.
שימי לב למחשבות שדוחפות אותך לחזור למעגל של חוסר שליטה. מחשבות של אוכל ומחשבות שאת חלשה. כשאת מאמינה לדיבור הזה שבא מהמוח שלך, ותקראי פה בעמוד מה דעתי מאיפה זה בא לך… אז את חוזרת לבית סוהר הזה. וכשאת נזכרת שמי שמחליט עליך זאת את ושאת חזקה ורוצה להנות מכל המתנות שמחכות לך בחיים, אז יש יותר סיכוי שתתני לעצמך טפיחת עידוד על השכם, תנשמי עמוק ותאפשרי לעצמך לאכול נורמלי, קצת מכל דבר, שלוש וחצי פעמים ביום. ובשאר הזמן תגידי לעצמך יללה, בואי נחיה קצת. נעשה דברים שנראים לנו מפחידים אבל אולי מקרוב זה לא באמת מפחיד כל כך. עובדה שאנשים אחרים עושים את זה, ברור שגם את יכולה. מה כבר יכול להיות יותר גרוע מבולימיה?
גם בכללי לא מרזים מהבולמיה בגלל הבולמוסים שאחרי זה מקיאים וגם לא הכל יוצא וגם שמקיאים אתה לא תרזה כי אתה אוכל המון המון בשביל להרזות ואז אתה מוצא את עצמך מכור למחלה הזו לוא דווקא בגלל שאתה רוצה להרזות אלא בגלל שאתה לא מצליח להפסיק ושם באמת נדפקת.. עדיף פשוט לצאת מזה כמה שיותר מהר כל עוד אתה בהתחלה ככה תצא יותר מהר
היי חנית מה קורה יש לי בעיה בנושא אחר כמו שאת יודעת אני הומו ואני בארון ובזמן האחרון אני רוצה לצאת מהארון לצאת מהשקרים ולעשות מה שטוב לי! אני רוצה לצאת מהארון בפניי המשפחה הקרובה שלי השבוע ביום שישי אבל אני מפחד מהתגובה שלהם יותר מכל אני מפחד נורא ממה שיקרה בעתיד אני רוצה ילדים משפחה אם אני אהיה הומו זה לא יקרה מה אני עושה ??
שלומי יקר
לא גנבת לא עשית שום דבר לא חוקי.
מי שאתה זה סבבה לגמרי.
תגיד למי שאתה רוצה מתי שאתה רוצה ותבין, שכמו שכולם נעולים במודל היופי, יש גם אנשים נעולים בסטיגמה כזאת או אחרת. וגם אנחנו נגועים קצת במחשבה שמשהו לא בסדר בנו… מאמינים לשטות….
אבל ברגע שאנחנו מקבלים את עצמינו כפי שאנחנו, ושמחים לחיות ללא תנאים וללא שיפוט והשוואה, פשוט לנשום ולחייך ולתכנן את חיינו, אז אנחנו גם נותנים השראה לאחרים להשתחרר.
זו לא עכשיו עבודה חדשה שאתה עובד בה, להפיץ חופש וקבלה בעולם, לשכנע אותם והכל, לא. זו תהיה תופעת לוואי של זה שתחיה את חייך במלואם בכל תחום שתבחר.
תודה שאתה עונה פה מידי פעם לבנות. תשובותיך כנות ומדויקות, שזה מה שכולם מבקשים פה.
תוך כמה זמן מרזים מבולמיה ?!
בולימיה זה מחלה תביני זה שאת מרזה תוך כדי שימוש בבולימיה לא יעשה אותך רזה חטובה כמו שכולנו מצפים לגוף המושלם הזה שמראים בטלוויזיה זה נובע מתזונה נכונה ופעילות גופנית זה הסוד זה ניראה קל אבל זה נורא קשה אל תיראי את בולימיה כקיצור דרך כי זה מדרון תלול שבוא את לא תמצאי את הדרך חזרה..
90% מהן סובלות מהפרעות אכילה..
אני חושבת שבשביל להיות רזה וחטובה לצערי רק גנטיקה טובה.
אז לא פלא שאנחנו סובלות מהפרעות אכילה-אנו מקנאות במודל חולה.
מקנאות במודל חולה וגם מסתכלות לכיוון הלא נכון.
מבחוץ פנימה במקום מבפנים החוצה…
זה משתנה, זה החושך שלפני עלות השחר, יותר ויותר בנות מורדות בשטות. יותר ויותר בנים מודים שזו לא ההעדפה שלהם, יותר ויותר בנות מבינות שחייהם לא תלויים בהמצאות של גבר לצידן ועוד הרבה בתי סוהר נפרצים.
אבל אנחנו הדור שלפני השינוי אוכלים אותה. מי שמצליחה לפרוץ הללויה!!