אני לא ישר התחלתי להקאי בחודש שני 28 התחלתי לספור קלוריות אני לא יכולה לאכול יותר ב1,500
קלוריות ביום אבל והתחלתי לרדת אבל אז הפסקתי אז פחות קלוריות ופחות קלוריות עד שהייתי אוכלת 200 קלוריות ביום ואז הייתי מרגישה נורא כול פעם שהייתי אוכלת ואז למדתי איך מקיאים והתחלתי וזה היה כל כך נפלה זה הייתה הרגשה ממש טובה כמו סם והיום אני ירדתי ב95 קילו ל80 קילו ועכשיו אני תקוע ב80 קילו ואני כבר לא יודעת מה לעשות אני אוכלת בין700-1500 קלוריות ביום ואני מתאמנת פעמיים בשבוע ועכשיו אני 82 בפעם האחרונה שבדקתי ואני מתחילה לאבד את השפיות לי
מכירה את המעגל הזה של שקילה. לשמחתי העפתי את המשקל מהבית. אנחנו לא 100 גרם בוטנים אנחנו נשמות רבות חסד ותבונה ומשכנעים אותנו שמה שחשוב זה המשקל שלנו. ואם כולם מתעסקים בזה אז כנראה זאת האמת, אבל מה אם לא? מה אם זו הסחת דעת מהעיקר? אם הבנתי נכון את בהריון. יוצרת חיים חדשים, האם יש משהו יותר מופלא מזה? האם התינוק מתעניין במשקל של אמו? כנראה שלא. האם התינוק לא מרגיש שהוא מטען עודף עליך? שהוא מדאיג אותך ככל שהוא גדל? אני מאלה שסבורים שהם מרגישים הכל. גם לי יש אמא שמעניינת את עצמה יותר מאשר כל אדם אחר ואולי זה חלק מהסיבה שנהייתי בולמית בכלל. אולי לא. היה גם אבא זה בסדר, יש מספיק גורמים אני לא עכשיו אשפוט את כולם. אני רק מתפללת בשבילך ובשביל הילד\ה שלך שתראי פתאום את נס החיים האמיתי, שאינו נעצר על המשקל אלא נכנס ללב, הרבה אהבה, דברי איתי אם את רוצה, אני פנויה בלילות 0543394798
בנות יקרות אני מנסה להבין אם להשאיר את הפורום הזה או לשנות פלט]ורמה. פשוט יש פה מידי פעם כאלה שרוצים טיפים איך להקיא ואיך לצום וזה עושה לי קצת לא נעים, וגם הצבעים כבר בהירים לי ובא לי להרים פה הכל קצת. גם רציתי לשים תמונה שקיבלתי בAI ואני רואה שאין לי איך לעשות את זה, ההודעה למטה בעמוד יש הרבה בעיות. טוב, אולי אבקש עזרה עם זה, בכל מקרה חיבוק לכולן בבוקר יום ראשון זה. אני עדיין כאן, הארכתי לנו בעוד שנה. מחזיקה לכולנו אצבעות. דברו אלי.
היי לכולם! אני מתמודדת עם בולמיה כבר חמש/שש שנים,עכשיו המצב שלי הוא שאני במשקל הכי גבוה שלי (173/59) ואני עולה כל יום כמעט, קשה לי עם זה כל כך. אין לי אפשרות להקיא יותר כי הגוף שלי כבר לא רוצה לשחרר את המזון,ואני מרגישה שאם אנסה עוד פעם אחת להקיא הפנים שלי יתפוצצו מרוב המאמץ. אני משתדלת לטפח את עצמי במקלחת,קרמים,אפילו להתאמן כל יום(גם לא משהו רציני אלא רק לשמור על כושר) וכמה שפחות לחשוב על אוכל לנסות לקבל את זה ולהיות בחמלה כלפיי עצמי. אין לי מושג איך אני עדיין נשארתי בחיים,יכול להיות שזה נשמע כזה תינוקי וטיפשי אבל ההתמודדות המתסכלת הזו של אכילה ואפילו בולמוס ענק ושאת לא מצליחה להקיא את זה או לפצות על זה בדרך כלשהי זה גורם לך לרצות למות במיוחד אחרי שקילה.
בכל אופן לא התכוונתי לפרט יותר מדי רק באמת שמחתי והצטערתי בו זמנית כשגיליתי שיש עוד בנות שמתמודדות כמוני ואני לא שרוטה או משהו כזה.
אני מקווה ממש ממש שנלמד כולנו לאהוב את עצמינו כמו שאנחנו ולא ניתן למודל היופי המטופש הזה להכתיב לנו איך לנשום,וכמובן שנלמד להנות מהשפע שיש בתבונה ובריאות.
חיבוקים לכולם
אני מרגישה שאני כתבתי את זה, ברגע זה אני בוכה לאבא בשמיים שיקח ממני את המחלה הארורה הזאת, אני אמא לילדים. אין לי כוחות נפשיים יותר להתמודד עם זה,אין!!!!!
היי אני בת עם הפרעות אכילה 7 שנים , בולמית 7 חודשים, אני שוקלת 48 ירדתי ב7 חודשים האלה רק 10 קילו וזה מתסכל אותי וגורם לי רק לרצות עוד ועוד אבל הגוף חלש ועייף כבר ולא נדבר על הנפש בכלל, יש הרבה אנשים סביבי ששמים לב למצב ורוצים שאצא מזה בזמן שאני לא באמת רוצה לצאת מזה , אני עושה את עצמי משתפת איתם פעולה ומשקרת על דברים והם כאילו גאים בי בזמן שאני לא רואה איך אני יוצאת מהלופ הזה כשכל מה שמעניין אותי זה למה נתקע לי המשקל אם אני לא אוכלת ואם אני אוכלת אז אני מקיאה, זה. פוגע לי באיכות חיים ובכל דקה ביום הפסקתי לחלום על דברים אחרים הדבר היחיד שיש לי בראש זה למה אני לא יורדת במשקל, אני יושבת עם חברות במסעדות עם מפית ביד כדי לירוק את האוכל ישר ויורקת הכל כשהן מסובבות את הראש והן יודעות שיש לי בעיה וחושבות שאני מנסה להתגבר עליה ומצליחה ואוכלת וגאות בי , אני מרגישה שלא אצליח להשתחרר מזה בחיים וזה תוקע לי הכל, הייתי הבן אדם הכי שאפתן שיש, היום השאיפות שלי רק על המשקל
היי יקרה, את מבינה בעצמך מה הבעיה, שאנחנו באמת מאמינות שמה שחשוב זה המשקל שלנו כמו 100 גרןם בוטנים ובכלך בעצמם מבטלות את הכל הטוב שאנחנו, כל המתנה המדהימה של החיים שקיבלנו. את כמובן לא אשמה בזה כי זאת השפה שמדוברת סביבנו, אבל אולי תגלי במהלך חייך שזה שכולם חושבים משהו לא עושה אוותו נכון וואולי אף ההיפך. תפקיסנו בעולם הזה להעיר את כולן לכך שאנחנו לא מוצר בשוק. אנחנו לא למכירה ולא לשיפוט. אנחנו יצורות שמיימיות מלאות אהבה והגיע הזמן לרקוד ולחגוג את הנשימה הבסיסית ביותר שלנו עלי אדמות. כשנולדתי היה לי אף עקום לאיזה כמה שעות. תארי לעצמך את האכזבה של ההורים שלי. לא עבר יומולדת שלא הזכירו לי את זה. כאילו שהתיישרות האף שלי היא איזה נצחון על הכיעור של החיים. ברגע שנבין שזה הכל זניח ומה שחשוב זה לחלוק את החיים על הכדור הזה, נבין שלכל אחת ואחד יש זכות קיום ומי ששופט אותנו הוא זה שעקום. בהצלחה. זה קרה לי בגיל 30 שהבנתי שאני שטופת מוח. מוזמנת לדבר איתי לחסוך קצת זמן.
היי אני בת 16 ויש לי שאלה אני כבר מקיאה משהו כמו שנה-שנה וחצי ובהתחלה זה התחיל מכאבים בבטן העליונה הלכתי לבדוק את זה והרופא נתנה לי כדורים לקיבה שלא כל כך עזרו לי הם כן העבירו לי את הכאבים אבל אני ממשיכה להקיא נמאס לי להרגיש שמנה אני אוכל כמעט בלי להרגיש תחושת רעב אוכל אחרי אוכל הקאה אחרי הקאה בודקת את עצמי על המשקל אבל לא רואה תוצאות מאוכזבת מעצמי למה אני כל כך שמנה המשקל שלי הוא 62 על מטר 58 אני מרגישה דובה נמאס לי לאכול ולהקיא זה מעייף אותי מאוד אין לי כח כבר לעשות דברים אם זה ללמוד כי יש בגרויות או לדבר אם חברות ולצאת איתם שחס וחלילה לא יזמינו במסעדה משהו לאכול כי זה הדבר האחרון שאני רוצה לעשות היו ימים שהייתי מפצה על זה בלהרעיב את עצמי הרי יום לפני אכלתי הרבה עכשיו נעשה הפסקה. אני לא יודעת מה יש לי אמור להיות לי בקרוב אולטרסאונד ואני מקווה שזה יקרה כבר אולי אני בולמית?המחשבה הזאת עלתה לי הרבה פעמים לראש אבל אני לא יודעת מפחדת שמשהו ידע לא רוצה שההורים ידעו או אפילו חברה קרובה מעדיפה לשמור את זה לעצמי ואני לא אחת כזאתי אני ילדה שטותניקית שמחה כל היום תראו אותי קופצת ושמחה אבל בתוך תוכי מרגישה עייפות בלי כוחות מרגישה שצריכה עזרה!
את מרגישה נכון, משהו לא הגיוני בלנסות לשנות את הטבע. זה לא עוצר תעשיות שלמות מלהתעשר על חשבון הנסיונות שלנו האלה. ביום שכולנו נבין שאנחנו מושלמות כמושאנחנו – תעשיות שלמות יקרסו. הגוף יודע את עבודת החיים. הוא יודע. הבטן יודעת לעכל והקיבה יודעת לחרבן. אבל אנחנו צרובות במחשבה שאנחנו צריכות לההיות האישה המושלמת עבור איזה גבר. נו באמת. יש עוד מלא מלא מלא מלא שמאמינות לזה. הרעיון שאנחנו ישות שמיימית מהממת בזכות עצמינו שלא מחכה לאישוור כלשהו מזזאף אחד, עדיין לא הופנמה ואין לאף אחד אינטרס שנחשוב ככה ושנהיה עצמאיות. בטוחה שכשלא איכפת לנו משקל, ודרך אגב אין לי משקל בבית, אז אנחנו יכולות לחייך מלוא הפה מאוזן לאוזן ושישקו לנו בטוכס המהמם שלנו. דברי איתי, ברור לי שיש הרבה כאב בתוך הדברים, גם אצלי זה התחיל כ"לרזות, ולבסוף הבנתי שאני בוורחת מהחיים. חיבוק.
אני בת 18. אני לא הולכת כמעט במהלך היום וכאני כן אוכלת אז אני מרגישה חרטה וצורך להקיא. אני מכניסה אצבעות ומקיאה. אח"כ מרגישה יותר טוב, כאילו הוצאתי את האוכל וזה בסדר. אני חושבת שאני מלקה את עצמי ומרגישה אשמה, שאני מענישה את הגוף שלי ולא מביאה לו מה שהוא צריך. חוץ מזה שאני נהנית שאני מרזה, אני יורדת במשקל. אני מרגישה מאוד גרוע. מתמודדת עם דיכאון ולוקחת כדורים. האם יכול להיות שאני מפתחת גם הפרעת אכילה? הפסיכיאטר שלי אמר לי שאני חייבת להתחיל לאכול כי אם לא הוא יצטרך לשלוח אותי למרפאה להפרעות. אולי הוא סתם רצה להלחיץ אותי אני לא יודעת. אני חייבת עזרה, שמישהו יבין ויכיל אותי דחוף! קשה לי לא נורמלי!!!! אני סובלת! לבד!
מיכל יקרה, המעגל שבתוכו את כלואה מוכר לי וודאי לעוד בנות כאן. ההרגשה שאין לי זכות קיום במצבי הנוכחי ושאני צריכה להשתנות. בינתיים הגוף זה שהכי סובל מזה וכמובן גם הנפש כי באנו להיות מי שאנחנו, לא מישהו אחר, לא פסל סביבתי ולא קישוט. יש בנו כל כך הרבה, ואנחנו מאמינות שיש פה תנאים מוקדמים ולכן לא מרשות לעצמינו לנשום ולאהוב את החיים. אני מאמינה שלכל אחת מאיתנו יש סיפור שמחץ לה את הנשמה. בין אם ארוע חד פעמי של אלימות או ארוע מתמשך של ניצול וחוסר הקשבה, מצב שאנחנו מתביישות בו על לא עוול בכפינו. והשאלה שאנחנו צריכות לשאול בזמן שאנחנו מתמודדות עם ההתמכרות הזאת לאוכל ולרזון ולמחשבה שאנחנו עובדות אצל מישהו בדוגמנות, האם חיינו בסכנה או רק איכות חיינו בתחת. יש הבדל גדול בין בולמיה לאנורקסיה, כי פה כבר מתחיל העסק להתדרדר למצב שאת חייבת לתת לאחרים את האחריות על חייך כי אחרת תמותי. את יכולה לחשוד גם בי שאני מנסה להלחיץ אותך, או להאמין לי שהייתי עושה הכל כדי לא להחזיר אתכם למערכת שתטפל בכן כי אני לא מאמינה במערכת ובתכנים שלה, אבל הם לפחות יכולים לחבר אותך לאינפוזיה ולשמור אותך בחיים עד שאולי תצליחי לצאת מהמחשבות האלה ולהגיע למקום שמקבל קצת יותר את עצמך כפי שאת ומצפצף קצת יותר על מה הדעה הכללית בטלויזיה ובאינסטושים. לצערי יש אחוז תמותה מאנורקסיה, ואף אחד לא רוצה לקחת אחריות על מוות של מישהי. זה כל כך עצוב שאנחנו מאמינות לכל הרעיונות שמאכילים אותנו פה, זה ממש עצוב למות מרעב בעולם של כל כך הרבה שפע. אבל אני מבינה אותך, כי כמו שהעולם נראה דרך עינייך כרגע – אין שם הרבה אושר, אז מה זה כבר משנה לחיות או למות.
אגלה לך שיש אנשים שאוהבים אותך, יתכן שהוסיפו לנזק שנגרם לך בלי לדעת מזה, יתכן שהם באמת חארות ומגיע להם לסבול ולהצטער על מותך, אבל הראשונה שמפסידה את החיים זאת את יקירה, והלוואי והיה משהו שיכולתי להגיד לך שהיה מעיר בך את הרצון לחיות בכל צורה, ולתת לאהבה שאת להדהד ולצבוע עולם אפור בצבעים היפים של נשמתך.
ככה זה מתחיל, אחרי זה האצבעות לא יספיקו ואת תעברי למברשת שיניים, או חפצים ארוכים, דם מהגרון, בכי, קללות, הלקאות ושנאה עצמית. תעצרי את זה כל עוד את יכולה.
אני בת 17 עד לפני חודש שקלתי 62.5 עשיתי 3 שבועות דיאטה בריאה ואז ירדתי 2 קילו. זה ממש תסכל אותי לכן בשבוע האחרון אכלתי עד 500 קלוריות, שום פחמימות, עשיתי כושר שמוריד לפחות 200 קלוריות כל יום. תוך 5 ימים ירדתי 2.5 קילו נוספים. חבירות שלי טוענות שאני אנורקסית מה שאני לא מסכימה עם זה בכלל!!!! הם משגעות אותי ומסובבות לי את השכל יש לי גם בעיה שאני לא מסגולת לאכול לעד אנשים אחרים מרגישה שמנה שבקושי ירדתי , אני פשוט מתוסכלת רצח מכונה לעשות הכל להרזות!!!!! שכחתי להגיד שהגובהה שלי הוא 162 סליחה על כל הבלאגן רק מה שאני רוצה לשאול זה אם חבירות שלי צודקות או כמו שאני חושבת- זה לגמרי נורמלי לגיל ולשומן שלי עכשיו אני שוקלת 58 (מבחינתי זה הרבה רוצה להגיע לפחות ל54 וזה אחרי שהורדתי 5 קילו בחחודש האחרון)
יעל יקרה, נשמע שאת בצעדייך הראשונים. אם היית רואה חברה שמנסה קוקאין האם היית רומזת לה שזה ממכר? ובכן אני רומזת ואף מתפללת שתעדיפי להרים אלי טלפון בלילה מאשר להמשיך בכל הכוח לתוך חיבוק הדוב הלופת הזה. זה רגע מכונן בחייך. יתכן שתוכלי להציל את עצמך מראש. יתכן שלא. נסי אותי הערב 0543394798 ואם לא אז בטח נדבר עוד כמה שנים. בכל מקרה קחי איתך אל המנהרה את הזכרון שאת יותר מאשר רק גוף יפה, את נשמה גדולה מלאה תוכן וכשרון ואהבה, ושמאוכל לא מייצרים זכרונות בחיים ומכל דבר אחר כן.
אפשר להחלים. אפשר לחיות חיים שמחים. אל תוותרי על החלום. כל הכוחות נמצאים בתוכך מה שצריך זה עזרה להוציא אותם החוצה.
אני יכולה לאמר שיש לי חיים טובים ומלאים עכשיו
היי נשמה מבינה את הייאוש שלך ואת הכאב הנפשי זה באמת סבל קשה קשה
אבל אפשרי לצאת מזה רק שצריך להיות טוטליים לטיפול לא לוותר ללכת לטיפול ללכת לתזונאית ופסיכולוגיית ולבקש עזרה לדבר את מה שיושב על הלב לספר את הכאב הזה אם את גרה באזור הצפון אוכל להמליץ לך על מטפלת טוב שאני הייתי כמה שנים ועזרה לי כיום המחלה אצלי על אש מאוד נמוכה אני חיה ועובדת והמצב שלי יותר טוב ב"ה בהצלחה
היי נשמה מבינה את הייאוש שלך ואת הכאב הנפשי זה באמת סבל קשה קשה
אבל אפשרי לצאת מזה רק שצריך להיות טוטליים לטיפול לא לוותר ללכת לטיפול ללכת לתזונאית ופסיכולוגיית ולבקש עזרה לדבר את מה שיושב על הלב לספר את הכאב הזה אם את גרה באזור הצפון אוכל להמליץ לך על מטפלת טוב שאני הייתי כמה שנים ועזרה לי כיום המחלה אצלי על אש מאוד נמוכה אני חיה ועובדת והמצב שלי יותר טוב ב"ה בהצלחה
היי נשמה מבינה את הייאוש שלך ואת הכאב הנפשי זה באמת סבל קשה קשה
אבל אפשרי לצאת מזה רק שצריך להיות טוטליים לטיפול לא לוותר ללכת לטיפול ללכת לתזונאית ופסיכולוגיית ולבקש עזרה לדבר את מה שיושב על הלב לספר את הכאב הזה אם את גרה באזור הצפון אוכל להמליץ לך על מטפלת טוב שאני הייתי כמה שנים ועזרה לי כיום המחלה אצלי על אש מאוד נמוכה אני חיה ועובדת והמצב שלי יותר טוב ב"ה בהצלחה
אתמול היתה פה סטודנטית במכינה למשפטים שאני שומרת לה על הכלבה בבוקר. היא לומדת סטטיסטיקה ודיברנו על המספרים האלה קצת. בסופו של דבר סטטיסטיקה זה לאלה שרוצים למכור משהו למישהו כי מבחינת האדם הבודד זה תמיד 50-50. או שהוא נופל בססטיסטיקה או שלא. לי אמרו שהסיכוי לצאת מזה הוא 1%, אז אני אמרתי סבבה, אני אהיה האחוז האחד הזה. אז את מוזמנת להצטרף אלי לשבור את הסטטיסטיקה ולהראות לעצמך שאת זאת שמחליטה על חייך ולא אנשי המספרים.
הי חניתה ושלום לכל החברות היקרות פה. שמי ליאת אני בת 45. הייתי בולמית מגיל 16 ועד גיל 26. 10 שנים של התקפי אכילה והקאות לפעמים 6 פעמים ביום. אני כמעט 20 שנה אחרי. לא אשקר שהיחס שלי לאוכל ולמראה שלי עדיין לא בריא דיו. אלה תהליכי החלמה ארוכים ארוכים אך בזכותם אני לומדת המון על עצמי וגם מאמינה שנהייתי אדם טוב יותר ואמפטי יותר לסבל של אחרים. מתרגשת לקרוא פה קצת היום כולנו ראויות לאהבה וקבלה עצמית לכולנו יש בפנים את הכלים לכך, עם עזרה קטנה מחברים. ולענייני – האם אפשר לרכוש את הספר שלא דרך pay pal?
יקרה. אני זוכרת בור שחור של יאוש. אפשר לצאת מזה. כל הכוחות כולם בתוכך אבל אין אסיר מתיר את עצמו מבית האסורים ובמילים אחרות את צריכה עזרה להשתקם. אני לא בקיאה באפשרויות. בטח חניתה מכירה למי אפשר לפנות אבל תדעי שאת יכולה אחרת. ויום אחד את תצליחי
אפשר לרכוש את הספר בכל דרך שבא לך ומכיוון שאני מסתובבת בדרכים לפעמים אני בעצמי מביאה אותו 🙂 תלוי איפה את גרה … בכל מקרה יכולה לפנות אלי בווטסאפ 0543394798 ונמשיך משם.
בנות נשים יקרות אהובות, תודה למיכל שהעירה אותי מתרדמת חורף ארוכה … רוצה לשלוח מעל במה זאת חיבוק חזק לכל הנשמות מלאות האור שאנחנו, להזכיר לכן שגוף הכאב שבתוכנו יכול להגליד ולהתחזק, ושכל אחת מאיתנו יכולה להסתכל על עצמה כגיבורה ולהאמין בכוח העל שלה ובעוצמה הגדולה שיש בה. הבולימיה זה סיפור של ניתוק מהאמונה שיש לי עוד משהו בחיים לבטא. זה ויתור. ויתור על חלומות אחרים. חיבוק על זה, ושאלה – אם היו אומרים לי שאני יכולה לצאת מזה ולהגשים לאט לאט את חלומותי ואת חיי, האם הייתי מסכימה? רשמו את התשובות שעולות לכן, בלי שיפוט, בלי להעדיף אף אחת על פני אחרת, ותוכלו לקבל מפה של הדרך שלכן הבייתה.
שיהיה לילה שקט, שנישן וננוח ונאהב את עצמינו.
אני בת 19 , שנה וחצי סובלת ממחלה סודית,הייתי בחודש האחרון בטיפול אצל משהי שאהבתי מצד אחד אבל לא הסכמנו כמעט על שום דבר והיא לא הבינה אותי ולפעמים
עשתה דברים מטגררים כמו להראות לי תמונה שלה בעבר כמה רזה הייתה בתור בולמית ולהגיד שיש אנשים שהאורח חיים שלהם זה לאכולפעם1 ביום וזה בסדר בקיצור אני אשמח שתיתני כלים איך לדעת שהמטפל/ת שאיתו נפגשים הוא טוב בישבילנו
היי מיכל יקרה, הכי חשוב בעולם שתרגישי נוח בכל מקום שאת הולכת. אנחנו רגילות לבטל את עצמינו בגלל כל מיני רעיונות, חלקם חברתיים חלקם אישיים, אבל את זה בדיוק אנחנו מנסות לשנות. רוצות שיראו ויקשיבו ויבינו ויתנו יד. הייתי שמחה שאנשים יבינו שזאת התמכרות, ויגשו אלינו בהבנה שזה שעכשיו מדברת איתי זה לא זאת שתהיה פה אחרי השיחה. ברור לי שזאת שעכשיו אני מדברת איתה רוצה להפסיק, אבל לא כל כך מצליחה כי בעוד שעה יגיע הצונאמי הרגשי שלא רוצה להתפרץ ומעדיף להחניק את הכאב עם משהו, שיהיה אוכל, שיהיה סיגריה, משהו שיסיח את הדעת מהכאב שאיננו יכולות להסכים להרגיש.
אני שמחה בשביל המטפלת שלך שהבולמיה שלה בלשון עבר, ומאחלת גם לך שתגיעי לשם, אבל זכרו שכל אחת אחרת גם בגוף וגם בנפש, את צריכה למצוא את שלך. למצוא מהי הסיבה שלך לרצות לחיות טוב, מה המתנה שאת מביאה לעולם ואיך אפשר לשחרר את המחסום שבנית לעצמך ולשחרר אותך לחיות חיים חופשיים. חופשיים מהתלות באוכל וחופשיים מהרעיון שאת צריכה להיות אחרת ממי שאת.
היי חניתה תודה רבה עזרת לי ממש, אני עזבתי אותה כי כמו שכתבת הבנתי שלא מתאים לי….אני מבינה שהרעיון הוא הכח הפנימי והרצון שבי ולאו דוקא הטיפול,קראתי את הספר שלך הוא נדירנ ברמות ממש אהבתי , נהניתי מכל רגע ומקווה ממש לקחת איתי המוון כלים ממנו להמשך,יום טוב בהצלחה לכולן ואני ממש שמחה שחזרת
היי אני בת 28 אמא לשלושה ילדים קטנים .הבולמיה התחילה אצלי בגיל 15 )אף אחד לא ידע ולא יודע ( רוצים לדעת איך היא התחילה? ההורים שלי תמיד היו מעירים לי על משקל למרות שלא הייתי שמנה הייתי מלאה ..תמיד עודדו אותי לדיאטות מדרבנות כמו אם תרצי 2 קילו תקבלי 200 ש"ח . באותו תקופה הייתה סידרה שנקראת"מחוברים"שם ללא בושה הראו את אחת המשתתפות מספרת על ההקאות שלה ומצלמת את זה הולכת לשירותים ומקיאה .
ויותר מך מספרת כמה אצבעות לדחוף לפה .
באותו רגע הלכתי לשירותים וניסיתי להקיא בדיוק כפי ההדרכה שלה .
רזיתי מאוד עד שהתחלתי להקיא דם פחדתי ממנ שקראתי והפסקתי .
וכך עד היום יש לי תקופות שאני חוזרת לזה מפסיקה ושוב חוזרת
כרגע "טוב לי "לא רוצה להפסיק ולא רוצה לקרוא דברים מפחידים שיגמרו לי להפסיק.
זה הדבר היחיד שגורם לי להרגשה טובה וסיפוק יש לציין שאין לי התקפי בולמוס אני יכולה כל היום לאכול פיתה קלה עם חביתה וישר ללכת להקיא אותה ומרגישה בעננים .
אני הצבתי לעצמי מטרה להמשיך עד שאהיה לא טיפת שומן מיותרת
ואני יודעת שאני יכולה להפסיק אם ארצה פשוט ארגיש רגשות אשם מטורפות ואעלה במשקל .
אני מתעסקת המון באוכל חושבת מה יהיה לי קשה יותר להוציא
הדבר היחיד שקשה לי איתו זה הסימפטומים
כאבי בטן נוראים עצירות וכאבי סינוסים .
מקווה שזה יחלוף
פעם ראשונה שאני כותבת על זה רציתי לפרוק …
היי שרון יקרה, שמחה שאת פורקת פה, כי כל אחת היא ראי של האחרות אפשר להסתכל רגע מהצד לראות ורסיה של עצמי… אני לא רופאה ולכן אני יכולה להגיד רק מה שעולה לי באופן הגיוני וטבעי. אם מצאת מינון שנוח לך בו הכל טוב. כמובן שבאידיאל אוכלים מידי פעם פיתה ונותנים לה להתעכל ולעשות את קסמיה ולצאת דרך הפטנט שנקרא מעיים 🙂 ואני יכולה להבטיח לך שפיתה אפילו פעם ביום לא תעשה אותך אדם שמן, אבל זה הרי לא יעזור מה שאני אגיד… יש לפיתה יחסי ציבור של אוכל רע ולא בריא .אני מאמינה שכל אוכל הוא טוב במידה, כולל שוקולד, ובסופו של דבר להסכים לחיות עם המאכלים שאני אוהבת במידה הנכונה זאת לדעתי התשובה הנכונה. להסכים לזה ולעבור נושא בחיים. מה הקסם של חיי, מה הקסם של חיי סובבי, הילדים, המחשבות שלהם, האהבה שלהם, כל כך הרבה יותר רלוונטי מעוד קילו פחות קילו על המותן של אמא שלהם 🙂 כשמוצאים את האהבה בחיים, גם לעצמי וגם למלאכים שסביבי ומבינים כמה אהובה וחשובה אני עבורם, זה השביל החוצה מתוך ההתמכרויות של עצמי. המון המון בהצלחה שיהיה לך.
אני לא ישר התחלתי להקאי בחודש שני 28 התחלתי לספור קלוריות אני לא יכולה לאכול יותר ב1,500
קלוריות ביום אבל והתחלתי לרדת אבל אז הפסקתי אז פחות קלוריות ופחות קלוריות עד שהייתי אוכלת 200 קלוריות ביום ואז הייתי מרגישה נורא כול פעם שהייתי אוכלת ואז למדתי איך מקיאים והתחלתי וזה היה כל כך נפלה זה הייתה הרגשה ממש טובה כמו סם והיום אני ירדתי ב95 קילו ל80 קילו ועכשיו אני תקוע ב80 קילו ואני כבר לא יודעת מה לעשות אני אוכלת בין700-1500 קלוריות ביום ואני מתאמנת פעמיים בשבוע ועכשיו אני 82 בפעם האחרונה שבדקתי ואני מתחילה לאבד את השפיות לי
מכירה את המעגל הזה של שקילה. לשמחתי העפתי את המשקל מהבית. אנחנו לא 100 גרם בוטנים אנחנו נשמות רבות חסד ותבונה ומשכנעים אותנו שמה שחשוב זה המשקל שלנו. ואם כולם מתעסקים בזה אז כנראה זאת האמת, אבל מה אם לא? מה אם זו הסחת דעת מהעיקר? אם הבנתי נכון את בהריון. יוצרת חיים חדשים, האם יש משהו יותר מופלא מזה? האם התינוק מתעניין במשקל של אמו? כנראה שלא. האם התינוק לא מרגיש שהוא מטען עודף עליך? שהוא מדאיג אותך ככל שהוא גדל? אני מאלה שסבורים שהם מרגישים הכל. גם לי יש אמא שמעניינת את עצמה יותר מאשר כל אדם אחר ואולי זה חלק מהסיבה שנהייתי בולמית בכלל. אולי לא. היה גם אבא זה בסדר, יש מספיק גורמים אני לא עכשיו אשפוט את כולם. אני רק מתפללת בשבילך ובשביל הילד\ה שלך שתראי פתאום את נס החיים האמיתי, שאינו נעצר על המשקל אלא נכנס ללב, הרבה אהבה, דברי איתי אם את רוצה, אני פנויה בלילות 0543394798
בנות יקרות אני מנסה להבין אם להשאיר את הפורום הזה או לשנות פלט]ורמה. פשוט יש פה מידי פעם כאלה שרוצים טיפים איך להקיא ואיך לצום וזה עושה לי קצת לא נעים, וגם הצבעים כבר בהירים לי ובא לי להרים פה הכל קצת. גם רציתי לשים תמונה שקיבלתי בAI ואני רואה שאין לי איך לעשות את זה, ההודעה למטה בעמוד יש הרבה בעיות. טוב, אולי אבקש עזרה עם זה, בכל מקרה חיבוק לכולן בבוקר יום ראשון זה. אני עדיין כאן, הארכתי לנו בעוד שנה. מחזיקה לכולנו אצבעות. דברו אלי.
היי לכולם! אני מתמודדת עם בולמיה כבר חמש/שש שנים,עכשיו המצב שלי הוא שאני במשקל הכי גבוה שלי (173/59) ואני עולה כל יום כמעט, קשה לי עם זה כל כך. אין לי אפשרות להקיא יותר כי הגוף שלי כבר לא רוצה לשחרר את המזון,ואני מרגישה שאם אנסה עוד פעם אחת להקיא הפנים שלי יתפוצצו מרוב המאמץ. אני משתדלת לטפח את עצמי במקלחת,קרמים,אפילו להתאמן כל יום(גם לא משהו רציני אלא רק לשמור על כושר) וכמה שפחות לחשוב על אוכל לנסות לקבל את זה ולהיות בחמלה כלפיי עצמי. אין לי מושג איך אני עדיין נשארתי בחיים,יכול להיות שזה נשמע כזה תינוקי וטיפשי אבל ההתמודדות המתסכלת הזו של אכילה ואפילו בולמוס ענק ושאת לא מצליחה להקיא את זה או לפצות על זה בדרך כלשהי זה גורם לך לרצות למות במיוחד אחרי שקילה.
בכל אופן לא התכוונתי לפרט יותר מדי רק באמת שמחתי והצטערתי בו זמנית כשגיליתי שיש עוד בנות שמתמודדות כמוני ואני לא שרוטה או משהו כזה.
אני מקווה ממש ממש שנלמד כולנו לאהוב את עצמינו כמו שאנחנו ולא ניתן למודל היופי המטופש הזה להכתיב לנו איך לנשום,וכמובן שנלמד להנות מהשפע שיש בתבונה ובריאות.
חיבוקים לכולם
אני מרגישה שאני כתבתי את זה, ברגע זה אני בוכה לאבא בשמיים שיקח ממני את המחלה הארורה הזאת, אני אמא לילדים. אין לי כוחות נפשיים יותר להתמודד עם זה,אין!!!!!
דברי איתי
היי אני בת עם הפרעות אכילה 7 שנים , בולמית 7 חודשים, אני שוקלת 48 ירדתי ב7 חודשים האלה רק 10 קילו וזה מתסכל אותי וגורם לי רק לרצות עוד ועוד אבל הגוף חלש ועייף כבר ולא נדבר על הנפש בכלל, יש הרבה אנשים סביבי ששמים לב למצב ורוצים שאצא מזה בזמן שאני לא באמת רוצה לצאת מזה , אני עושה את עצמי משתפת איתם פעולה ומשקרת על דברים והם כאילו גאים בי בזמן שאני לא רואה איך אני יוצאת מהלופ הזה כשכל מה שמעניין אותי זה למה נתקע לי המשקל אם אני לא אוכלת ואם אני אוכלת אז אני מקיאה, זה. פוגע לי באיכות חיים ובכל דקה ביום הפסקתי לחלום על דברים אחרים הדבר היחיד שיש לי בראש זה למה אני לא יורדת במשקל, אני יושבת עם חברות במסעדות עם מפית ביד כדי לירוק את האוכל ישר ויורקת הכל כשהן מסובבות את הראש והן יודעות שיש לי בעיה וחושבות שאני מנסה להתגבר עליה ומצליחה ואוכלת וגאות בי , אני מרגישה שלא אצליח להשתחרר מזה בחיים וזה תוקע לי הכל, הייתי הבן אדם הכי שאפתן שיש, היום השאיפות שלי רק על המשקל
היי יקרה, את מבינה בעצמך מה הבעיה, שאנחנו באמת מאמינות שמה שחשוב זה המשקל שלנו כמו 100 גרןם בוטנים ובכלך בעצמם מבטלות את הכל הטוב שאנחנו, כל המתנה המדהימה של החיים שקיבלנו. את כמובן לא אשמה בזה כי זאת השפה שמדוברת סביבנו, אבל אולי תגלי במהלך חייך שזה שכולם חושבים משהו לא עושה אוותו נכון וואולי אף ההיפך. תפקיסנו בעולם הזה להעיר את כולן לכך שאנחנו לא מוצר בשוק. אנחנו לא למכירה ולא לשיפוט. אנחנו יצורות שמיימיות מלאות אהבה והגיע הזמן לרקוד ולחגוג את הנשימה הבסיסית ביותר שלנו עלי אדמות. כשנולדתי היה לי אף עקום לאיזה כמה שעות. תארי לעצמך את האכזבה של ההורים שלי. לא עבר יומולדת שלא הזכירו לי את זה. כאילו שהתיישרות האף שלי היא איזה נצחון על הכיעור של החיים. ברגע שנבין שזה הכל זניח ומה שחשוב זה לחלוק את החיים על הכדור הזה, נבין שלכל אחת ואחד יש זכות קיום ומי ששופט אותנו הוא זה שעקום. בהצלחה. זה קרה לי בגיל 30 שהבנתי שאני שטופת מוח. מוזמנת לדבר איתי לחסוך קצת זמן.
היי אני בת 16 ויש לי שאלה אני כבר מקיאה משהו כמו שנה-שנה וחצי ובהתחלה זה התחיל מכאבים בבטן העליונה הלכתי לבדוק את זה והרופא נתנה לי כדורים לקיבה שלא כל כך עזרו לי הם כן העבירו לי את הכאבים אבל אני ממשיכה להקיא נמאס לי להרגיש שמנה אני אוכל כמעט בלי להרגיש תחושת רעב אוכל אחרי אוכל הקאה אחרי הקאה בודקת את עצמי על המשקל אבל לא רואה תוצאות מאוכזבת מעצמי למה אני כל כך שמנה המשקל שלי הוא 62 על מטר 58 אני מרגישה דובה נמאס לי לאכול ולהקיא זה מעייף אותי מאוד אין לי כח כבר לעשות דברים אם זה ללמוד כי יש בגרויות או לדבר אם חברות ולצאת איתם שחס וחלילה לא יזמינו במסעדה משהו לאכול כי זה הדבר האחרון שאני רוצה לעשות היו ימים שהייתי מפצה על זה בלהרעיב את עצמי הרי יום לפני אכלתי הרבה עכשיו נעשה הפסקה. אני לא יודעת מה יש לי אמור להיות לי בקרוב אולטרסאונד ואני מקווה שזה יקרה כבר אולי אני בולמית?המחשבה הזאת עלתה לי הרבה פעמים לראש אבל אני לא יודעת מפחדת שמשהו ידע לא רוצה שההורים ידעו או אפילו חברה קרובה מעדיפה לשמור את זה לעצמי ואני לא אחת כזאתי אני ילדה שטותניקית שמחה כל היום תראו אותי קופצת ושמחה אבל בתוך תוכי מרגישה עייפות בלי כוחות מרגישה שצריכה עזרה!
I was able to find good info from your articles.
sports betting ohio reddit
את מרגישה נכון, משהו לא הגיוני בלנסות לשנות את הטבע. זה לא עוצר תעשיות שלמות מלהתעשר על חשבון הנסיונות שלנו האלה. ביום שכולנו נבין שאנחנו מושלמות כמושאנחנו – תעשיות שלמות יקרסו. הגוף יודע את עבודת החיים. הוא יודע. הבטן יודעת לעכל והקיבה יודעת לחרבן. אבל אנחנו צרובות במחשבה שאנחנו צריכות לההיות האישה המושלמת עבור איזה גבר. נו באמת. יש עוד מלא מלא מלא מלא שמאמינות לזה. הרעיון שאנחנו ישות שמיימית מהממת בזכות עצמינו שלא מחכה לאישוור כלשהו מזזאף אחד, עדיין לא הופנמה ואין לאף אחד אינטרס שנחשוב ככה ושנהיה עצמאיות. בטוחה שכשלא איכפת לנו משקל, ודרך אגב אין לי משקל בבית, אז אנחנו יכולות לחייך מלוא הפה מאוזן לאוזן ושישקו לנו בטוכס המהמם שלנו. דברי איתי, ברור לי שיש הרבה כאב בתוך הדברים, גם אצלי זה התחיל כ"לרזות, ולבסוף הבנתי שאני בוורחת מהחיים. חיבוק.
https://www.youtube.com/@hanitaNew יש כבר 6 סרטונים ויש כבר תגובות טובות, אשמח אם תשמענה ותשאלנה עוד שאלות. לא ארוך…
אני בת 18. אני לא הולכת כמעט במהלך היום וכאני כן אוכלת אז אני מרגישה חרטה וצורך להקיא. אני מכניסה אצבעות ומקיאה. אח"כ מרגישה יותר טוב, כאילו הוצאתי את האוכל וזה בסדר. אני חושבת שאני מלקה את עצמי ומרגישה אשמה, שאני מענישה את הגוף שלי ולא מביאה לו מה שהוא צריך. חוץ מזה שאני נהנית שאני מרזה, אני יורדת במשקל. אני מרגישה מאוד גרוע. מתמודדת עם דיכאון ולוקחת כדורים. האם יכול להיות שאני מפתחת גם הפרעת אכילה? הפסיכיאטר שלי אמר לי שאני חייבת להתחיל לאכול כי אם לא הוא יצטרך לשלוח אותי למרפאה להפרעות. אולי הוא סתם רצה להלחיץ אותי אני לא יודעת. אני חייבת עזרה, שמישהו יבין ויכיל אותי דחוף! קשה לי לא נורמלי!!!! אני סובלת! לבד!
מיכל יקרה, המעגל שבתוכו את כלואה מוכר לי וודאי לעוד בנות כאן. ההרגשה שאין לי זכות קיום במצבי הנוכחי ושאני צריכה להשתנות. בינתיים הגוף זה שהכי סובל מזה וכמובן גם הנפש כי באנו להיות מי שאנחנו, לא מישהו אחר, לא פסל סביבתי ולא קישוט. יש בנו כל כך הרבה, ואנחנו מאמינות שיש פה תנאים מוקדמים ולכן לא מרשות לעצמינו לנשום ולאהוב את החיים. אני מאמינה שלכל אחת מאיתנו יש סיפור שמחץ לה את הנשמה. בין אם ארוע חד פעמי של אלימות או ארוע מתמשך של ניצול וחוסר הקשבה, מצב שאנחנו מתביישות בו על לא עוול בכפינו. והשאלה שאנחנו צריכות לשאול בזמן שאנחנו מתמודדות עם ההתמכרות הזאת לאוכל ולרזון ולמחשבה שאנחנו עובדות אצל מישהו בדוגמנות, האם חיינו בסכנה או רק איכות חיינו בתחת. יש הבדל גדול בין בולמיה לאנורקסיה, כי פה כבר מתחיל העסק להתדרדר למצב שאת חייבת לתת לאחרים את האחריות על חייך כי אחרת תמותי. את יכולה לחשוד גם בי שאני מנסה להלחיץ אותך, או להאמין לי שהייתי עושה הכל כדי לא להחזיר אתכם למערכת שתטפל בכן כי אני לא מאמינה במערכת ובתכנים שלה, אבל הם לפחות יכולים לחבר אותך לאינפוזיה ולשמור אותך בחיים עד שאולי תצליחי לצאת מהמחשבות האלה ולהגיע למקום שמקבל קצת יותר את עצמך כפי שאת ומצפצף קצת יותר על מה הדעה הכללית בטלויזיה ובאינסטושים. לצערי יש אחוז תמותה מאנורקסיה, ואף אחד לא רוצה לקחת אחריות על מוות של מישהי. זה כל כך עצוב שאנחנו מאמינות לכל הרעיונות שמאכילים אותנו פה, זה ממש עצוב למות מרעב בעולם של כל כך הרבה שפע. אבל אני מבינה אותך, כי כמו שהעולם נראה דרך עינייך כרגע – אין שם הרבה אושר, אז מה זה כבר משנה לחיות או למות.
אגלה לך שיש אנשים שאוהבים אותך, יתכן שהוסיפו לנזק שנגרם לך בלי לדעת מזה, יתכן שהם באמת חארות ומגיע להם לסבול ולהצטער על מותך, אבל הראשונה שמפסידה את החיים זאת את יקירה, והלוואי והיה משהו שיכולתי להגיד לך שהיה מעיר בך את הרצון לחיות בכל צורה, ולתת לאהבה שאת להדהד ולצבוע עולם אפור בצבעים היפים של נשמתך.
ככה זה מתחיל, אחרי זה האצבעות לא יספיקו ואת תעברי למברשת שיניים, או חפצים ארוכים, דם מהגרון, בכי, קללות, הלקאות ושנאה עצמית. תעצרי את זה כל עוד את יכולה.
אני בת 17 עד לפני חודש שקלתי 62.5 עשיתי 3 שבועות דיאטה בריאה ואז ירדתי 2 קילו. זה ממש תסכל אותי לכן בשבוע האחרון אכלתי עד 500 קלוריות, שום פחמימות, עשיתי כושר שמוריד לפחות 200 קלוריות כל יום. תוך 5 ימים ירדתי 2.5 קילו נוספים. חבירות שלי טוענות שאני אנורקסית מה שאני לא מסכימה עם זה בכלל!!!! הם משגעות אותי ומסובבות לי את השכל יש לי גם בעיה שאני לא מסגולת לאכול לעד אנשים אחרים מרגישה שמנה שבקושי ירדתי , אני פשוט מתוסכלת רצח מכונה לעשות הכל להרזות!!!!! שכחתי להגיד שהגובהה שלי הוא 162 סליחה על כל הבלאגן רק מה שאני רוצה לשאול זה אם חבירות שלי צודקות או כמו שאני חושבת- זה לגמרי נורמלי לגיל ולשומן שלי עכשיו אני שוקלת 58 (מבחינתי זה הרבה רוצה להגיע לפחות ל54 וזה אחרי שהורדתי 5 קילו בחחודש האחרון)
יעל יקרה, נשמע שאת בצעדייך הראשונים. אם היית רואה חברה שמנסה קוקאין האם היית רומזת לה שזה ממכר? ובכן אני רומזת ואף מתפללת שתעדיפי להרים אלי טלפון בלילה מאשר להמשיך בכל הכוח לתוך חיבוק הדוב הלופת הזה. זה רגע מכונן בחייך. יתכן שתוכלי להציל את עצמך מראש. יתכן שלא. נסי אותי הערב 0543394798 ואם לא אז בטח נדבר עוד כמה שנים. בכל מקרה קחי איתך אל המנהרה את הזכרון שאת יותר מאשר רק גוף יפה, את נשמה גדולה מלאה תוכן וכשרון ואהבה, ושמאוכל לא מייצרים זכרונות בחיים ומכל דבר אחר כן.
היי מה הסיכוי לצאת מזה אי פעם אני מיואשת???
אפשר להחלים. אפשר לחיות חיים שמחים. אל תוותרי על החלום. כל הכוחות נמצאים בתוכך מה שצריך זה עזרה להוציא אותם החוצה.
אני תמיד שואלת את עצמי אם אפשר להפסיק בפעם אחת או שזה תהליך נורא הדרגתי? אם אני רגילה להקיא 3 פעמים ביום יש מצב פשוט להפסיק וזהווו ? או שזה לא ילך???
אפשר להחלים. אפשר לחיות חיים שמחים. אל תוותרי על החלום. כל הכוחות נמצאים בתוכך מה שצריך זה עזרה להוציא אותם החוצה.
אני יכולה לאמר שיש לי חיים טובים ומלאים עכשיו
היי נשמה מבינה את הייאוש שלך ואת הכאב הנפשי זה באמת סבל קשה קשה
אבל אפשרי לצאת מזה רק שצריך להיות טוטליים לטיפול לא לוותר ללכת לטיפול ללכת לתזונאית ופסיכולוגיית ולבקש עזרה לדבר את מה שיושב על הלב לספר את הכאב הזה אם את גרה באזור הצפון אוכל להמליץ לך על מטפלת טוב שאני הייתי כמה שנים ועזרה לי כיום המחלה אצלי על אש מאוד נמוכה אני חיה ועובדת והמצב שלי יותר טוב ב"ה בהצלחה
היי נשמה מבינה את הייאוש שלך ואת הכאב הנפשי זה באמת סבל קשה קשה
אבל אפשרי לצאת מזה רק שצריך להיות טוטליים לטיפול לא לוותר ללכת לטיפול ללכת לתזונאית ופסיכולוגיית ולבקש עזרה לדבר את מה שיושב על הלב לספר את הכאב הזה אם את גרה באזור הצפון אוכל להמליץ לך על מטפלת טוב שאני הייתי כמה שנים ועזרה לי כיום המחלה אצלי על אש מאוד נמוכה אני חיה ועובדת והמצב שלי יותר טוב ב"ה בהצלחה
היי נשמה מבינה את הייאוש שלך ואת הכאב הנפשי זה באמת סבל קשה קשה
אבל אפשרי לצאת מזה רק שצריך להיות טוטליים לטיפול לא לוותר ללכת לטיפול ללכת לתזונאית ופסיכולוגיית ולבקש עזרה לדבר את מה שיושב על הלב לספר את הכאב הזה אם את גרה באזור הצפון אוכל להמליץ לך על מטפלת טוב שאני הייתי כמה שנים ועזרה לי כיום המחלה אצלי על אש מאוד נמוכה אני חיה ועובדת והמצב שלי יותר טוב ב"ה בהצלחה
אתמול היתה פה סטודנטית במכינה למשפטים שאני שומרת לה על הכלבה בבוקר. היא לומדת סטטיסטיקה ודיברנו על המספרים האלה קצת. בסופו של דבר סטטיסטיקה זה לאלה שרוצים למכור משהו למישהו כי מבחינת האדם הבודד זה תמיד 50-50. או שהוא נופל בססטיסטיקה או שלא. לי אמרו שהסיכוי לצאת מזה הוא 1%, אז אני אמרתי סבבה, אני אהיה האחוז האחד הזה. אז את מוזמנת להצטרף אלי לשבור את הסטטיסטיקה ולהראות לעצמך שאת זאת שמחליטה על חייך ולא אנשי המספרים.
הי חניתה ושלום לכל החברות היקרות פה. שמי ליאת אני בת 45. הייתי בולמית מגיל 16 ועד גיל 26. 10 שנים של התקפי אכילה והקאות לפעמים 6 פעמים ביום. אני כמעט 20 שנה אחרי. לא אשקר שהיחס שלי לאוכל ולמראה שלי עדיין לא בריא דיו. אלה תהליכי החלמה ארוכים ארוכים אך בזכותם אני לומדת המון על עצמי וגם מאמינה שנהייתי אדם טוב יותר ואמפטי יותר לסבל של אחרים. מתרגשת לקרוא פה קצת היום כולנו ראויות לאהבה וקבלה עצמית לכולנו יש בפנים את הכלים לכך, עם עזרה קטנה מחברים. ולענייני – האם אפשר לרכוש את הספר שלא דרך pay pal?
דייי גם אני כלואה במחלה הנוראה הזו לא יכולה כברררררר מי יכול לעזור לי????
קראתי את הספר המדהים של חניתה ורק בכיתי ובכיתי צריכה להעביר לחיי המעשה יש איזשוהיא תכנית טיפול אצלך חניתה ?
יקרה. אני זוכרת בור שחור של יאוש. אפשר לצאת מזה. כל הכוחות כולם בתוכך אבל אין אסיר מתיר את עצמו מבית האסורים ובמילים אחרות את צריכה עזרה להשתקם. אני לא בקיאה באפשרויות. בטח חניתה מכירה למי אפשר לפנות אבל תדעי שאת יכולה אחרת. ויום אחד את תצליחי
איך אלוהים יוצאים מזה???? כל יום נשבעת מחדש שזה הפעם האחרונה ולא זה לא קורה,,,,
אפשר לרכוש את הספר בכל דרך שבא לך ומכיוון שאני מסתובבת בדרכים לפעמים אני בעצמי מביאה אותו 🙂 תלוי איפה את גרה … בכל מקרה יכולה לפנות אלי בווטסאפ 0543394798 ונמשיך משם.
זה יעזור לי מאוד
תודה
הזום מחר ה רק לבולמיות ?
או מתאים גם לאנורקסיות?
תודה מראש
באיזה שעה הזום?
אהובות מחר יום רביעי ה20.12.2023 עושה זום שלא חייבים לפתוח מצלמה או מיקרופון, שאלות ותשובות בצאט. מוזמנות באהבה. https://www.facebook.com/events/170845209424389?ref=newsfeed
consists of the book itself
what do you mean?
בנות נשים יקרות אהובות, תודה למיכל שהעירה אותי מתרדמת חורף ארוכה … רוצה לשלוח מעל במה זאת חיבוק חזק לכל הנשמות מלאות האור שאנחנו, להזכיר לכן שגוף הכאב שבתוכנו יכול להגליד ולהתחזק, ושכל אחת מאיתנו יכולה להסתכל על עצמה כגיבורה ולהאמין בכוח העל שלה ובעוצמה הגדולה שיש בה. הבולימיה זה סיפור של ניתוק מהאמונה שיש לי עוד משהו בחיים לבטא. זה ויתור. ויתור על חלומות אחרים. חיבוק על זה, ושאלה – אם היו אומרים לי שאני יכולה לצאת מזה ולהגשים לאט לאט את חלומותי ואת חיי, האם הייתי מסכימה? רשמו את התשובות שעולות לכן, בלי שיפוט, בלי להעדיף אף אחת על פני אחרת, ותוכלו לקבל מפה של הדרך שלכן הבייתה.
שיהיה לילה שקט, שנישן וננוח ונאהב את עצמינו.
אני בת 19 , שנה וחצי סובלת ממחלה סודית,הייתי בחודש האחרון בטיפול אצל משהי שאהבתי מצד אחד אבל לא הסכמנו כמעט על שום דבר והיא לא הבינה אותי ולפעמים
עשתה דברים מטגררים כמו להראות לי תמונה שלה בעבר כמה רזה הייתה בתור בולמית ולהגיד שיש אנשים שהאורח חיים שלהם זה לאכולפעם1 ביום וזה בסדר בקיצור אני אשמח שתיתני כלים איך לדעת שהמטפל/ת שאיתו נפגשים הוא טוב בישבילנו
היי מיכל יקרה, הכי חשוב בעולם שתרגישי נוח בכל מקום שאת הולכת. אנחנו רגילות לבטל את עצמינו בגלל כל מיני רעיונות, חלקם חברתיים חלקם אישיים, אבל את זה בדיוק אנחנו מנסות לשנות. רוצות שיראו ויקשיבו ויבינו ויתנו יד. הייתי שמחה שאנשים יבינו שזאת התמכרות, ויגשו אלינו בהבנה שזה שעכשיו מדברת איתי זה לא זאת שתהיה פה אחרי השיחה. ברור לי שזאת שעכשיו אני מדברת איתה רוצה להפסיק, אבל לא כל כך מצליחה כי בעוד שעה יגיע הצונאמי הרגשי שלא רוצה להתפרץ ומעדיף להחניק את הכאב עם משהו, שיהיה אוכל, שיהיה סיגריה, משהו שיסיח את הדעת מהכאב שאיננו יכולות להסכים להרגיש.
אני שמחה בשביל המטפלת שלך שהבולמיה שלה בלשון עבר, ומאחלת גם לך שתגיעי לשם, אבל זכרו שכל אחת אחרת גם בגוף וגם בנפש, את צריכה למצוא את שלך. למצוא מהי הסיבה שלך לרצות לחיות טוב, מה המתנה שאת מביאה לעולם ואיך אפשר לשחרר את המחסום שבנית לעצמך ולשחרר אותך לחיות חיים חופשיים. חופשיים מהתלות באוכל וחופשיים מהרעיון שאת צריכה להיות אחרת ממי שאת.
היי חניתה תודה רבה עזרת לי ממש, אני עזבתי אותה כי כמו שכתבת הבנתי שלא מתאים לי….אני מבינה שהרעיון הוא הכח הפנימי והרצון שבי ולאו דוקא הטיפול,קראתי את הספר שלך הוא נדירנ ברמות ממש אהבתי , נהניתי מכל רגע ומקווה ממש לקחת איתי המוון כלים ממנו להמשך,יום טוב בהצלחה לכולן ואני ממש שמחה שחזרת
היי אני בת 28 אמא לשלושה ילדים קטנים .הבולמיה התחילה אצלי בגיל 15 )אף אחד לא ידע ולא יודע ( רוצים לדעת איך היא התחילה? ההורים שלי תמיד היו מעירים לי על משקל למרות שלא הייתי שמנה הייתי מלאה ..תמיד עודדו אותי לדיאטות מדרבנות כמו אם תרצי 2 קילו תקבלי 200 ש"ח . באותו תקופה הייתה סידרה שנקראת"מחוברים"שם ללא בושה הראו את אחת המשתתפות מספרת על ההקאות שלה ומצלמת את זה הולכת לשירותים ומקיאה .
ויותר מך מספרת כמה אצבעות לדחוף לפה .
באותו רגע הלכתי לשירותים וניסיתי להקיא בדיוק כפי ההדרכה שלה .
רזיתי מאוד עד שהתחלתי להקיא דם פחדתי ממנ שקראתי והפסקתי .
וכך עד היום יש לי תקופות שאני חוזרת לזה מפסיקה ושוב חוזרת
כרגע "טוב לי "לא רוצה להפסיק ולא רוצה לקרוא דברים מפחידים שיגמרו לי להפסיק.
זה הדבר היחיד שגורם לי להרגשה טובה וסיפוק יש לציין שאין לי התקפי בולמוס אני יכולה כל היום לאכול פיתה קלה עם חביתה וישר ללכת להקיא אותה ומרגישה בעננים .
אני הצבתי לעצמי מטרה להמשיך עד שאהיה לא טיפת שומן מיותרת
ואני יודעת שאני יכולה להפסיק אם ארצה פשוט ארגיש רגשות אשם מטורפות ואעלה במשקל .
אני מתעסקת המון באוכל חושבת מה יהיה לי קשה יותר להוציא
הדבר היחיד שקשה לי איתו זה הסימפטומים
כאבי בטן נוראים עצירות וכאבי סינוסים .
מקווה שזה יחלוף
פעם ראשונה שאני כותבת על זה רציתי לפרוק …
היי שרון יקרה, שמחה שאת פורקת פה, כי כל אחת היא ראי של האחרות אפשר להסתכל רגע מהצד לראות ורסיה של עצמי… אני לא רופאה ולכן אני יכולה להגיד רק מה שעולה לי באופן הגיוני וטבעי. אם מצאת מינון שנוח לך בו הכל טוב. כמובן שבאידיאל אוכלים מידי פעם פיתה ונותנים לה להתעכל ולעשות את קסמיה ולצאת דרך הפטנט שנקרא מעיים 🙂 ואני יכולה להבטיח לך שפיתה אפילו פעם ביום לא תעשה אותך אדם שמן, אבל זה הרי לא יעזור מה שאני אגיד… יש לפיתה יחסי ציבור של אוכל רע ולא בריא .אני מאמינה שכל אוכל הוא טוב במידה, כולל שוקולד, ובסופו של דבר להסכים לחיות עם המאכלים שאני אוהבת במידה הנכונה זאת לדעתי התשובה הנכונה. להסכים לזה ולעבור נושא בחיים. מה הקסם של חיי, מה הקסם של חיי סובבי, הילדים, המחשבות שלהם, האהבה שלהם, כל כך הרבה יותר רלוונטי מעוד קילו פחות קילו על המותן של אמא שלהם 🙂 כשמוצאים את האהבה בחיים, גם לעצמי וגם למלאכים שסביבי ומבינים כמה אהובה וחשובה אני עבורם, זה השביל החוצה מתוך ההתמכרויות של עצמי. המון המון בהצלחה שיהיה לך.