הייתי אנורקסית מגיל 13 עד גיל 15 וחצי ומאז שנתיים וחצי אם לא יותר אני סובלת מבולמיה מאוד קשה
אני שוקלת 39 אני בת 18 וחצי ואני לא מצליחה לעצור את הבולמוסי אכילה המטורפים האלה וההקאות, הבידקות שם שלי על הפנים אישוזים לא עוזרים אני לא יודעת מה לעשות
ממי, מרגישים אותך מבין המילים.
שולחת לך קודם כל חיבוק גדול שתוכלי לבכות לתוכו את כל האימה המטורפת שמחלה הזאת מביאה איתה.
נדמה שהיא שולטת בנו לנצח. שנגמרו לי החיים. אני זוכרת. זה היה לפני יותר מ20 שנה, 20 שנה שאני לא מקיאה, אחרי שנתקעתי שם 11 שנה.
אפשר לצאת מזה. את קודם כל צריכה להבין שהמכונה מקולקלת וצריך לתת לה זמן ודרך להבריא. הגוף יודע לרפא את עצמו אם רק נותנים לו.
כרגע נראה שאת צריכה אשפוז והלואי וכבר היה לי את המקום שאני חולמת עליו. בית החלמה, מכרז גמילה. זה קשה מאד לבד. זו התמכרות קשה מאד.
את כל כך צעירה, תגידי לי את איך אני יכולה לעזור לך. מוזמנת כמובן להתקשר אלי 0543394798 אפילו עכשיו.
לא ממש זוכרת בכלל, זה היה כשנה ככה אולי פחות, ועבר מזמן. זה הנשיכה שהשיניים משאירות על המקום שפוגש אותן כשאת דוחפת אצבע. קשה לפספס זה לא קורה מעצמו.
אם את מקיאה אז הצלקות זה רק הבעיה המשנית…
בזבוז הזמן והאנרגיה, העצב הגדול שזה מביא, היאוש, תחושת הריחוק מבני אדם, תחושת הרס עצמי, אלה הבעיות היותר כבדות בסופו של דבר… 🙁
ההפסקה הייתה אחרי קצת פחות משנה.. ואתמול נשברתי קצת אחרי שכתבתי תהודעה אני מנסה כל פעם להפסיק ונשברת מהר מאוד למרות שטני יודעת שצריך שבועיים ראשונים להפסיק ואז הגוף מתרגל וגם עוד שבועיים אני נכנסת לאישפוז ואני לא יודעת איך אני יסתדר
כאילו את surrender your power לתקופה.
נותנת את החופש שלך בידיים של אנשים אחרים, כי את לבד לא מצליחה להשתלט על החיה שהשתלטה עליך.
נסי להכנע…
לראות בזה הזדמנות להחזיר את גופך כמו מכונית למוסך, שהמכונאים יטפלו בה ויחזקו אותה ויגידו לה מילים טובות, עד שתהיה שוב כמו חדשה…
אולי הם לא יודעים את הדרך הכי טובה אבל את יכולה לעזור להם… לדייק איתך. תהיי הכי גדולה שאת יכולה להיות, הכי סבלנית ותביני – שכל דבר יותר טוב מלהמשיך ככה לנצח.
חפשי את מי שהיית פעם, את מי שאת רוצה להיות… תנשמי, תנוחי, תאמיני שהזמן לטובתך.
בהצלחה… מוזמנת לעדכן.
יקירה
לא ציינת אחרי כמה זמן של הקאות את חוזרת למוטב, בדרך כלל לוקח לגוף כשבועיים להתרגן חזרה.
זה קצת מציק ומרגישים תחושת מלאות יותר מאנשים רגילים כי למעשה הרבה זמן לא נתת למערכת לעבוד. זה אפילו הגיוני.
גם את הנוזלים הגוף רגיל להוציא והכליות צריכות הכל להתרגל מחדש. בדרך כלל מתמפחים קצת לכמה ימים ואז הכל יורד ומתארגן על עצמו.
זה השלב שרוב הבנות נשברות.
כשהן לא יכולות להתמודד עם תחושת המלאות הזמנית, או עם הנפיחות וחושבות להן תקועות לנצח בגיהינום ההקאות כי אחרת הן ישמינו.
זו לא האמת.
אני לא שמנה. ואחרי השבועיים ההם לא חזרתי להקיא.
צריך להיות חזקות מול הקולות האלה ולהגיד לעצמי אל תקשיבי לפחד, תהיי אמיצה, כל יום שאת עוברת מקרב אותך ואת הגוף שלך לסמוך אחת על השני וההיפך.
שיהיה בהצלחה. בכל מקרה מוזמנת לדבראיתי, אני אוהבת לחזק את אלה שיוצאים לשביל הבריחה.
היא אולי בסדר אבל היא כפי הנראה בולימית.
האם היא ראתה שראית?
בולימיה זו לא מחלה מסוכנת למרבית האנשים. זו בעיקר התמכרות שיכולה לקחת הרבה מאד זמן כסף ותשומת לב.
לפעמים זה יוצר מצב שלא מקדישים מספיק זמן לאנשים האהובים עלינו כי מחכים שהם ילכו כדי להמשיך לאכול ולהקיא.
תזכרי ברגעים האלה שזה לא אומר שהיא לא אוהבת אותך אבל יש לה בעיה.
אולי היא חושבת שאת קטנה מכדי להבין. אם תרגישי שאת יכולה לדבר איתה תנסי, ואת גם מוזמנת להפנות אותה אלי אשמח לסייע לה בהבנה ואהבה, אבל אם היא תכחיש אין לך מה לעשות והיא אולי אפילו תתחמק ממך יותר..
אולי היא בתחילת הדרך ואולי זה כבר הרבה שנים. אם היא בהתחלה עוד אפשר לנסות להציל אותה מהתמכרות, אם היא באמצע אז היא תכחיש ממש. ואז תצטרכי לחכות בסבלנות עד שהיא תחליט להפסיק. זה שיעור עצוב וחשוב בחיים – חמלה, שחרור, הבנת הגבולות איפה החיים שלי ואיפה של הורי.
לבי יוצא אליך את אמיצה ואוהבת יש לה מזל שיש לה אותך.
שלום חניתה,
לאחר 7 שנים (עם הפסקות ארוכות באמצע), כבר שבוע שאני לא מוציאה. זה קשה, לא קל אבל אני שמחה!
יש לי בעיה, על פרקי האצבעות יש לי צלקות רציניות, כל היד, כי הייתי מזעזעת והייתי מכניסה יד שלמה, זה עובר? יורד? ישנה אפשרות לטשטש את זה?
בלי קשר, אשמח לעזרה בעניין החיזוק של ההפסקה של המחלה הנוראית הזאת, אני כלכך רוצה להיות בחוץ! עבר שבוע וכבר טוב לי יותר. איך משאירים את זה?
שבוע זה יפה, צריך שבועיים כדי שהגוף יתרגל. ובזמן הזה לא לצום אלא לאכול רגיל. מהכל ובמידה.
אם את צריכה חיזוק אשמח לתת לך כזה, אני הולכת לשחות קצת חם פה נורא, אחזור בסביבות שמונה ומכיוון שאין היום מונדיאל את יכולה לצלצל מתי שבא לך.
0543394798
או 0547337669
הרבה בהצלחה, פרסים לזוכים 🙂
משהו בניסוח שלך הופך את זה לתיק במקום להרפתקה, במקום סקרנות להצליח יש שם אשמה וכעס עצמי.
נסי בכל זאת לתפוס אותי זה שבוע מעולה לי לדבר אני בין פרוייקטים, ובמקום להתבטל מעדיפה לנקות איתך קצת את מערכת ההפעלה, המשפטים שאת אומרת לעצמך שמכשילים אותך, ואלה שיעזרו לך לנצח ויפשטו קצת את הענין.
זכרי שזה לא קל כי זו התמכרות, אז צריך קצת להערך.
בכל מקרה בסוף זה יצליח, אבל אפשר לנסות לקדם את זה. שולחת לך לייק על השבוע שחלף, סחתיין.
כבר 3 שנים אני בתוך זה ..ואיך הזמן עובר ואתה נותן לזה לנהל את החיים שלך. אני חייבת לצאת מזה. אני הבולמוס מתבטא בלעיסת האוכל יריקתו ולאחר מכן הקאתו. כל הכסף שלי הולך לקניית אוכל. מכורה למסטיקים מכורה לאייס קפה שאין לי מושג איך אני לא משמינה מכמה אייסים ביום פשוט מעדיפה את זה על אוכל כל כך קשה לי מבפנים ואני רק רוצה את הדרך החוצה. אבל קשה לי..המחשבה שאני ישמין ואתנפח..ומה אני אוכל עכשיו אוכל שהגוף לא רגיל אליו בטוח אני ישמין. הפחד הזה מחזיר אותי חזרה לאותו מקום שאני תקועה עליו. שם נמצא הביטחון של אי הלעת במשקל. אבל הדרך הלא נכונה. אני סובלת מבפנים . חייבת עזרה ואני לא יודעת איך להתחיל..
לחברה שלי יש בולימיה, היא לא יודעת שאני יודעת והיא סיפרה רק לחברה משותפת שלנו שמתייעצת איתי,וגם את זה היא סיפרה רק כי היא תפסה אותה מקיאה.
הן רבו ממש והיא ניתקה איתה קשר, היא מסרבת בכל תוקף להכיר בעצמה כבולמית למרות שהיא כבר חצי שנה ככה. היא מתעצבנת כשאומרים לה שהיא חולה ומתחמקת כל הזמן מלפנות לגורם שיעזור לה. אני אובדת עצות ואני רואה איך לאט לאט חברה שלי הופכת למשהו שהיא לא ומתפוגגת לי בידיים… אפשר בבקשה עזרה, מספר טלפון משהו שיעזור לי לעזור לה המצב הגופני שלה מדרדר והיא מסתירה את זה.. חצי שנה היא ככה והמשפחה שלה לא שמה לב. אני מפחדת שיהיה מאוחר מדי!!
בולימיה זו מחלה סודית. תקרא פה למעלה בכותרת. למעשה זו התמכרות וחלק מהסמפטום זה הסתרה.
מאדדדד קשה לדבר עם בולימית על זה. היא תעשה הכל כדי להכחיש, גם לעצמה וגם לאחרים. אני זוכרת את זה. ממש התפללתי שיעזבו אותי בשקט ולא ישאלו.
כדי שלא אצטרך לשקר. אבל שיקרתי. כל הזמן. בנושא הזה שיקרתי כל הזמן. בא לי לבכות לפעמים כשאני נזכרת בבדידות ובמצוקה שהייתי בה. אני שומעת את זה עכשיו מכל הכיוונים. ילדות כבר. מגיל 11, ברגע שהגוף מתחיל להיות נשי כבר יורדים לחייהם וכבר הן מרגישות אזרח סוג ב.
לא נותנים לאף אחד לחיות בשקט. לא מפסיקים לשפוט ולבקר ולהשוות ולהתחרות. מי שרזה הוא שווה מי ששמנמן הוא נחות. זה הזוי. תרבות שלמה מאמינה בזה.
אולי אתה יכול לעזור לה ואולי לא. אולי היא תתאפס על עצמה ואולי זה יקח לה 11 שנה כמוני. זה עצוב ממש דע לך מדברים על אחת לעשר. ובינינו אנחנו חושבות שכבר אחת לשבע אבל זה נשמע כל כך הזוי שקשה להאמין.
על כל פנים אותך מעניינת החברה שלך, ואם היא תדע שאתה יודע היא תהיה אומללה ותסתיר ממך מהיום והלאה היא תזהר יותר. אני לא יודעת כמה חשוב לך שהיא תהיה "רזה" ועד כמה היא מאמינה לך שאתה אוהב אותה ככה כפי שהיא. אבל זה מה שהיא צריכה לשמוע, שהיא נהדרת, ואם אתה יכול לתת לה תמונת ראי של הפנימיות שלה ולא רק החיצוניות אתה יכול לחזק אותה מבפנים ובכך לתת לה כוח ושפה חדשה ותשומת לב לנושאים שאינם חיצוניים.
אם תרצה לשוחח תתקשר 054-3394798, בלילות אני פנויה, בין משחק מונדיאל אחד למשנהו ואם זה משחק משעמם אז גם אפשר לצלצל…. בימים אני כיום עובדת, חוץ משלישי שפנוי בבוקר עד שלוש.
כבר שוחחתי עם כמה חברים של, וזה באמת קצת עוזר, אבל קח אוויר כי לא בטוח שביום אחד זה יגמר, אנחנו פה מול תרבות שלמה וגם מול התמכרות. ננסה לעזור לה.
היי חניתה קודם כל המון תודה שהגבת לי כל כך מהר אבל אני בחורה והיא פשוט חברה טובה.. אנחנו מעיין שלישיה של חברות טובות.. היום גם גילנו שהיא משקרת בצורה חריפה ושולחת הודעות בעצמה ומעמידה פנים שהם נשלחו מאמא שלה כדי שנחשוב שהיא סיפרה לה והיא מטפלת בה
זה רק מראה לי עד כמה היא מפחדת שזה ייתגלה ורוצה להמשיך בדרך ההרסנית הזאת
דרך אגב הבעיה שלה לא נובעת רק מצורך להיות רזה ו"יפה" ההקאות זה רק קצה המזלג של התנהגות שלא אופינית לה בכלל… והטריגר היה פרידה לא מוצלחת מבחור אדיוט שהיא יצאה איתו.
טוב סליחה על הטעות, זה עצוב פחות לדעתי אבל עדיין מבאס. בחור אדיוט שהיא יצאה איתו… אוי עדיף לי לא לדבר על הנושא הזה… 🙂 חבל שאנחנו נותנות להם כל כך הרבה כוח עלינו. יש גם בחורים סבבה, עם קצת סבלנות ואהבה עצמית נמצא את אלה שמתיחסים אלינו באהבה וכבוד.
אז גם את כמובן מוזמנת להתקשר, נראה אם יש מה לעשות או להניח, להשאיר לה מקום בטוח להפתח אם אי פעם היא תרצה עזרה…
המון תודה לך!שאלה אחרונה..את חובת שיש באמת מקום להניח לה עם המצב? שפשוט תמשיך ככה בלי לקבל עזרה??
היא יכולה למצוא את עצמה מאושפזת .. זו אשכרה אפשרות פשוט לתת לה להמשיך? ואם כן זה יעזור בכלל או יעשה גרוע יותר?
אין תשובה אחת נכונה.
זה תלוי בשלב שהיא נמצאת בו, כמובן שחשוב שהיא תדע שאיכפת לכם, אבל אם היא בשלב שכל מי שיודע מהווה איום ממשי אז לא כדאי שתצטרפו לרשימה הזאת.
כל מי שיודע יכול למנוע ממנה לעשות את זה, ואם היא חושבת, כמו רבות וטובות, שחייה תלויים בזה שהיא תהיה רזה, וזו הדרך שלה לעשות את זה, אז ברור שהיא לא יכולה להרשות לעצמה שמישהו יעצור בעדה.
זה עצוב אבל ככה המוח חושב. בואי נשוחח מחר מחרתיים, שום דבר דרמטי לא יקרה עד אז.
בינתיים תחליפו נושא שיחה. אם אפשר אפילו לא על בגדים ומראה, לא על בחורים, על תוכן אחר, מה עוד יש בחיים לעשות ולדבר עליו. זה לוקח את המוח למקום אחר ומזכיר לאנשים מי הם, אי שם מתחת לכל שטיפת המוח וההתמכרות.
היי חניתה קודם כל המון תודה שהגבת לי כל כך מהר אבל אני בחורה והיא פשוט חברה טובה.. אנחנו מעיין שלישיה של חברות טובות.. היום גם גילנו שהיא משקרת בצורה חריפה ושולחת הודעות בעצמה ומעמידה פנים שהם נשלחו מאמא שלה כדי שנחשוב שהיא סיפרה לה והיא מטפלת בה
זה רק מראה לי עד כמה היא מפחדת שזה ייתגלה ורוצה להמשיך בדרך ההרסנית הזאת
דרך אגב הבעיה שלה לא נובעת רק מצורך להיות רזה ו"יפה" ההקאות זה רק קצה המזלג של התנהגות שלא אופינית לה בכלל… והטריגר היה פרידה לא מוצלחת מבחור אדיוט שהיא יצאה איתו.
היי לא כתבתי כאן מלא זמן ומלא דברים עברו עליי…ירדתי במשקל היום אני שוקל 71.1/177 קצת מביך לחשוף את המשקל חח אז כמו שאת יודעת יש לי בן זוג שאיתו אני עדיין. יש לי בעיה אני לא יודע מי אני התקופה האחרונה אני השתגעתי לחלוטין אני לא יודע מה אני אוהב גברים נשים כאחד או רק גברים או רק נשים אני בתקופה הזאת מוצא את עצמי מקיא והרבה יש את השאלה של הטיפול שעומדת על הפרק אבל לא ניראה לי שאני ילך ובנוסף לכל זה אני חצי צמחוני זאת אומרת שאני לא אוכל בשר אבל אני אוכל דגים ויש סיכוי שאני אנמי צריך לעשות בדיקות ביום שני אני יעדכן אותך כל זה ממש ממש משפיע עליי ואני חייב לפרוק כי אין לי מקום אחר…אני ניראה חולה כולם אמרו לי את זה מלא תגובות כמו:אתה ניראה חולה, זה ניראה כאילו אתה אנורקס מתחת לשק שאתה שמת על עצמך,אתה בסדר??,אתה אוכל מספיק??,אתה צריך עזרה? ולצד כל הדאגות יש את התגובות הטובות של וואווו איך רזית או כמה ירדת תותחח אני מרגיש מעולה אחריי כל התגובות האלו אז השבוע עשיתי סדר בחדר שלי ומצאתי תמונה שלי לפניי שנה לפניי הבולמיה טיפה שמן אבל מאושר וכל כך רציתי לחזור בזמן אבל אי אפשר 🙁 בנוסף להכל אני רוצה סוף סוף להגיד לך כמה דברים שלגביהם סילפתי את האמת דבר ראשון השם שלי הוא שלומי אני בהתחלה פחדתי שיזהו אותי או משהו כזה וזרמתי עם זה ודבר שני הוא איך נהפכתי לבולימי זה לא בגלל אמא שלי עברתי דבר טראומטי זה קרה לפניי שנה…כשהייתי בן 16 וכמה ימים רציתי לקיים יחסי מין עם גברים אז חיפשתי באינטרנט ומצאתי אבל הוא היה בן 40 אז חיפשתי וחיפשתי ולא מצאתי אחרים וכל כך רציתי אז הסכמתי כשנפגשנו והוא התחיל לגעת בי ולהתפשט לא רציתי להיות שם רציתי לברוח כל הסקס לא הייתי שם הנפש שלי הייתה למעלה צפה לה וראתה את הכל כאילו שלא הייתי בגוף שלי זה היה מוזר אחריי כמה ימים הדימוי העצמי שלי ירד הביטחון,הכבוד העצמי הכל התחיל הדיכאון ואז חיפשתי תשומת לב מכולם אבל הם לא נתנו לי אז המשכתי לחפש גברים באינטרנט כדי לשכב הם נתנו לי את התשומת לב שלא הייתה לי ואני מסתכל על העבר שלי ומתבייש אבל זה הסיבה שהגעתי לבולימיה כחיפשתי גברים כמעט כולם אמרו לי שאני שמן מידי מגעיל משומש תוסיפי לזה את הביטחון העצמי הירוד שהיה לי והדימוי העצמי הייתי שבור!! אז החלטתי להתחיל דיאטה שהתחילה כרגיל ואז אתה שאר הסיפור את כבר יודעת אבל זה הסיפור האמיתי…
במסע החיים אתה מחפש זהות ושייכות ולהכיר מי אתה ובמה אתה שונה דומה לאחרים. יש מי שיגיד שזה לוקח חיים שלמים למצוא תשובה ויש מי שיגיד שהשאלה לא חשובה העיקר לחיות ואני חושבת שאנחנו משתנים כל הזמן.
עד שחשבתי שהבנתי מי אני ולפתע אני כבר משהו אחר. זה לא עיגול זו ספירלה, אולי המצבים דומים אבל אנחנו כבר השתנינו…
כאמור זה לא קל להיות אחר מה"נורמה" אבל תכלס אין נורמה, כל אחד שונה מהשני ואת זה אתה ואני כבר הבנו מזמן.
לפעמים אנחנו נאחזים בטראומה או בסיפור שקרה לנו ובעצם נאחזים במי שהיינו ולא נותנים לעצמינו להשתנות. היום אני כבר לא בת 10, שזה מתי שהיתה הטראומה שלי, ואני גם לא בבצפר שאיכפת לי מי יגיד שאני שמנה או קולנית. אני חיה, וכל פעם חווה חוויות אחרות ונתקלת בשאלות חדשות ובוכה וצוחקת ומה שיוצא.
לי יש גם לפרנס בית אז יש לי פחות זמן לשאלות אחרות, וגם זה קורה, שאין זמן לדכאון…..
תהיינה הסיבות שהביאו אותך לבולימיה אשר יהיו, זו התמכרות, והיא לוקחת אליה את כל הדברים הרעים שאנחנו חושבים על עצמינו. ואנחנו מאמינים ונופלים שוב. ובכל פעם שאנחנו אומרים לעצמינו משהו טוב שלא קשור דווקא בצורה חיצונית, שאנחנו מחמיאים לעצמינו ממש מהלב, אז יש סיכוי שנתחזק, ונלך בדרך שלנו בגאון ובכוח ולא בחולשה והיסוס. ויש סיכוי שהבולימיה תחכה קצת ותפתח פערים יותר גדולים ותאפשר לארוחות ודלק טוב ומזין טעים להכנס לגוף השוקק חיים הזה, ללא שיפוט ובאהבה שלמה.
את פשוט השראה בשבילי את כל כך צודקת לעזוב את השטויות ולהתרכז בעיקר במיוחד שעכשיו חופש זה הזמן להנות וכמה שאפשר אני נוסע לאילת שבוע הבא אני הולך להוריד חולצה מול כולם יהיה קשה אבל Fuck It אני יהנה מזה ככה אני תקבלו או לא אותו דבר על העובדה שאני הומו או דו תודה רבה לך מדהימה שכמותך ! P:
אני על סף להתאבד אין לי עם מי לדבר כל פעם אמרתי לעצמי שאני יפסיק ואיכשהו אני מוצאת את עצמי לפחות פעם בשבוע לוקחת עוד כדור משלשל ועוד חוקן ואז אני לא אוכלת כלום ויש יממים שאני אוכלת אבל כשאני אוכלת אני פשוט אוכלת ה כ לללללללללל היום אכלתי מלא כל כך אני פשוט חיה אני שונאת את עצמי אני מחזיקה תכדור המשלשל ובוכה מתי אני ייפרד מהם כבר מתי?אלוהים עדיף לא לחיות מאשר לחיות בפחד וכעס על עצמך על כל האוכל שאת אוכלת אין לי מה לעשות כבר אני כותבת ובוכה אני פשוט מיואשת העולם דורש יותר מיידי 🙁
ויש כאלה שמצליחות להגיד לעולם ללכת קיבינימט עם הדרישות שלו.
אלה חיות את החיים שלהן כמו שבא להן בלי לחשוב מה מישהו אחר חושב על זה. מעסיקות את עצמן בלחוות את החיים בשלל דרכים כולל מזון טעים, ומוצאות את האיזון האמיתי הנכון להן שמשתנה ממילא בכל יום קצת וחזרה, ולאורך שנים. אני היום בכלל נראית אחרת לגמרי מאי פעם. ואם תתני לעצמך אז גם את תגלי פנים רבות לך ולגופך ולשמחת החיים שלך.
אף אחד לא שווה להתאבד בשבילו, גם לא הרעיון שאת חייבת לעמוד באיזהשהן ציפיות. תצפצפי על הציפיות ותחבקי את החיים במקום ההיפך.
ותתקשרי אם בא לך, נוכל לחרבן על העולם ביחד. 0543394798
דיי. זהו . נשבר לי מזה
ישלי בעוד כמה ימים מסיבת בריכה
והבטחתי לעצמי לדחוף אצבעות עוד לפני חודש בשביל להיראות יפה מול הבנות הבנים והחבר שלי!!
אני פחדנית ולוזרית. באמת אני לא מסינה איך מישהי שהיא בתוך זה ונראית פצצה רוצה לצאת מזה?! הייתי משלמת בשביל להצליח להקיא
ואני דוחפת כל כך עמוקקקק
אני כבר חליתי בדלקת גרון פעמיים מרוב שהמברשת שיניים נכנסה עמוק וזיהמה שמה את האזור.
חניתה , אני רוצה מישהו שיבין אותי . אבל אפחד לא מבין אותי ועברתי מאתרי גמילה לאתרי גמילה וכולם אומרים לי: אם יש לך מוח לכי מפה ואל תחזרי ואל תקראי את מה שכתבו ואפחד אבל אפחד לא מבין אותי
אני לא מאוד שמנה
אבל בשבילי אני דבההההה
אני בוכהעל כל יום שעובר כי אני יודעת שהייתי צריכה להקיא .
אוף.
אני כישלון .
ברגעים אלה ממש כל אישה חושבת את מה שאת חושבת, שהיא כשלון, שהיא שמנה מדי, שלא יאהבו אותה מספיק כפי שהיא, שהיא חייבת לעשות שינוי דחוף בגוף שלה כדי להיות אהודה ושייכת.
אני מבינה אותך ומבינה את כולן ותכלס לא יעזור שיגידו לך שאת נהדרת כפי שאת, כי את לא תאמיני. אבל תכלס, זאת האמת. זה שהאנושות כולה סוגדת למשהו בלתי אפשרי וגם מנסה להכניס את כולם לבית סוהר מחשבתי ומצליחה, זה הרע.
לא יכולה לעזור לך לגבי מסיבת הבריכה רק להגיד לך שתלבשי משהו נוח כדי שאם יבוא לך לשמוח פתאום שלא יהיה מה שיפריע לך. ולנחם אותך בכך שזו לא מסיבת הבריכה האחרונה בחייך וגם אם בזו תסבלי מסיבות של להאמין למודל היופי ולהאמין שחייך תלויים בזה, אז אולי בעוד כמה שנים תהיה מסיבת בריכה אחרת שכן תצליחי להנות ממנה.
וכשתרצי תתקשרי אלי ולפעמים זה מצליח ואני עונה.
שלום, מוזר לי לפתוח את זה. אני בת 24, הייתי אנורקסית בגיל 14-15 ונבראתי מזה בגיל 17, לאחר חצי שנה התחלתי להקיא, יש תקופות שאני מפסיקה להרבה זמן אך בשנתיים האחרונות זה ממש חזק והרבה.
אף אחד לא יודע מזה, ואני לא רוצה שידעו (במיוחד לא המשפחה, הם ישברו מזה)
אני כלכך רוצה להפסיק, מודעת לזה שזה טוב בריא ולא טוב לי. הידיים שלי מלאות בצלקות ואני מסתירה את זה תמיד, איך אפשר להעלים את זה? זה יעלם מתיישהו? אני לא רוצה שיראו.
אני מאוכזבת מעצמי, רוצה להפסיק. כלכך. זה מביך אותי.
מתוקה, הסימנים בידיים לצערי עוברים כן
לומדים שיטות חדשות
שבע שנים זה הרבה זמן
והרבה עוברות מאנורקסיה לבולימיה
אנורקסיה זו סכנת חיים אבל בולימיה זו התמכרות.
את כמובן לא אשמה שאת חשה שאת צריכה לשנות את גופך כדי שהעולם המ&^% הזה יקבל אותך. יום אחד תביני שלקבל אותך כפי שאת זה המסר הכי חזק שהחיים שלך יכולים לבטא. לשם את חותרת בין אם את יודעת את זה ובין אם לא. בין אם את מתעכבת ובין אם כבר מתקדמת בכיוון.
גם אצלי לא ידעו, כלומר ידעו ואז שיקרתי שהפסקתי ואז זה היה שקר ידוע כזה שלא מדברים עליו. כולם הבינו שזה שנעלמו הקציצות מהמקרר זו אני, ורק מתוך חמלה וכבוד אלי פשוט עברו הלאה בחיים.
אני השתדלתי לא לאכול להם את הדברים הממש בולטים ואהובים עליהם, ואחר כך כבר בזבזתי על זה את כספי שלי.
11 שנה מהחיים שלי, הלכו על המשחק הבלתי נפסק הזה. מה נשאר לי מזה? פחות כסף, זה הכל. זמן מבוזבז? לא יודעת, מה זה משנה מה עושים בחיים? אחד רוקד אחד אוכל אחד בפייסבוק מה זה חשוב…
מודל היופי שאליו אנחנו כביכול מקדישים את ההתמכרות הזאת, יום אחד נבין שאפשר להראות בסדר גמור גם בלי כל הלולאה הזאת, פשוט לאכול הכל במידה סבירה ולא בהכרח הכל באותו יום…
אבל עד אז ההתמכרות שולחת מילים למוח "לזניה, סטייק, טוסט גבינה, שוקולוד, גלידה" שמות של מאכלים, ואנחנו כמו רובוט רצות להשיג את זה לרודן האכזר שאחר כך לא ישאר מזה ממילא כלום ומה באמת אי אפשר לעצור את זה?…
אפשר אבל זה ממש לא פשוט. ממש לא. אחוז קטן מצליחות לצאת מזה, ולמרבית הבנות זה לוקח הרבה שנים. 🙁
אבל אחרי הרבה נסיונות כושלים.
קראת קצת בעמוד הזה? יש פה די הרבה תשובות, ואם ישארו לך שאלות אחרי זה אשמח לנסות לענות לך.
ואם את חמה על להפסיק נסי להתקשר אלי מחר אחרי עשר, ועד הלילה אפשר. 0543394798.
או הלילה אם יש לך עדיין כוח אני עוד ערה בטח עד שתיים.
תנשמי ותכיני מחברת, מי יודע אולי נתחיל ממש מחר.
היי ההודעה הקטנה שלך חמקה ממני…
אבל הנה מצאתי אותך.
אז מה קורה?
מי מנצח?
הטבע או את?
לפעמים הגוף מדבר וזה הכי הזוי. קרה לי עם סיגריות. קמתי בוקר אחד ובא לי הגועל מזה ברמות שלא יכולתי לעשן יותר. טוב שאנחנו מתחבאות פה בפורום או שהיו הורגים אותי כל המכורים שמנסים שנים להפסיק ולא מצליחים.
זה קורה אם נותנים לזה. אם לא מתעקשים.
בהצלחחחההההההה
אכן החודש היה קצת בעייתי, הטלפון שלי אצל הבן שלי שעושה פרוייקט בגרות אפליקציה, יגמר בסוף החודש אני עם חליפי.
נסה להתקשר עכשיו או אחר הצהרים, מקווה שיצליח לנו…
הייתי בולמית,כלומר אני עדיין בולמית אוף אני אפילו לא יודעת כי כל יום מחדש אני אומרת לעצמי שזה נגמר ותמיד יש את המרדף הזה.אני רואה פה סיפורים ממש קיצוניים ואני רק בהתחלה לאחרונה ירדתי במשקל לאט לאט ופרגנו לי.המשכתי ועכשיו כולם אומרים שזה מכוער וירד לי הציצי ברמות שאי אפשר לתאר שזה הדבר שהכי הלחיץ אותי.הייתי ילדה שופעת הציצי שלי היה הבטחון היחיד שלי איך אני אלך לים??????הוא נהיה פשוט קטן!!!!!אני רוצה להפסיק אני התמכרתי איך שלא יהיה אני מרגישה שמנה בכל רגע למרות שאומרים לי שאני רזה מיידי.אני לא זוללת ומקיאה,אני אוכלת מעט ולוקחת משלשל שיוריד גם את המעט..כל בוקר שאני קמה אני אומרת לעצמי שהיום זהו וכל ביס שנכנס לפה שלי זה פשוט חרטה גדולה..שאלה קצת מביכה מה לעשות כדי שהציצי יחזור לקדמותו?זה אפשרי בכלל?רציתי להיות רזה עם ציצי,אבל מסתבר שזה לא תמיד אפשרי:(מרגישה שמנה לא יכולה לאכול פשוט לא יכולהה
קודם כל שלום לך ושבת שלום, אני כבר אחרי יוגה ושמחה שעשיתי את זה למרות שרציתי להמשיך לישון… תמיד אני שמחה כשאני עושה מה שאמרתי שאעשה, וכולם פה יודעים בדיוק על מה אני מדברת.
גם אצלי וגם אצל כמעט כולן שלא עברו פוטושופ, השומן בגוף מתחלק לציצי בטן סנטר ואז כל השאר. אצלי הבטן עולה ראשונה ואחריה הציצי. לא יודעת איך זה אצלך. אבל המשמעות היא שאני צריכה להסכים לקצת בטן בשביל קצת ציצי.
אין לי גוף אחר. זה הגוף שלי. גם אצלי הבטחון העצמי שלי בחלקו הגדול יושב בציצי. למרות שאני בחורה שנונה ושובבה ושופעת הומור ושמחת חיים, עדיין הציצי שלי מחזיק אותי בבייצים…
אחד הצעדים הראשונים החוצה זה להסכים לחיות בתוך הגוף שקיבלתי, ולא לנסות לשנות אותו. באופן טבעי הוא יודע להיות עצמו ותמיד ישאף חזרה להיות עצמו. באופן טבעי. כמו שאת נשרטת ויורד דם ואז לאט לאט זה מגליד, איך הגוף יודע לאן להגליד? יודע.
אני לא יודעת אם תצליחי למצוא בתוכך את האומץ לוותר על איזה אידיאל רזון, אבל זה ישחרר לך את התלות המטורפת בבולימיה וחברותיה השונות.
שכחתי לציין שאני בת 14 וחצי וכבר כמה חודשים טובים לא קיבלתי מחזור,והמחזור שלי סדיר.בנוסף שקלתי46-47 ועכשיו אני שוקלת 43 איך יוצאים מזה!?תעזרי לי חניתה!!!!
להפעיל על הגוף לחץ חיצוני. זה כל ההתיחסות שלנו לאוכל היא לא טבעית. הייתי שמחה לעזור לך, ולעוד הרבה בנות שלכודות בגלגל הזה של אוכל-הפטרות מאוכל. זה באמת לא ככ משנה באיזה דרך, זו אותה המלכודת.
לא צריך "לעמוד בפיתוי", אלא לבחור קצת מכל דבר ולוותר על חלק וגם להסכים לשבת אחר כך לנוח "ללטף את הבטן" לנשום. לא חייבים מיד להפטר מזה, לא באמת משמינים מארוחה אחת, אפשר לטעום ולהנות ולוותר על הביס החמישי, שיש לו אותו טעם כמו לכל אלה שלפניו וממילא מתישהו זה יגמר…
להסכים למינון זה הכל. ולתת לגוף לעשות את העבודה שלו בקצב שלו.
מפעילים עלינו לחץ מבחוץ להראות אחרת ממה שאנחנו, ונותנים לנו תמונה מעוותת של המציאות שאנחנו מאמינים לה כי כולם סביבנו מאמינים לה. אבל זה פשוט לא נכון שכולם צריכים להראות אותו הדבר. או רזים או רזים מאד או כל מראה שמדכא את שמחת החיים והופך אותנו עבדים לתפל ולא לעיקר.
אולי זה עוזר לך להיות אמיצה ולצאת מהלולאה הזאת, לתת לעצמך לחיות עם נושא שיחה פנימי אחר. כל נושא אחר. משהו שישאיר אחריך זכרונות נעימים, ולא רק לאכול ולהפטר מזה, שאת זה באמת לא זוכרים אחר כך. אני באמת לא זוכרת מה אכלתי, אבל אני זוכרת עם מי הייתי וכמה צחקנו וסרט שראיתי ומקומות שביקרתי.
וגם אותך אני מזמינה לצלצל לקשקש איתי על דא והא ועל החיים, 0543394798.
אני מרגישה נורא.במשך זמן רב אני עוסקת בנושא האוכל והקלוריות,ובמשך החתי שנה האחרונה התחלתי לקחת לקסעדין(כדור משלשל) והפסקתי לזמן מה,ואז הגיע חג שבועות ועוד כמה אירועים משפחתיים שפשוט אי אפשר היה להחזיק מעמד בפיתוי וזללתי ומייד לאחר מכן לקחתי שוב.האם בולמיה זה גם שלשולים או רק הקאות?אני בולמית?תעזרו לי אני במרדף אחרי עצמי????????
היי חניתה ,
אני בת 13 וחצי
מנסה להקיא שוב ושוב ושוב
לא עובד לי
אני יכולה לרצוח בשביל להיות יותר רזה ואין לי מספיק כוח נפשי להרעיב את עצמי (הצלחתי בעבר אבל יצאתי מזה) .
יש לי חבר בן 15 – והוא מצפה ממני . הוא לא אומר לי אבל אני יודעת שהוא רוצה שאהיה רזה יותר . בגלל שזה לא בפרטי אז אחסוך בתיאורים איך זה בא לידי ביטוי אבל תאמיני לי שזה בא. אני מוצאת את עצמי מנסה להקיא ולא מצליחה ואני אומרת לעצמי שאני חזקה ושאני יכולה
אולי זה בגלל שאני לא נכנסת לבולמוס? רק ככה אפשר להקיא??
זה מדכא אותי .
פשוט מדכא.
אני רוצה להיות רזה יותר מכל החברות שלי
וכולן נכנסנו לאיזה דיאטות מוזרות אבל חניתה דיאטות לא עובדות בשבילי!!! מה לעשות???
דיאטה כפי שאת מבינה באינטואיציה שלך, היא לא דבר טבעי לגוף. מדוע? כי אכילה והתפנות הוא תהליך טבעי שמטרתו לקבל אנרגיה לגוף על מנת שיוכל לבצע את משימות החיים. דיאטה, כלומר הרעבה מסוג כלשהו, יוצרת את האפקט ההפוך כי הגוף נכנס למצוקה שלוקחים לו את הדלק ומתחיל לאגור.
נכון שיש הרגלי אכילה שלא תמיד תואמים את מה שהגוף המיוחד שלי צריך, ולוקח הרבה ניסוי והקשבה כדי לדעת איזה מאכלים מתאימים לי. פיסית ונפשית.
אם תנסי לאפשר לעצמך לאכול כמויות נכונות של אוכל מגוון, מכל הסוגים, בלי לקרוא לאחד בריא ולשני משמין, אלא לעבוד על המינון והגיוון, תוכלי אולי להמנע מלמכור את חייך לשטן המתמשך הזה שנקרא בולימיה.
הבולימיה מתנהגת כהתמכרות וקשה מאד לצאת מזה. בקושי אחוז אחד מהבנות מצליחות. ויש המון. אני יכולה להבטיח לך שהבולימיה תרחיק אותך מהחבר שלך כמו ששום דבר אחר לא יעשה.
לגבי להיות הכי רזה בעולם או להחליט שאת צריכה להשתנות – תהיי מתוקה ותחסכי לי לכתוב שוב ושוב את אותן מילים ופשוט תקראי כאן חצי עמוד ותביני שזו שטיפת מוח שכולנו שטופים בה, חידה ללא פתרון, טעות איומה שלא את ולא אני המצאנו.
את רק בת 13 וחצי, עוד מעט 14, החיים שלך עוד לא התחילו. את עוד לא יודעת איך תראי כשתגדלי מעט, את בדיוק בשלב האמצע שהגוף עוד לא מעוצב ולא מאורגן על עצמו. כמו לבוא בטענות לתינוק שרק שתי שיניים צמחו לו. יכול מאד להיות שבעוד שנתיים שלוש כבר תגבהי וגופך ישתנה ותאהבי אותו מאד, ואולי גם האדון חבר יאהב אותך כפי שאת. או כפי שתהיי.
ברור לי מה את אומרת, אני מבינה את העולם שבו אנחנו חיים, ולא יעזור לי להגיד לך שאם הוא לא מת עליך בזכות עינייך והראש שלך והנשמה שלך ומי שאת בפנים, אז תודה רבה ביי ביי, זה לא יעזור. כי גם את שופטת את עצמך על פי מראך עוד הרבה לפניו. כולנו נגועים בטעות הזאת.
אני מוכנה לשוחח איתך בטלפון אם תרצי, דיברתי גם עם בנות 11 אז תרגישי נוח. ביחד תמיד יותר קל להבין מה נכון לך, לסדר את הראש ואפילו להרגע קצת .
בינתיים באמת תקראי קצת, יש אפילו הסבר איך לסדר תפריט מגניב שיוצר איזון בגוף, ללא אלימות וללא לחץ, החיים ארוכים ויפים וחבל לבזבז אותם על אוכל, שזה דבר שמגיע כל יום שלוש פעמים לפחות, שזה ממש הרבה יחסית לדברים אחרים שיש פה לעשות.
אוכל זה דלק, וזה גם טעים, וכשיש בריאות ואנרגיה יש מצב רוח טוב וכוח לתכנן פעילויות נחמדות ביחד. מספיק לדאוג למכונית ולהתחיל לדאוג לאן היא נוסעת. מה אני רוצה לחוות בחיים שלי, מה יש פה לעשות. למשל לשים לק על הציפורניים או לצייר או לנגן או לרקוד. ולא להתעסק בלמי מותר לחיות ומי הכי רזה ומי הכי יפה ומי הכי, שזה יוצר סבל מיותר ובאמת אין לנו שליטה על זה,
עדיף במקום לרדת על עצמי, לחשוב איזה כייף שאני מלאת שמחת חיים ומעניינת ואיך אני מתיחסת לעצמי יפה ומעודדת את עצמי, ובכך הופכת את החיים שלי למקום שנעים להתעורר אליו.
הייתי אנורקסית מגיל 13 עד גיל 15 וחצי ומאז שנתיים וחצי אם לא יותר אני סובלת מבולמיה מאוד קשה
אני שוקלת 39 אני בת 18 וחצי ואני לא מצליחה לעצור את הבולמוסי אכילה המטורפים האלה וההקאות, הבידקות שם שלי על הפנים אישוזים לא עוזרים אני לא יודעת מה לעשות
ממי, מרגישים אותך מבין המילים.
שולחת לך קודם כל חיבוק גדול שתוכלי לבכות לתוכו את כל האימה המטורפת שמחלה הזאת מביאה איתה.
נדמה שהיא שולטת בנו לנצח. שנגמרו לי החיים. אני זוכרת. זה היה לפני יותר מ20 שנה, 20 שנה שאני לא מקיאה, אחרי שנתקעתי שם 11 שנה.
אפשר לצאת מזה. את קודם כל צריכה להבין שהמכונה מקולקלת וצריך לתת לה זמן ודרך להבריא. הגוף יודע לרפא את עצמו אם רק נותנים לו.
כרגע נראה שאת צריכה אשפוז והלואי וכבר היה לי את המקום שאני חולמת עליו. בית החלמה, מכרז גמילה. זה קשה מאד לבד. זו התמכרות קשה מאד.
את כל כך צעירה, תגידי לי את איך אני יכולה לעזור לך. מוזמנת כמובן להתקשר אלי 0543394798 אפילו עכשיו.
איך נראות הצלקות שיש בידיים? אני רוצה לדעת אם מה שיש לי בכף יד קשור לזה
לא ממש זוכרת בכלל, זה היה כשנה ככה אולי פחות, ועבר מזמן. זה הנשיכה שהשיניים משאירות על המקום שפוגש אותן כשאת דוחפת אצבע. קשה לפספס זה לא קורה מעצמו.
אם את מקיאה אז הצלקות זה רק הבעיה המשנית…
בזבוז הזמן והאנרגיה, העצב הגדול שזה מביא, היאוש, תחושת הריחוק מבני אדם, תחושת הרס עצמי, אלה הבעיות היותר כבדות בסופו של דבר… 🙁
טוב,אני מקווה שזה יצליח אני מנסה עכשיו להפסיק שוב ולנסות כמה שאני יכולה ותודה רבה חניתה אני תמיד קוראת פה גם שאני לא רושמת ואת עוזרת מאוד באמת!!!!!
הלואי והיה לי מקום כבר היום להזמין את כולן להבריא ביחד. כמו שצריך.
ההפסקה הייתה אחרי קצת פחות משנה.. ואתמול נשברתי קצת אחרי שכתבתי תהודעה אני מנסה כל פעם להפסיק ונשברת מהר מאוד למרות שטני יודעת שצריך שבועיים ראשונים להפסיק ואז הגוף מתרגל וגם עוד שבועיים אני נכנסת לאישפוז ואני לא יודעת איך אני יסתדר
כאילו את surrender your power לתקופה.
נותנת את החופש שלך בידיים של אנשים אחרים, כי את לבד לא מצליחה להשתלט על החיה שהשתלטה עליך.
נסי להכנע…
לראות בזה הזדמנות להחזיר את גופך כמו מכונית למוסך, שהמכונאים יטפלו בה ויחזקו אותה ויגידו לה מילים טובות, עד שתהיה שוב כמו חדשה…
אולי הם לא יודעים את הדרך הכי טובה אבל את יכולה לעזור להם… לדייק איתך. תהיי הכי גדולה שאת יכולה להיות, הכי סבלנית ותביני – שכל דבר יותר טוב מלהמשיך ככה לנצח.
חפשי את מי שהיית פעם, את מי שאת רוצה להיות… תנשמי, תנוחי, תאמיני שהזמן לטובתך.
בהצלחה… מוזמנת לעדכן.
הפסקתי כבר יומיים להקיא.. וכל פעם אחרי שאני אוכלת יש לי כאבי בטן את חושבת שזה קשור לזה?
יקירה
לא ציינת אחרי כמה זמן של הקאות את חוזרת למוטב, בדרך כלל לוקח לגוף כשבועיים להתרגן חזרה.
זה קצת מציק ומרגישים תחושת מלאות יותר מאנשים רגילים כי למעשה הרבה זמן לא נתת למערכת לעבוד. זה אפילו הגיוני.
גם את הנוזלים הגוף רגיל להוציא והכליות צריכות הכל להתרגל מחדש. בדרך כלל מתמפחים קצת לכמה ימים ואז הכל יורד ומתארגן על עצמו.
זה השלב שרוב הבנות נשברות.
כשהן לא יכולות להתמודד עם תחושת המלאות הזמנית, או עם הנפיחות וחושבות להן תקועות לנצח בגיהינום ההקאות כי אחרת הן ישמינו.
זו לא האמת.
אני לא שמנה. ואחרי השבועיים ההם לא חזרתי להקיא.
צריך להיות חזקות מול הקולות האלה ולהגיד לעצמי אל תקשיבי לפחד, תהיי אמיצה, כל יום שאת עוברת מקרב אותך ואת הגוף שלך לסמוך אחת על השני וההיפך.
שיהיה בהצלחה. בכל מקרה מוזמנת לדבראיתי, אני אוהבת לחזק את אלה שיוצאים לשביל הבריחה.
אני בת 10 ואתמול אמא שלי דחפה אצבע לגרון בשירותים שלנו אז כתבתי במחשב לדחוף אצבע וזה הגיע לפה (:
מה זה אומר ?
היא בסדר?
ילדה יקרה
היא אולי בסדר אבל היא כפי הנראה בולימית.
האם היא ראתה שראית?
בולימיה זו לא מחלה מסוכנת למרבית האנשים. זו בעיקר התמכרות שיכולה לקחת הרבה מאד זמן כסף ותשומת לב.
לפעמים זה יוצר מצב שלא מקדישים מספיק זמן לאנשים האהובים עלינו כי מחכים שהם ילכו כדי להמשיך לאכול ולהקיא.
תזכרי ברגעים האלה שזה לא אומר שהיא לא אוהבת אותך אבל יש לה בעיה.
אולי היא חושבת שאת קטנה מכדי להבין. אם תרגישי שאת יכולה לדבר איתה תנסי, ואת גם מוזמנת להפנות אותה אלי אשמח לסייע לה בהבנה ואהבה, אבל אם היא תכחיש אין לך מה לעשות והיא אולי אפילו תתחמק ממך יותר..
אולי היא בתחילת הדרך ואולי זה כבר הרבה שנים. אם היא בהתחלה עוד אפשר לנסות להציל אותה מהתמכרות, אם היא באמצע אז היא תכחיש ממש. ואז תצטרכי לחכות בסבלנות עד שהיא תחליט להפסיק. זה שיעור עצוב וחשוב בחיים – חמלה, שחרור, הבנת הגבולות איפה החיים שלי ואיפה של הורי.
לבי יוצא אליך את אמיצה ואוהבת יש לה מזל שיש לה אותך.
שלום חניתה,
לאחר 7 שנים (עם הפסקות ארוכות באמצע), כבר שבוע שאני לא מוציאה. זה קשה, לא קל אבל אני שמחה!
יש לי בעיה, על פרקי האצבעות יש לי צלקות רציניות, כל היד, כי הייתי מזעזעת והייתי מכניסה יד שלמה, זה עובר? יורד? ישנה אפשרות לטשטש את זה?
בלי קשר, אשמח לעזרה בעניין החיזוק של ההפסקה של המחלה הנוראית הזאת, אני כלכך רוצה להיות בחוץ! עבר שבוע וכבר טוב לי יותר. איך משאירים את זה?
היי שלום
שבוע זה יפה, צריך שבועיים כדי שהגוף יתרגל. ובזמן הזה לא לצום אלא לאכול רגיל. מהכל ובמידה.
אם את צריכה חיזוק אשמח לתת לך כזה, אני הולכת לשחות קצת חם פה נורא, אחזור בסביבות שמונה ומכיוון שאין היום מונדיאל את יכולה לצלצל מתי שבא לך.
0543394798
או 0547337669
הרבה בהצלחה, פרסים לזוכים 🙂
עד מתי אפשר הערב? ואם לא הערב אז מתי מחר? פשוט חברה אצלי
תודה רבה לך
אוף. אחרי שבוע נפלתי. מדכא אותי כלכך….
זהו, ממחר שוב מההתחלה…
🙁
משהו בניסוח שלך הופך את זה לתיק במקום להרפתקה, במקום סקרנות להצליח יש שם אשמה וכעס עצמי.
נסי בכל זאת לתפוס אותי זה שבוע מעולה לי לדבר אני בין פרוייקטים, ובמקום להתבטל מעדיפה לנקות איתך קצת את מערכת ההפעלה, המשפטים שאת אומרת לעצמך שמכשילים אותך, ואלה שיעזרו לך לנצח ויפשטו קצת את הענין.
זכרי שזה לא קל כי זו התמכרות, אז צריך קצת להערך.
בכל מקרה בסוף זה יצליח, אבל אפשר לנסות לקדם את זה. שולחת לך לייק על השבוע שחלף, סחתיין.
כבר 3 שנים אני בתוך זה ..ואיך הזמן עובר ואתה נותן לזה לנהל את החיים שלך. אני חייבת לצאת מזה. אני הבולמוס מתבטא בלעיסת האוכל יריקתו ולאחר מכן הקאתו. כל הכסף שלי הולך לקניית אוכל. מכורה למסטיקים מכורה לאייס קפה שאין לי מושג איך אני לא משמינה מכמה אייסים ביום פשוט מעדיפה את זה על אוכל כל כך קשה לי מבפנים ואני רק רוצה את הדרך החוצה. אבל קשה לי..המחשבה שאני ישמין ואתנפח..ומה אני אוכל עכשיו אוכל שהגוף לא רגיל אליו בטוח אני ישמין. הפחד הזה מחזיר אותי חזרה לאותו מקום שאני תקועה עליו. שם נמצא הביטחון של אי הלעת במשקל. אבל הדרך הלא נכונה. אני סובלת מבפנים . חייבת עזרה ואני לא יודעת איך להתחיל..
יקירתי בוקר טוב שבוע טוב
שלוש שנים , כן , יש יותר כמובן. זו התמכרות והיא לא הולכת לשום מקום עד שלא מפסיקים זה לא מפסיק…
אני הייתי 11 שנה, בזבזתי טונות של כספים, שלי ושל הורי המסכנים.
אם את רצינית לגבי להפסיק דברי איתי. 0543394798, מיום שני 7.7 בצהרים שזה אחרי שהבת שלי טסה למחנה קיץ.
http://www.youtube.com/watch?v=8tV6ve847Xk
פעם עשינו סרטון על אקולוגיה אנושית, כלומר איזה זיהום סביבה אנחנו מייצרים פה במקום לאהוב.
מוזמנות להסתכל ולראות מה מדבר אליכןכם כמובן.
לחברה שלי יש בולימיה, היא לא יודעת שאני יודעת והיא סיפרה רק לחברה משותפת שלנו שמתייעצת איתי,וגם את זה היא סיפרה רק כי היא תפסה אותה מקיאה.
הן רבו ממש והיא ניתקה איתה קשר, היא מסרבת בכל תוקף להכיר בעצמה כבולמית למרות שהיא כבר חצי שנה ככה. היא מתעצבנת כשאומרים לה שהיא חולה ומתחמקת כל הזמן מלפנות לגורם שיעזור לה. אני אובדת עצות ואני רואה איך לאט לאט חברה שלי הופכת למשהו שהיא לא ומתפוגגת לי בידיים… אפשר בבקשה עזרה, מספר טלפון משהו שיעזור לי לעזור לה המצב הגופני שלה מדרדר והיא מסתירה את זה.. חצי שנה היא ככה והמשפחה שלה לא שמה לב. אני מפחדת שיהיה מאוחר מדי!!
בולימיה זו מחלה סודית. תקרא פה למעלה בכותרת. למעשה זו התמכרות וחלק מהסמפטום זה הסתרה.
מאדדדד קשה לדבר עם בולימית על זה. היא תעשה הכל כדי להכחיש, גם לעצמה וגם לאחרים. אני זוכרת את זה. ממש התפללתי שיעזבו אותי בשקט ולא ישאלו.
כדי שלא אצטרך לשקר. אבל שיקרתי. כל הזמן. בנושא הזה שיקרתי כל הזמן. בא לי לבכות לפעמים כשאני נזכרת בבדידות ובמצוקה שהייתי בה. אני שומעת את זה עכשיו מכל הכיוונים. ילדות כבר. מגיל 11, ברגע שהגוף מתחיל להיות נשי כבר יורדים לחייהם וכבר הן מרגישות אזרח סוג ב.
לא נותנים לאף אחד לחיות בשקט. לא מפסיקים לשפוט ולבקר ולהשוות ולהתחרות. מי שרזה הוא שווה מי ששמנמן הוא נחות. זה הזוי. תרבות שלמה מאמינה בזה.
אולי אתה יכול לעזור לה ואולי לא. אולי היא תתאפס על עצמה ואולי זה יקח לה 11 שנה כמוני. זה עצוב ממש דע לך מדברים על אחת לעשר. ובינינו אנחנו חושבות שכבר אחת לשבע אבל זה נשמע כל כך הזוי שקשה להאמין.
על כל פנים אותך מעניינת החברה שלך, ואם היא תדע שאתה יודע היא תהיה אומללה ותסתיר ממך מהיום והלאה היא תזהר יותר. אני לא יודעת כמה חשוב לך שהיא תהיה "רזה" ועד כמה היא מאמינה לך שאתה אוהב אותה ככה כפי שהיא. אבל זה מה שהיא צריכה לשמוע, שהיא נהדרת, ואם אתה יכול לתת לה תמונת ראי של הפנימיות שלה ולא רק החיצוניות אתה יכול לחזק אותה מבפנים ובכך לתת לה כוח ושפה חדשה ותשומת לב לנושאים שאינם חיצוניים.
אם תרצה לשוחח תתקשר 054-3394798, בלילות אני פנויה, בין משחק מונדיאל אחד למשנהו ואם זה משחק משעמם אז גם אפשר לצלצל…. בימים אני כיום עובדת, חוץ משלישי שפנוי בבוקר עד שלוש.
כבר שוחחתי עם כמה חברים של, וזה באמת קצת עוזר, אבל קח אוויר כי לא בטוח שביום אחד זה יגמר, אנחנו פה מול תרבות שלמה וגם מול התמכרות. ננסה לעזור לה.
היי חניתה קודם כל המון תודה שהגבת לי כל כך מהר אבל אני בחורה והיא פשוט חברה טובה.. אנחנו מעיין שלישיה של חברות טובות.. היום גם גילנו שהיא משקרת בצורה חריפה ושולחת הודעות בעצמה ומעמידה פנים שהם נשלחו מאמא שלה כדי שנחשוב שהיא סיפרה לה והיא מטפלת בה
זה רק מראה לי עד כמה היא מפחדת שזה ייתגלה ורוצה להמשיך בדרך ההרסנית הזאת
דרך אגב הבעיה שלה לא נובעת רק מצורך להיות רזה ו"יפה" ההקאות זה רק קצה המזלג של התנהגות שלא אופינית לה בכלל… והטריגר היה פרידה לא מוצלחת מבחור אדיוט שהיא יצאה איתו.
טוב סליחה על הטעות, זה עצוב פחות לדעתי אבל עדיין מבאס. בחור אדיוט שהיא יצאה איתו… אוי עדיף לי לא לדבר על הנושא הזה… 🙂 חבל שאנחנו נותנות להם כל כך הרבה כוח עלינו. יש גם בחורים סבבה, עם קצת סבלנות ואהבה עצמית נמצא את אלה שמתיחסים אלינו באהבה וכבוד.
אז גם את כמובן מוזמנת להתקשר, נראה אם יש מה לעשות או להניח, להשאיר לה מקום בטוח להפתח אם אי פעם היא תרצה עזרה…
המון תודה לך!שאלה אחרונה..את חובת שיש באמת מקום להניח לה עם המצב? שפשוט תמשיך ככה בלי לקבל עזרה??
היא יכולה למצוא את עצמה מאושפזת .. זו אשכרה אפשרות פשוט לתת לה להמשיך? ואם כן זה יעזור בכלל או יעשה גרוע יותר?
אין תשובה אחת נכונה.
זה תלוי בשלב שהיא נמצאת בו, כמובן שחשוב שהיא תדע שאיכפת לכם, אבל אם היא בשלב שכל מי שיודע מהווה איום ממשי אז לא כדאי שתצטרפו לרשימה הזאת.
כל מי שיודע יכול למנוע ממנה לעשות את זה, ואם היא חושבת, כמו רבות וטובות, שחייה תלויים בזה שהיא תהיה רזה, וזו הדרך שלה לעשות את זה, אז ברור שהיא לא יכולה להרשות לעצמה שמישהו יעצור בעדה.
זה עצוב אבל ככה המוח חושב. בואי נשוחח מחר מחרתיים, שום דבר דרמטי לא יקרה עד אז.
בינתיים תחליפו נושא שיחה. אם אפשר אפילו לא על בגדים ומראה, לא על בחורים, על תוכן אחר, מה עוד יש בחיים לעשות ולדבר עליו. זה לוקח את המוח למקום אחר ומזכיר לאנשים מי הם, אי שם מתחת לכל שטיפת המוח וההתמכרות.
היי חניתה קודם כל המון תודה שהגבת לי כל כך מהר אבל אני בחורה והיא פשוט חברה טובה.. אנחנו מעיין שלישיה של חברות טובות.. היום גם גילנו שהיא משקרת בצורה חריפה ושולחת הודעות בעצמה ומעמידה פנים שהם נשלחו מאמא שלה כדי שנחשוב שהיא סיפרה לה והיא מטפלת בה
זה רק מראה לי עד כמה היא מפחדת שזה ייתגלה ורוצה להמשיך בדרך ההרסנית הזאת
דרך אגב הבעיה שלה לא נובעת רק מצורך להיות רזה ו"יפה" ההקאות זה רק קצה המזלג של התנהגות שלא אופינית לה בכלל… והטריגר היה פרידה לא מוצלחת מבחור אדיוט שהיא יצאה איתו.
היי לא כתבתי כאן מלא זמן ומלא דברים עברו עליי…ירדתי במשקל היום אני שוקל 71.1/177 קצת מביך לחשוף את המשקל חח אז כמו שאת יודעת יש לי בן זוג שאיתו אני עדיין. יש לי בעיה אני לא יודע מי אני התקופה האחרונה אני השתגעתי לחלוטין אני לא יודע מה אני אוהב גברים נשים כאחד או רק גברים או רק נשים אני בתקופה הזאת מוצא את עצמי מקיא והרבה יש את השאלה של הטיפול שעומדת על הפרק אבל לא ניראה לי שאני ילך ובנוסף לכל זה אני חצי צמחוני זאת אומרת שאני לא אוכל בשר אבל אני אוכל דגים ויש סיכוי שאני אנמי צריך לעשות בדיקות ביום שני אני יעדכן אותך כל זה ממש ממש משפיע עליי ואני חייב לפרוק כי אין לי מקום אחר…אני ניראה חולה כולם אמרו לי את זה מלא תגובות כמו:אתה ניראה חולה, זה ניראה כאילו אתה אנורקס מתחת לשק שאתה שמת על עצמך,אתה בסדר??,אתה אוכל מספיק??,אתה צריך עזרה? ולצד כל הדאגות יש את התגובות הטובות של וואווו איך רזית או כמה ירדת תותחח אני מרגיש מעולה אחריי כל התגובות האלו אז השבוע עשיתי סדר בחדר שלי ומצאתי תמונה שלי לפניי שנה לפניי הבולמיה טיפה שמן אבל מאושר וכל כך רציתי לחזור בזמן אבל אי אפשר 🙁 בנוסף להכל אני רוצה סוף סוף להגיד לך כמה דברים שלגביהם סילפתי את האמת דבר ראשון השם שלי הוא שלומי אני בהתחלה פחדתי שיזהו אותי או משהו כזה וזרמתי עם זה ודבר שני הוא איך נהפכתי לבולימי זה לא בגלל אמא שלי עברתי דבר טראומטי זה קרה לפניי שנה…כשהייתי בן 16 וכמה ימים רציתי לקיים יחסי מין עם גברים אז חיפשתי באינטרנט ומצאתי אבל הוא היה בן 40 אז חיפשתי וחיפשתי ולא מצאתי אחרים וכל כך רציתי אז הסכמתי כשנפגשנו והוא התחיל לגעת בי ולהתפשט לא רציתי להיות שם רציתי לברוח כל הסקס לא הייתי שם הנפש שלי הייתה למעלה צפה לה וראתה את הכל כאילו שלא הייתי בגוף שלי זה היה מוזר אחריי כמה ימים הדימוי העצמי שלי ירד הביטחון,הכבוד העצמי הכל התחיל הדיכאון ואז חיפשתי תשומת לב מכולם אבל הם לא נתנו לי אז המשכתי לחפש גברים באינטרנט כדי לשכב הם נתנו לי את התשומת לב שלא הייתה לי ואני מסתכל על העבר שלי ומתבייש אבל זה הסיבה שהגעתי לבולימיה כחיפשתי גברים כמעט כולם אמרו לי שאני שמן מידי מגעיל משומש תוסיפי לזה את הביטחון העצמי הירוד שהיה לי והדימוי העצמי הייתי שבור!! אז החלטתי להתחיל דיאטה שהתחילה כרגיל ואז אתה שאר הסיפור את כבר יודעת אבל זה הסיפור האמיתי…
דנילה יקר שלי
במסע החיים אתה מחפש זהות ושייכות ולהכיר מי אתה ובמה אתה שונה דומה לאחרים. יש מי שיגיד שזה לוקח חיים שלמים למצוא תשובה ויש מי שיגיד שהשאלה לא חשובה העיקר לחיות ואני חושבת שאנחנו משתנים כל הזמן.
עד שחשבתי שהבנתי מי אני ולפתע אני כבר משהו אחר. זה לא עיגול זו ספירלה, אולי המצבים דומים אבל אנחנו כבר השתנינו…
כאמור זה לא קל להיות אחר מה"נורמה" אבל תכלס אין נורמה, כל אחד שונה מהשני ואת זה אתה ואני כבר הבנו מזמן.
לפעמים אנחנו נאחזים בטראומה או בסיפור שקרה לנו ובעצם נאחזים במי שהיינו ולא נותנים לעצמינו להשתנות. היום אני כבר לא בת 10, שזה מתי שהיתה הטראומה שלי, ואני גם לא בבצפר שאיכפת לי מי יגיד שאני שמנה או קולנית. אני חיה, וכל פעם חווה חוויות אחרות ונתקלת בשאלות חדשות ובוכה וצוחקת ומה שיוצא.
לי יש גם לפרנס בית אז יש לי פחות זמן לשאלות אחרות, וגם זה קורה, שאין זמן לדכאון…..
תהיינה הסיבות שהביאו אותך לבולימיה אשר יהיו, זו התמכרות, והיא לוקחת אליה את כל הדברים הרעים שאנחנו חושבים על עצמינו. ואנחנו מאמינים ונופלים שוב. ובכל פעם שאנחנו אומרים לעצמינו משהו טוב שלא קשור דווקא בצורה חיצונית, שאנחנו מחמיאים לעצמינו ממש מהלב, אז יש סיכוי שנתחזק, ונלך בדרך שלנו בגאון ובכוח ולא בחולשה והיסוס. ויש סיכוי שהבולימיה תחכה קצת ותפתח פערים יותר גדולים ותאפשר לארוחות ודלק טוב ומזין טעים להכנס לגוף השוקק חיים הזה, ללא שיפוט ובאהבה שלמה.
את פשוט השראה בשבילי את כל כך צודקת לעזוב את השטויות ולהתרכז בעיקר במיוחד שעכשיו חופש זה הזמן להנות וכמה שאפשר אני נוסע לאילת שבוע הבא אני הולך להוריד חולצה מול כולם יהיה קשה אבל Fuck It אני יהנה מזה ככה אני תקבלו או לא אותו דבר על העובדה שאני הומו או דו תודה רבה לך מדהימה שכמותך ! P:
אני על סף להתאבד אין לי עם מי לדבר כל פעם אמרתי לעצמי שאני יפסיק ואיכשהו אני מוצאת את עצמי לפחות פעם בשבוע לוקחת עוד כדור משלשל ועוד חוקן ואז אני לא אוכלת כלום ויש יממים שאני אוכלת אבל כשאני אוכלת אני פשוט אוכלת ה כ לללללללללל היום אכלתי מלא כל כך אני פשוט חיה אני שונאת את עצמי אני מחזיקה תכדור המשלשל ובוכה מתי אני ייפרד מהם כבר מתי?אלוהים עדיף לא לחיות מאשר לחיות בפחד וכעס על עצמך על כל האוכל שאת אוכלת אין לי מה לעשות כבר אני כותבת ובוכה אני פשוט מיואשת העולם דורש יותר מיידי 🙁
ויש כאלה שמצליחות להגיד לעולם ללכת קיבינימט עם הדרישות שלו.
אלה חיות את החיים שלהן כמו שבא להן בלי לחשוב מה מישהו אחר חושב על זה. מעסיקות את עצמן בלחוות את החיים בשלל דרכים כולל מזון טעים, ומוצאות את האיזון האמיתי הנכון להן שמשתנה ממילא בכל יום קצת וחזרה, ולאורך שנים. אני היום בכלל נראית אחרת לגמרי מאי פעם. ואם תתני לעצמך אז גם את תגלי פנים רבות לך ולגופך ולשמחת החיים שלך.
אף אחד לא שווה להתאבד בשבילו, גם לא הרעיון שאת חייבת לעמוד באיזהשהן ציפיות. תצפצפי על הציפיות ותחבקי את החיים במקום ההיפך.
ותתקשרי אם בא לך, נוכל לחרבן על העולם ביחד. 0543394798
דיי. זהו . נשבר לי מזה
ישלי בעוד כמה ימים מסיבת בריכה
והבטחתי לעצמי לדחוף אצבעות עוד לפני חודש בשביל להיראות יפה מול הבנות הבנים והחבר שלי!!
אני פחדנית ולוזרית. באמת אני לא מסינה איך מישהי שהיא בתוך זה ונראית פצצה רוצה לצאת מזה?! הייתי משלמת בשביל להצליח להקיא
ואני דוחפת כל כך עמוקקקק
אני כבר חליתי בדלקת גרון פעמיים מרוב שהמברשת שיניים נכנסה עמוק וזיהמה שמה את האזור.
חניתה , אני רוצה מישהו שיבין אותי . אבל אפחד לא מבין אותי ועברתי מאתרי גמילה לאתרי גמילה וכולם אומרים לי: אם יש לך מוח לכי מפה ואל תחזרי ואל תקראי את מה שכתבו ואפחד אבל אפחד לא מבין אותי
אני לא מאוד שמנה
אבל בשבילי אני דבההההה
אני בוכהעל כל יום שעובר כי אני יודעת שהייתי צריכה להקיא .
אוף.
אני כישלון .
ילדהלה
ברגעים אלה ממש כל אישה חושבת את מה שאת חושבת, שהיא כשלון, שהיא שמנה מדי, שלא יאהבו אותה מספיק כפי שהיא, שהיא חייבת לעשות שינוי דחוף בגוף שלה כדי להיות אהודה ושייכת.
אני מבינה אותך ומבינה את כולן ותכלס לא יעזור שיגידו לך שאת נהדרת כפי שאת, כי את לא תאמיני. אבל תכלס, זאת האמת. זה שהאנושות כולה סוגדת למשהו בלתי אפשרי וגם מנסה להכניס את כולם לבית סוהר מחשבתי ומצליחה, זה הרע.
לא יכולה לעזור לך לגבי מסיבת הבריכה רק להגיד לך שתלבשי משהו נוח כדי שאם יבוא לך לשמוח פתאום שלא יהיה מה שיפריע לך. ולנחם אותך בכך שזו לא מסיבת הבריכה האחרונה בחייך וגם אם בזו תסבלי מסיבות של להאמין למודל היופי ולהאמין שחייך תלויים בזה, אז אולי בעוד כמה שנים תהיה מסיבת בריכה אחרת שכן תצליחי להנות ממנה.
וכשתרצי תתקשרי אלי ולפעמים זה מצליח ואני עונה.
שלום, מוזר לי לפתוח את זה. אני בת 24, הייתי אנורקסית בגיל 14-15 ונבראתי מזה בגיל 17, לאחר חצי שנה התחלתי להקיא, יש תקופות שאני מפסיקה להרבה זמן אך בשנתיים האחרונות זה ממש חזק והרבה.
אף אחד לא יודע מזה, ואני לא רוצה שידעו (במיוחד לא המשפחה, הם ישברו מזה)
אני כלכך רוצה להפסיק, מודעת לזה שזה טוב בריא ולא טוב לי. הידיים שלי מלאות בצלקות ואני מסתירה את זה תמיד, איך אפשר להעלים את זה? זה יעלם מתיישהו? אני לא רוצה שיראו.
אני מאוכזבת מעצמי, רוצה להפסיק. כלכך. זה מביך אותי.
הצילו
מתוקה, הסימנים בידיים לצערי עוברים כן
לומדים שיטות חדשות
שבע שנים זה הרבה זמן
והרבה עוברות מאנורקסיה לבולימיה
אנורקסיה זו סכנת חיים אבל בולימיה זו התמכרות.
את כמובן לא אשמה שאת חשה שאת צריכה לשנות את גופך כדי שהעולם המ&^% הזה יקבל אותך. יום אחד תביני שלקבל אותך כפי שאת זה המסר הכי חזק שהחיים שלך יכולים לבטא. לשם את חותרת בין אם את יודעת את זה ובין אם לא. בין אם את מתעכבת ובין אם כבר מתקדמת בכיוון.
גם אצלי לא ידעו, כלומר ידעו ואז שיקרתי שהפסקתי ואז זה היה שקר ידוע כזה שלא מדברים עליו. כולם הבינו שזה שנעלמו הקציצות מהמקרר זו אני, ורק מתוך חמלה וכבוד אלי פשוט עברו הלאה בחיים.
אני השתדלתי לא לאכול להם את הדברים הממש בולטים ואהובים עליהם, ואחר כך כבר בזבזתי על זה את כספי שלי.
11 שנה מהחיים שלי, הלכו על המשחק הבלתי נפסק הזה. מה נשאר לי מזה? פחות כסף, זה הכל. זמן מבוזבז? לא יודעת, מה זה משנה מה עושים בחיים? אחד רוקד אחד אוכל אחד בפייסבוק מה זה חשוב…
מודל היופי שאליו אנחנו כביכול מקדישים את ההתמכרות הזאת, יום אחד נבין שאפשר להראות בסדר גמור גם בלי כל הלולאה הזאת, פשוט לאכול הכל במידה סבירה ולא בהכרח הכל באותו יום…
אבל עד אז ההתמכרות שולחת מילים למוח "לזניה, סטייק, טוסט גבינה, שוקולוד, גלידה" שמות של מאכלים, ואנחנו כמו רובוט רצות להשיג את זה לרודן האכזר שאחר כך לא ישאר מזה ממילא כלום ומה באמת אי אפשר לעצור את זה?…
אפשר אבל זה ממש לא פשוט. ממש לא. אחוז קטן מצליחות לצאת מזה, ולמרבית הבנות זה לוקח הרבה שנים. 🙁
איך זה עובר? אני מוכנה לעשות הכל בשביל להפסיק עם זה. רק בלי הקרובים אליי ידעו. זה כואב מדי. קשה. איך לך זה עבר?
ואיך הסימנים עוברים? יש דרכים להעלים? אלה צלקות
אבל אחרי הרבה נסיונות כושלים.
קראת קצת בעמוד הזה? יש פה די הרבה תשובות, ואם ישארו לך שאלות אחרי זה אשמח לנסות לענות לך.
ואם את חמה על להפסיק נסי להתקשר אלי מחר אחרי עשר, ועד הלילה אפשר. 0543394798.
או הלילה אם יש לך עדיין כוח אני עוד ערה בטח עד שתיים.
תנשמי ותכיני מחברת, מי יודע אולי נתחיל ממש מחר.
כל כך מזדהה עם כל מה שכתתבת…שנעלם אוכח זה אני משתדלת את הדברים הבולטים להשאיר וכל הכסף מתבזבז…פשוט נוראי
בזמן האחרון לוקח לי זמן עד שאני מקיאה ועד עכשיו הקאתי בקלות ועכשיו זה לוקח קצת זמן עד שיוצא למה זה קורה?
היי ההודעה הקטנה שלך חמקה ממני…
אבל הנה מצאתי אותך.
אז מה קורה?
מי מנצח?
הטבע או את?
לפעמים הגוף מדבר וזה הכי הזוי. קרה לי עם סיגריות. קמתי בוקר אחד ובא לי הגועל מזה ברמות שלא יכולתי לעשן יותר. טוב שאנחנו מתחבאות פה בפורום או שהיו הורגים אותי כל המכורים שמנסים שנים להפסיק ולא מצליחים.
זה קורה אם נותנים לזה. אם לא מתעקשים.
בהצלחחחההההההה
לפני כחודש קיבלתי מספר ולא עונים בו, יש אפשרות לדבר עם מישהו אני אשמח לקבל עזרה בנוגע לחברה שלי שנעה בין אנורקסיה לבולימיה.
היי חבר
אכן החודש היה קצת בעייתי, הטלפון שלי אצל הבן שלי שעושה פרוייקט בגרות אפליקציה, יגמר בסוף החודש אני עם חליפי.
נסה להתקשר עכשיו או אחר הצהרים, מקווה שיצליח לנו…
הייתי בולמית,כלומר אני עדיין בולמית אוף אני אפילו לא יודעת כי כל יום מחדש אני אומרת לעצמי שזה נגמר ותמיד יש את המרדף הזה.אני רואה פה סיפורים ממש קיצוניים ואני רק בהתחלה לאחרונה ירדתי במשקל לאט לאט ופרגנו לי.המשכתי ועכשיו כולם אומרים שזה מכוער וירד לי הציצי ברמות שאי אפשר לתאר שזה הדבר שהכי הלחיץ אותי.הייתי ילדה שופעת הציצי שלי היה הבטחון היחיד שלי איך אני אלך לים??????הוא נהיה פשוט קטן!!!!!אני רוצה להפסיק אני התמכרתי איך שלא יהיה אני מרגישה שמנה בכל רגע למרות שאומרים לי שאני רזה מיידי.אני לא זוללת ומקיאה,אני אוכלת מעט ולוקחת משלשל שיוריד גם את המעט..כל בוקר שאני קמה אני אומרת לעצמי שהיום זהו וכל ביס שנכנס לפה שלי זה פשוט חרטה גדולה..שאלה קצת מביכה מה לעשות כדי שהציצי יחזור לקדמותו?זה אפשרי בכלל?רציתי להיות רזה עם ציצי,אבל מסתבר שזה לא תמיד אפשרי:(מרגישה שמנה לא יכולה לאכול פשוט לא יכולהה
קודם כל שלום לך ושבת שלום, אני כבר אחרי יוגה ושמחה שעשיתי את זה למרות שרציתי להמשיך לישון… תמיד אני שמחה כשאני עושה מה שאמרתי שאעשה, וכולם פה יודעים בדיוק על מה אני מדברת.
גם אצלי וגם אצל כמעט כולן שלא עברו פוטושופ, השומן בגוף מתחלק לציצי בטן סנטר ואז כל השאר. אצלי הבטן עולה ראשונה ואחריה הציצי. לא יודעת איך זה אצלך. אבל המשמעות היא שאני צריכה להסכים לקצת בטן בשביל קצת ציצי.
אין לי גוף אחר. זה הגוף שלי. גם אצלי הבטחון העצמי שלי בחלקו הגדול יושב בציצי. למרות שאני בחורה שנונה ושובבה ושופעת הומור ושמחת חיים, עדיין הציצי שלי מחזיק אותי בבייצים…
אחד הצעדים הראשונים החוצה זה להסכים לחיות בתוך הגוף שקיבלתי, ולא לנסות לשנות אותו. באופן טבעי הוא יודע להיות עצמו ותמיד ישאף חזרה להיות עצמו. באופן טבעי. כמו שאת נשרטת ויורד דם ואז לאט לאט זה מגליד, איך הגוף יודע לאן להגליד? יודע.
אני לא יודעת אם תצליחי למצוא בתוכך את האומץ לוותר על איזה אידיאל רזון, אבל זה ישחרר לך את התלות המטורפת בבולימיה וחברותיה השונות.
שכחתי לציין שאני בת 14 וחצי וכבר כמה חודשים טובים לא קיבלתי מחזור,והמחזור שלי סדיר.בנוסף שקלתי46-47 ועכשיו אני שוקלת 43 איך יוצאים מזה!?תעזרי לי חניתה!!!!
להפעיל על הגוף לחץ חיצוני. זה כל ההתיחסות שלנו לאוכל היא לא טבעית. הייתי שמחה לעזור לך, ולעוד הרבה בנות שלכודות בגלגל הזה של אוכל-הפטרות מאוכל. זה באמת לא ככ משנה באיזה דרך, זו אותה המלכודת.
לא צריך "לעמוד בפיתוי", אלא לבחור קצת מכל דבר ולוותר על חלק וגם להסכים לשבת אחר כך לנוח "ללטף את הבטן" לנשום. לא חייבים מיד להפטר מזה, לא באמת משמינים מארוחה אחת, אפשר לטעום ולהנות ולוותר על הביס החמישי, שיש לו אותו טעם כמו לכל אלה שלפניו וממילא מתישהו זה יגמר…
להסכים למינון זה הכל. ולתת לגוף לעשות את העבודה שלו בקצב שלו.
מפעילים עלינו לחץ מבחוץ להראות אחרת ממה שאנחנו, ונותנים לנו תמונה מעוותת של המציאות שאנחנו מאמינים לה כי כולם סביבנו מאמינים לה. אבל זה פשוט לא נכון שכולם צריכים להראות אותו הדבר. או רזים או רזים מאד או כל מראה שמדכא את שמחת החיים והופך אותנו עבדים לתפל ולא לעיקר.
אולי זה עוזר לך להיות אמיצה ולצאת מהלולאה הזאת, לתת לעצמך לחיות עם נושא שיחה פנימי אחר. כל נושא אחר. משהו שישאיר אחריך זכרונות נעימים, ולא רק לאכול ולהפטר מזה, שאת זה באמת לא זוכרים אחר כך. אני באמת לא זוכרת מה אכלתי, אבל אני זוכרת עם מי הייתי וכמה צחקנו וסרט שראיתי ומקומות שביקרתי.
וגם אותך אני מזמינה לצלצל לקשקש איתי על דא והא ועל החיים, 0543394798.
אני מרגישה נורא.במשך זמן רב אני עוסקת בנושא האוכל והקלוריות,ובמשך החתי שנה האחרונה התחלתי לקחת לקסעדין(כדור משלשל) והפסקתי לזמן מה,ואז הגיע חג שבועות ועוד כמה אירועים משפחתיים שפשוט אי אפשר היה להחזיק מעמד בפיתוי וזללתי ומייד לאחר מכן לקחתי שוב.האם בולמיה זה גם שלשולים או רק הקאות?אני בולמית?תעזרו לי אני במרדף אחרי עצמי????????
היי חניתה ,
אני בת 13 וחצי
מנסה להקיא שוב ושוב ושוב
לא עובד לי
אני יכולה לרצוח בשביל להיות יותר רזה ואין לי מספיק כוח נפשי להרעיב את עצמי (הצלחתי בעבר אבל יצאתי מזה) .
יש לי חבר בן 15 – והוא מצפה ממני . הוא לא אומר לי אבל אני יודעת שהוא רוצה שאהיה רזה יותר . בגלל שזה לא בפרטי אז אחסוך בתיאורים איך זה בא לידי ביטוי אבל תאמיני לי שזה בא. אני מוצאת את עצמי מנסה להקיא ולא מצליחה ואני אומרת לעצמי שאני חזקה ושאני יכולה
אולי זה בגלל שאני לא נכנסת לבולמוס? רק ככה אפשר להקיא??
זה מדכא אותי .
פשוט מדכא.
אני רוצה להיות רזה יותר מכל החברות שלי
וכולן נכנסנו לאיזה דיאטות מוזרות אבל חניתה דיאטות לא עובדות בשבילי!!! מה לעשות???
דיאטה כפי שאת מבינה באינטואיציה שלך, היא לא דבר טבעי לגוף. מדוע? כי אכילה והתפנות הוא תהליך טבעי שמטרתו לקבל אנרגיה לגוף על מנת שיוכל לבצע את משימות החיים. דיאטה, כלומר הרעבה מסוג כלשהו, יוצרת את האפקט ההפוך כי הגוף נכנס למצוקה שלוקחים לו את הדלק ומתחיל לאגור.
נכון שיש הרגלי אכילה שלא תמיד תואמים את מה שהגוף המיוחד שלי צריך, ולוקח הרבה ניסוי והקשבה כדי לדעת איזה מאכלים מתאימים לי. פיסית ונפשית.
אם תנסי לאפשר לעצמך לאכול כמויות נכונות של אוכל מגוון, מכל הסוגים, בלי לקרוא לאחד בריא ולשני משמין, אלא לעבוד על המינון והגיוון, תוכלי אולי להמנע מלמכור את חייך לשטן המתמשך הזה שנקרא בולימיה.
הבולימיה מתנהגת כהתמכרות וקשה מאד לצאת מזה. בקושי אחוז אחד מהבנות מצליחות. ויש המון. אני יכולה להבטיח לך שהבולימיה תרחיק אותך מהחבר שלך כמו ששום דבר אחר לא יעשה.
לגבי להיות הכי רזה בעולם או להחליט שאת צריכה להשתנות – תהיי מתוקה ותחסכי לי לכתוב שוב ושוב את אותן מילים ופשוט תקראי כאן חצי עמוד ותביני שזו שטיפת מוח שכולנו שטופים בה, חידה ללא פתרון, טעות איומה שלא את ולא אני המצאנו.
את רק בת 13 וחצי, עוד מעט 14, החיים שלך עוד לא התחילו. את עוד לא יודעת איך תראי כשתגדלי מעט, את בדיוק בשלב האמצע שהגוף עוד לא מעוצב ולא מאורגן על עצמו. כמו לבוא בטענות לתינוק שרק שתי שיניים צמחו לו. יכול מאד להיות שבעוד שנתיים שלוש כבר תגבהי וגופך ישתנה ותאהבי אותו מאד, ואולי גם האדון חבר יאהב אותך כפי שאת. או כפי שתהיי.
ברור לי מה את אומרת, אני מבינה את העולם שבו אנחנו חיים, ולא יעזור לי להגיד לך שאם הוא לא מת עליך בזכות עינייך והראש שלך והנשמה שלך ומי שאת בפנים, אז תודה רבה ביי ביי, זה לא יעזור. כי גם את שופטת את עצמך על פי מראך עוד הרבה לפניו. כולנו נגועים בטעות הזאת.
אני מוכנה לשוחח איתך בטלפון אם תרצי, דיברתי גם עם בנות 11 אז תרגישי נוח. ביחד תמיד יותר קל להבין מה נכון לך, לסדר את הראש ואפילו להרגע קצת .
בינתיים באמת תקראי קצת, יש אפילו הסבר איך לסדר תפריט מגניב שיוצר איזון בגוף, ללא אלימות וללא לחץ, החיים ארוכים ויפים וחבל לבזבז אותם על אוכל, שזה דבר שמגיע כל יום שלוש פעמים לפחות, שזה ממש הרבה יחסית לדברים אחרים שיש פה לעשות.
אוכל זה דלק, וזה גם טעים, וכשיש בריאות ואנרגיה יש מצב רוח טוב וכוח לתכנן פעילויות נחמדות ביחד. מספיק לדאוג למכונית ולהתחיל לדאוג לאן היא נוסעת. מה אני רוצה לחוות בחיים שלי, מה יש פה לעשות. למשל לשים לק על הציפורניים או לצייר או לנגן או לרקוד. ולא להתעסק בלמי מותר לחיות ומי הכי רזה ומי הכי יפה ומי הכי, שזה יוצר סבל מיותר ובאמת אין לנו שליטה על זה,
עדיף במקום לרדת על עצמי, לחשוב איזה כייף שאני מלאת שמחת חיים ומעניינת ואיך אני מתיחסת לעצמי יפה ומעודדת את עצמי, ובכך הופכת את החיים שלי למקום שנעים להתעורר אליו.