הייתי באשפוז בתל השומר בגלל בולמיה שנמשכה אצלי שלוש שנים אני בת 19 וגם בבית החולים הייתה לי תמיד את המוטיבציה הגדולה ביותר להחלים והתמודדתי וגם היום מתמודדת עם הטיפול ללא טיפול תרופתי. כעת אני אצל דיאטנית ופסיכולוג פרטי ואני מרגישה שכול השיט הזה של הדיבורים לא עוזר לי ובא לי פשוט להפסיק, אני גם מתאמנת בחדר הכושר על מנת להגיע לתוצאות במבנה גופי כמו קוביות והדיאטנית פשוט לא משתפת איתי פעולה בתפריט אבל ממילא אני מצמצמת את מה שהיא ואני מכינות ביחד. לא יודעת המצב שלי מוזר אני לא מרגישה טוב מבחינה נפשית ואפילו מדוכאת, ואין לי ממה החיים שלי בסדר גמור עם בן זוג ועובדה טובה אבל פשוט לא עוזר הפיסכולוג
נמחקה לי התשובה הקודמת שלי, אכתוב לך חדשה.
בולימיה זו התמכרות. קשה לצאת מהתמכרות לבד, ודאי וודאי עם ה"סם" כל הזמן נגיש לך.
המוח משדר לך תמונות של מאכלים ואתה רץ למלא את מבוקשו.
אחרי שאכלת את שומעת את הקול שאומר לך "את שמנה" ומיד רצה להקיא את זה.
זה הסיפור.
איך יוצאים מזה.
לבד קשה מאד. צריך להבין הרבה דברים ולבוא לעצמך בגישה חומלת ותומכת. אני מנסה להקים בארץ מרכז גמילה מבולימיה. בינתיים זה לא כל כך פשוט…
אבל אם את רוצה לנסות לבד דברי איתי. תתקשרי נשוחח ונראה איך אפשר לעזור לך.
0547337669
מחר יום טוב לצורך הענין.
אני בת 16.5 בגובה 1.73 אני שוקלת 65 קילו, לפני בערך חודשיים שלושה התחלתי להתעסק במראה החיצוני בקיצוניות,תמיד טיפחתי את עצמי ודאגתי להראות טוב אבל בזמן האחרון, זה הפך לדבר היחיד שאני מתעסקת בו במהלך היום.. אני מקיאה בערך פעמיים שלושה בשבוע רק בימים שאני מרגישה שאכלתי יותר ממה שאני מרשה לעצמי, אני מודעת לזה שמה שאני עושה הוא טיפשי,ואף גורם לי לתחושת שיטחיות. אבל רק ככה אני מרגישה הקלה,וגם בכל פעם שאני מתחילה דיאטה מסויימת אני מקיאה בימים הראשונים בשביל שאני יראה תוצאות מוקדם ויקבל מוטיבציה. האם זה עדיין בגבול הטעם הטוב,או שאני כבר גורמת נזק לעצמי?
יקירתי,
שוב אני רואה שכשבן אדם מחליט לגזור על עצמו "דיאטה" שבה יש מאכלים שהם "אסורים" מיד כל העסק יוצא מאיזון.
החוסר יוצר מחשבה על חוסר, ורצון למילוי, שהולך וגובר עם כל הגבלה נוספת, ובסוף מתפוצץ עלינו בכל הכוח, מצפצף עלינו ועל ההחלטות שלנו ואוכל דווקא ממה שאסור לו הכי הרבה שבעולם! מי יגיד לי לא!
ואז באה המחשבה אוי השמנתי ומיד רצים להקיא הכל.
אז במקום לנסות לחסום את השטפון בסוף בואי תתחילי בכך שתביני שכל אוכל הוא טוב ובעל יתרונות, אפילו אם היתרון שלו שהוא טעים. הכל במידה. אם תסכימי לאכול כל פעם רק חלק "סביר" אז תקבלי במהלך חייך גיוון גדול מאד, וגם לא תצטרכי לאזן את זה בדרך עקומה ולהתחבא ולהרגיש כמו פושעת…
וגם את מוזמנת לדבר איתי כי נראה שזה ממש עוזר כך הפידבק שאני מקבלת. 0547337669
תמיד שנאתי את כל הבנות שמקיאות וכעסתי עליהן שהן הורסות לעצמן תחיים בגלל דימוי עצמי…
כשהתגייסתי לצבא עליתי 10 קילו.. וזה ממש הפריע לי
שקלתי 50 (היתי רקדנית מחוטבת) ועליתי ל60 הרגשתי כל כך רע עם עצמי וחודשיים אחרונים לשיחור התחתתי להאתמן לנסות לאכול נכון אבל לא הצלחתי לראות שינויים ואז זה קרה ניסתי את ההקאה שעזרה לי לרדת 6 קילו … עצרתי את עצמי כי שנאתי לעשות את זה כל כך..
אבל זה חזר אחרי חצי שנה אני וחבר שלי עוד כמה ימים שנה ביחד וזה בא לי מהדחף שלהראות יותר יפה וחטובה למרות שאני יודעת שהוא אוהב אותי יותר מאת החיים שלו .. אני מאוד נלחמת עם עצמי התחלתי לאכול תזונה בריאה ונכונה כל שעתיים בוקר מוזלי עם גרנולה אחרי שעתי גמבה עם טונה וגבינה אוכל הכל … אבל הפיתויים שלי זה המתוקים הדחף והידיעה שאני יכולה לעלות בקצב מטורף… הצלחתי להחזיק כמה ימים אבל נשברתי אני עדין נלחמת עם עצמי ויודעת שכל זה בראש שלי אבל אני נשברת עדין! אני יודעת שעצה מימשהי שמבינה תוכל להציל אותי מהגיהנום הזה שאני בכלל לא אוהבת! ושזה נתו דימוי עצמי נמוך תעזרי בבקשה בעצה טובה איך להיפתר מי זה לבד כי אני יודעת שאני מסוגלת ורק רוצה שמישהו ידע על זה שלא קרוב אלי ..
יקירתי אני רואה אותך מתנדנדת בין להכנע להתמכרות ובין להסכים לוותר עליה. אם באמת העניין הוא כמו שציינת אז יש על מה לדבר.
המקום הראשון שכדאי לטפל בו זה המיתוס שיש אוכל טוב ואוכל רע. אני שומעת שכשאת לא מקיאה את אוכלת רק "דברים בריאים" ובכך את בלי כוונה יוצרת את החוסר שמכשיל אותך בסופו של דבר. כי באופן טבעי אנשים אוכלים גם מתוקים וגם מלוחים וגם חמוצים וגם מרים… והגיוון הוא שעושה את החיים מענינים. הסוד הוא בכמות. של כל דבר.
וזה לא נכון שצריך רק כפית ממשהו, ממש לא. אבל צריך להיות מוכנה לא לאכול את הכל בבת אחת, אלא כל פעם כמות סבירה של משהו אחר, ואז אין עודף ואין חוסר. יש איזון.
ענין נוסף שאת מוזמנת לחקור בו זה מודל היופי וסכנותיו. כולנו שטופי מוח ברעיון של איך "טוב" להראות, ברמת השרדות ממש. אבל את כבר לא בבית ספר וכבר אין לך סכנה ש"לא תהיי מקובלת אם לא תהיי מקל של ארטיק" וגם אפילו יש לך אהבה בחיים, שזה כנראה לא פונקציה של מראה טוב בהכרח. משהו נשמתי גבוה שמחזיק אנשים ביחד למרות שזה לא קל.
השחרור יגיע כשתבחרי לנהל את חייך באומץ, לא לברוח מהם, לא להשקיע בבריחה אלא בנוכחות. אם זה ריקוד ואם זה משהו אחר, תתחילי להעז להתנסות, בלי לשאוף להיות הכי טובה, כי זה חלק מהשפה שמכשילה אותנו בכל תחום.
את מוזמנת להתקשר אלי מחר מתי שתרצי, אנסה לעזור לך לא להכנס להתמכרות הזאת כי זה לוקח לפעמים שנים לצאת מזה ואולי איתך נצליח לתפוס את זה בזמן. 0547337669
אוכל זה רק אוכל.
לא טוב ולא רע.
דלק טעים לגוף
שיוכל לעשות דברים שהוא נולד להם.
אוכל יכול לבוא כמה פעמים ביום, במידה נכונה,
ולתת את שאר המקום ביממה לחלקים אחרים של החיים.
אוכל זה רק אוכל.
אנחנו נותנים לו את המשמעות שלו.
שיהיה בתאבון… 🙂
עצוב לי לשמוע ואני זוכרת את היאוש שאפף אותי כשהייתי בפנים. לי לקח 11 שנה אבל אני מכירה גם כאלה עם 16 וגם 20.
אין לזה איך להעלם אם לא מטפלים בהתמכרות. ומכיוון שבארץ כולם מתיחסים אל זה כאל מחלת נפש ובאים עם תותחים ועם פסיכולוגים ולא מבינים שצריך קודם כל לטפל בצורה של גמילה, אז לכן זה עוד יקח הרבה זמן עד שיכירו בכך ויטפלו נכון.
אם את רוצה לשפוך את הלב את מוזמנת לעשות זאת, כאן או בפרטי, ואחר כך נבדוק אם יש דרך החוצה בשבילך.
נבדוק ביחד.
אני קורא כאן מלא והפעם אני דווקא רציתי לכתוב אני בן 18 ויש לי בן זוג בן 21 אני מקיא כבר שנה והוא לא יודע כלום אני ממש ממש רוצה לשתף אותו ואני לא יודע איך הוא יגיב הוא ממש ממש חשוב לי ואני אוהב אותו ואני לא רוצה שהוא ירתע ויעזוב אותי כי המצב שלנו הזוגי הולך ממש טוב ! זה מה שמדרבן אותי להחלים עובדה אני כבר לא מקיא כבר שבועיים בערך שלוש לא זוכר ככה שאני ממש ממש חייב את העצה שלך חח תודה מראש 🙂
יקירי מצבך דומה לרבות שמתלבטות אם לספר לחבר או לא. פרט לכך שאתה מספר שאתה בדרך החוצה…
מה המוטיבציה שלך לספר?
ואם כבר שבועיים שלושה אתה לא מקיא זה ממש מהמם ואם תרצה שיחת חיזוק לסגירת פינות איפה שקשה לך אז לך על זה אני ב0547337669.
בהצלחה איזה כייף אנשים לוקחים את עצמם בידיים על אף הקושי כל הכבוד!!
גם אני רוצה להקיא אכלתי עכשיו 4 חתיכות פיצה ואני יושבת מול האסלה .. אני דוחפת עד ללב שלי את האצבעות אבל זה לא יוצאאא
חייבת להיפתר מזה
חייבת
רק פעם אחת
רק שלא אשמין מה חתיכות המיותרות האלו
יש דרך להקיא בלי לדחוף אצבע?
נכון שכבר שנים אני לא סופרת אבל כשלקחתי את העינינים לידים הבנתתי שהמשחק שלי מתנהל בתוך המגרש של 1800 קלוריות ליום.
גם הגוף שלי שמח ומאושר וגם יודע לעכל הכל וגם לחרבן מה שמיותר. אני נשארת במשקל סביר כי הגוף יודע לעכל את זה.
אם בא לי פיצה אני אוכלת פיצה. זה נכנס לספירה. 350 קלוריות.
אכלת 4 חתיכות, זה 1400. יש לך עוד 400 לבזבוזים.
הסוד הוא לנוח אחרי האוכל. לתת לבטן לעכל. כל אלה שרצים מיד לספורט סתם מתאמצים, להיפך, זה מפריע לעיכול. מותר לנוח רגע, עם הנפיחות הזאת, לא מתים מזה. זה יורד תוך חצי שעה.
אם תקיאי "רק פעם אחת" תצטרפי למעגל הבנות המכורות לשטן הזה, ומשכנעות את עצמן שמחר זה יעבור להן גם אם זה לוקח 20 שנה.
לפעמים הדרך הכי טובה לצאת ממשהו היא לא להכנס אליו בכלל.
אם תרצי לשוחח 0547337669, וגם יכולה לספר לי מה גובהך ומה המשקל שאת חושבת שנכון לך בצורה בריאה ואנסה לעזור לך להיות הגיונית ולא ליפול לאותה מלכודת של כל מי שבעמוד הזה ועוד רבות אחרות.
לו ירד חייזר מהשמיים והיה רואה אותך לא היה מבין מה הבעיה. את מצייתת למודל היופי הנוקשה הקיים בעולם כיום, ובא לך להקיא כלומר זה לא משהו שמבאס אותך. אז איפה הבעיה.
אלא אם כן אני מנחשת שלא בא לך להקיא בכלל. שהקול הזה הוא לא קולך שלך, אלא קולה של ההתמכרות. שאת מאמינה שזה בא ממך ושעליך לציית לזה.
אז איך יודעים מי מדבר אלי? הרי זאת אותה מערכת הפעלה. המוח שולח מחשבות "אני חייבת לצחצח שיניים" ואנחנו רצים לעשות את זה, "בא לי ללכת לים" הולכים לים, "בא לי לאכול עכשיו את כל המקרר" הולכים ואוכלים, " בא לי להקיא" הולכים ומקיאים. אז איפה הבחירה האנושית? האם אנשים כל הזמן מסתובבים ועושים מה ש"בא להם?" האם זה באמת אידיאל? ואם בא לי להכניס למישהו סטירה? איך יודעים איזה מה"בא לי"אים שלי הוא באמת לטובתי ואיזה הוא כזה שאצטער עליו?
אתן לך רמז. הבולימיה מדברת בשפה מאד פשוטה.
היא מדברת בשפה של מאכלים. לזניה. שוקולד. גלידה. כמו ילד. מדברת במילים של מאכלים. וכך יוצרת בך את הפעולה.
אחרי שאכלת עד שהתפוצצת זה כבר לא בעיה להגיד את המשפט הבודד שידחוף אותך מעבר לצוק… "את שמנה".
אז אלה המילים של הבולימיה. כפתורים מאד פשוטים.
גם אין לך איך להלחם בזה כרגע, יש לך איך לשמוע ולזהות את הקול של החלק הזה בך.
את יכולה להגיד "אוקיי בא לי לזניה סבבה, עוד מעט אכין מנה נחמדה, בגודל סביר ונחמד ואהנה ואשבע". כי אם תגידי "לא זה משמין", אז את יוצרת חוסר שיבעבע ויבעט בך מבפנים עד שיקבל את הלזניה הזאת באבו אבוע.
לאכול הכל במידה זה הסוד בסוף. מגלה לך.
ועד אז את תהיי בתוך לולאה שהמוח שלך יצר, עד שתלמדי לזהות את הקולות ולהגיד להם הכל בסדר, אני בשליטה במצב.
אם תרצי לדבר איתי אני פה ב0547337669
אני כבר חודש מנסה להקיא רק פוחדת לדחוף אצבע, אני מותרת את עצמי כל סיום ארוחה הולכת לשירותים ויושבת שעות מול האסלה , מחכה לנס שיגיע. אני רוצה להקיא , האם כדאי לי?? אני שונאת את עצמי !!! אני חותכת , מוותרת הרבה פעמים על ארוחת ערב והולכת לישון רעבה אך רוצה להקיא . אני שמנה . זה מרזה נכון? תעזרו לי בבקשה ! אני ממש רוצה . אני כל כך רוצה להקיא . להיות רזה . להרגיש שלמה עם עצמי . חניתה , האם זה כדאי? ובבקשה אם התשובה שלילית אל תגידי לי שאני אתחרט על זה , כי אני מבינה את ההשלכות , אבל בא לי להיות רזה כמו מקל , שאנשים יוכלו לעשות לי שק קמח , שאוכל לעוף באוויר ../
יקירתי
את בעיצומה של חידה מוחית שיצר לך העולם הטיפש שאנחנו חיים בו. הייתי שם כל שנות ילדותי ו11 שנה לתוך בגרות, רק בגיל 31 הבנתי שזה או בולימיה או החיים. אז אם שואלת אותי אם עדיף להיות עגלגלה ולצפצף ולחפש את אלה שחזקים מספיק כדי להניף אותי באוויר בלי להרגיש בכלל, אם זה עדיף על פני למכור לשטן את זמני את האנרגיה שלי ולהכנס למעגל אינסופי של אכילה מופרזת והקאה בסתר, להתרחק מבני אדם כדי שלא ידעו ולא יפריעו וגם אם יגיעו הנחמדים שבא לנו שירימו אותנו באוויר כמו נוצה אנחנו נעדיף ללכת לאכול ולהקיא מאשר לרקוד איתם. אז התשובה היא א.
מעדיפה עבורך את א.
זו הסיבה שאני מחזיקה את הפורום הזה. כדי לנסות להציל נפשות שחושבות שהחידה הזאת אמיתית. שבאמת אי אפשר לאכול ולא להיות פושע.
למדתי שכל גוף יש לו משקל שטוב לו, בתקופות שונות, שאם אוכלים הכל במידה נהנים מהחיים. לא כל אחת יכולה להיות נוצה, וגם לא כל אחת יכולה לכתוב כמוך, או כמוני, מה לעשות, לבלות את החיים בלרצות דווקא את מה שאין לי שליטה עליו? או לברר עם עצמי מה אני אוהבת לעשות בחיים וללכת לעשות את זה. ומי שלא נראה לו משהו שילך לחפש את חייו שלו.
מה עדיף. את יודעת. השאלה אם תוכלי להיות יותר חכמה מחברה שלמה, מחברים הורים מורים תקשורת. זה מצחיק להגיד את זה ביום השואה, אבל את יכולה לתאר לעצמך כמה גזענות היא מדבקת. עד כדי שאת בעצמך כבר שונאת את עצמך ומוכנה לכל עונש.
כתבי לי מה הגובה שלך וכמה היית רוצה לשקול, רק כדי לבדוק אם אפשר ללכת איתך צעד קדימה לכיוון פרקטי.
אני בת 14 הגובה שלי הוא 1.67 ואני שוקלת 49 . אני כבר הקאתי המון פעמים ואני מנסה לעצור ובאמת לא מצליחההה
החברה הכי טובה שלי חושדת בי.. כי אני מרזה המון בזמן קצר
לספר לה??
מתוקה כמה זמן כבר את מקיאה?
האם את מוכנה להפסיק?
האם המטרה שלך בלספר לה זה שתעזור לך להפסיק או שרק את רוצה לחלוק איתה כדי להקל על עצמך?
כי מה שיקרה זה שהיא תעשה הכל כדי לעזור לך, אם היא חברה טובה, ואז את תברחי ממנה כי לא תוכלי באמת להפסיק בגלל שזו התמכרות ולא יהיה לך נעים ממנה וכל זה…
אז את רוצה להפסיק?
אני שנים רוצה להפסיק אך לצערי שנים אני עושה את זה . אני צריכה עזרה . אני צריכה לצאת מזה ומהר. זה מסוכן. אני לא רוצה למות רזה אני רוצה לחיות ולרזון אני אגיע בדרכים אחרות . אני מתחרטת על ההקאה הראשונה שגרמה לעוד אחת ועוד אחת אך בתוך תוכי איני מתחרטת על כלום. אני חיה בבועה שבו יאהבו אותי רק לפי המראה ותמיד רציתי להיראות הכי טוב בבגד ים או בבגד הבלט אבל זה לא שווה את החיים שלי . אני רוצה לספר אבל פוחדת שהיא לא תבין אותי ורק תגרום לי להפסיק בלי לחשוב , אבל זה יהיה לי קשה לעשות זאת … עזרה! בבקשה אני מתחננת ! ותודה לך את באמת עוזרת לי
היי חניטה עבר הרבה זמן מלפניי שכתבתי לך פה אני ירדתי 3 קילו ! מרגיש נפלא חסר לי רק עוד 5 קילו נוספים וזהו אני אהיה מושלם כמו שרציתי התחלתי להפחית את ההקאות היום הקאתי רק פעם אחת רציתי להקיא שוב אך בלמתי את עצמי ספרתי עד 10 וניזכרתי בטיפים המעולים שנתת לי פה ונתת לאחרות אני מנסה להקטין כמה שיותר את כמות ההקאות שלי ביום הגיע הזמן להיות בריא להפסיק לחשוב על רזון ואושר הגיע הזמן לתת לגוף שלי ולעצמי ! סוף סוף את הרגיעה הזאת שכל כך חסרה לו בשנה שנה וחצי האחרונות עם כל ההקאת הכי השגעונות החתיכות הכל.. כניראה שלא סיפרתי לך אבל אני דו מיני והכרתי בחור מדהים בן 21 והוא מקדיש לי המון תשמת לב ואהבה מה שאני לא קיבלתי הרבה מכולם ואני מת על זה מת עליו בכל מקרה כתבתי את ההודעה הזאת להגיד לך כמה שאת נפלאה וכמה שאת עזרת לי במקומות הכי חשוכים שלי שלא נתתי לכולם לראות פנימה וזה לא רק זה הגיע הזמן שכולנו(בעלי הפרעות האכילה) יגידו די לאנשים ששופטים אותנו כל כך שאומרים לנו שרזה זה יפה ורזה זה מושלם במקרה שלי גם רציתי להיות רזה וגם רציתי להיות שרירי אבל עדיין הגיע הזמן לחיות החיים מוגבלים אני פחדתי כמו שאמרתי לך בהודעות קודמות להוריד חולצה מול אנשים ללכת לים לבריכה ממש פחדתי לחיות בכיף הגיע הזמן שלי להנות כי הזמן טס והזמן הזה של הנעורים הוא לא יחזור שנית! אני מהיום הזה והילך הולך לחיות חיים בריאים ארוכים ומאושרים מקווה שגם כל הבנות שקוראות את זה יבינו גם כי הבנתי אני הבנתי את זה יחסית מאוחר מידי אחריי שנה וחצי…
היי חניטה, גיליתי את הבלוג הזה היום כשאני על סף שבר כלי, אני כותבת את זה תוך בכי בלתי פוסק.
אני בת 15, מכיתה ה' אני סובבת סביב המראה החיצוני שלי ובמיוחד המשקל..מכיתה ז' אני סובבת ממעגל בלתי פוסק של בולמוסים ודיאטות. תמיד שאני מתחילה דיאטה חדשה שכוללת ספורט ותזונה נכונה לאחר כמה חודשים שאני נשברת לטובת הבולמוסים האלה שעושים לי תמוות!
אני לא רואה סיבה, אני מקובלת, מצליחה בלימודים, נראית טוב, חייבת להוריד רק את ה4-5 קילו המיותרים האלה..אני לא רואה פיתרון אחר חוץ מלהתחיל להקיא, ניסיתי כמה פעמים רך ללא הצלחה. נבהלתי, פחדתי..אבל בתוך תוכי אני פשוט יודעת שיבוא היום הזה שאני אצליח, וסוג של אתמכר. מה אני עושה בבקשה תעזרי לי!
יש דרך פשוטה יותר להקיא?
קודם כל חג שמח. אומרים הרבה דברים על החג הזה אבל בסופו של דבר זו מלחמה של הקיבה נגד המצות…
עצוב לי לשמוע שמגיל צעיר כל כך הבנות לא נותנות לעצמן צאנס לגדול בשקט. את כמובן לא היחידה אבל זה לא ממש מנחם.
אני מאושרת לקרוא את המשפט שבאמצע שמספר על כמה את בסך הכל יודעת להעריך את עצמך ואת חייך. את נשמעת מותק של בן אדם ורק נגועה בשתי מגבלות עיקריות – תקני אותי אם אני טועה – פרפקציוניזם ואמונה במודל היופי.
כי כאילו הכל טוב ורק המשקל עובד נגדך אוף אם רק הייתי מורידה 4 קילו חיי היו מושלמים.
בשביל ה4 קילו האלה את מוכנה לוותר על כל שאר הדברים המקסימים של חייך. אני בימים ה"טובים" שקלתי 58 ובימים ה"רעים" 62. בדיוק 4 קילו. ואם שקלתי 60 אז הייתי מאושרת וכל היום שלי היה נהדר. היום אני שוקלת 64 ולא מזיז לי. הרבה יותר מענין מה אעשה היום. את מי אפגוש, מה יהיה מזג האוויר ואם יש סיכוי לאהבה. אולי יש לי ספר מעולה ואולי רק אצא עם הכלבים, אוכל יגיע שלוש פעמים היום, אולי פחות אולי יותר, אבל יגיע, אין מה לדאוג. אנחנו לא בשואה. יגיע אוכל. אוכל ממנו קצת מכל דבר, אנוח, אשתה תה ואמשיך את חיי.
החופש הוא בשחרור של הדרישה הפנימית והחיצונית למושלמות, החופש הוא בהבנה שמושלם זו המצאה של פרסומאים, החופש הוא לנשום. בלי קשר למה אני לובשת וכמה אני שוקלת. לנשום ולהיות הבן אדם המקסים הזה שאני. שאת.
נ.ב כשמתחילים להקיא זה ממכר. ואחרי זה שום הגיון כבר לא יעזור לך.
כל זמן שתמשיכי לספור לעצמך משקלים חייך בהמתנה.
בהמתנה למשקל הנכון, למראה הנכון, לחבר הנכון, לעבודה הנכונה, להצלחה הנכונה, את נעה בין מודל חיקוי אחד למודל חיקוי אחר, ואת לא היחידה כך עובד העולם כרגע. זו אומללות יצוקה.
כל זמן שנאמין שמשהו אחר צריך לקרות כדי שנחיה באושר – לא נהיה מאושרים. תמיד יהיה תנאי, ולמרות שלא אנחנו שמנו אותו שם – אנחנו מאמצות אותו יותר מכל אדם שאי פעם נפגוש שיעיר לנו משהו.
אני מזמינה אותך להכנס לעמוד שלי בפייסבוק וגם לעמוד "המאבק במודל היופי" של החברה מהכפר הירוק, שם תוכלי לראות פוסטים שמדברים על הנזק שעושה המודל הזה. כנסי גם לעמוד של עדי ברקן, הצלם, ותתחילי להאמין שאת מקסימה בכל משקל והחיוך שלך שווה יותר מכל רוזי וצום ומראה שואתי כזה או אחר, ושחור…
בעוד כמה שנים זה יהיה פאסה, אנשים כבר מכניסים את האמת והמלאות והיופי הנשי השופע בכל מקום אפשרי, עוד מעט ישארו המעט שלא מרפות מהמחשבה, ואלה שמצפצפות ימלכו בכיפה.
בואי, שחררי, יש עוד כמה דברים מעניינים בחיים נשבעת לך. השבוע התחלתי יוגה… אומרים שלעולם לא מאוחר…
אם הבנת אותי יופי ואם לא את מוזמנת להמשיך לשאול ואולי גם בפרטי שתוכלי להכנס לפרטים. הכתובת פה בתחתית העמוד. בהצלחההההה
בוקר טוב רק רציתי לספר ולשאול גם אני כמו תשעים אחוז התחלתי דיאטה בריאה ואז רק כשאכלתי משהו משמין הייתי מקיאה
ואז כל פעם שהיה כבד לי בבטן לפני אימון אחרי שהקאתי
והתפוצץ לי הראש ברמה אחרת הפסקתי בבום והגברתי
את הספורט כדי לא לעלות אחרי שהפסקתי להקיא
אני כמעט שנה שלמה מקיאה
וירדתי עשרים ושתיים קילו ובעשרה ימים עליתי 1.2
קילו השאלה שלי היא זה רק נוזלים וזה יתאזן או שאני
אמשיך לעלות
אני עדיין הולכת לדיאטניות בנוגע לדיאטה הרגילה אני
לא מסוגלת לספר לה שאני מקיאה
ומי שכן יודע בוחר להתעלם מזה
אני יודעת שהחלטתי ושאני לא אקיא יותר
רק חשוב לי המשקל !!!
ואני לא שוקלת 50 קילו ואני לא בתת משקל הbmi
שלי עדיין 25 והוא תקין
אז שיהיה יום מקסים ובבקשה ממך תעזרי לי מהר אני מפחדת
לחזור להיות שמנה
לחניתה ערב טוב
תודה על התייחסותך ועל התמיכה. הרעיון של מרכז גמילה הוא מקסים אך לא אוכל להתנתק מחיי וילדיי לכל כך הרבה זמן, מה גם שאיש אינו יודע על המחלה שלי ואסור שידע אחרת הכל מסביבי יתפרק.
מה עוד אפשר לעשות, יש לי כוח רצון ,תקופה ארוכה לא הקאתי בעבר (3 חודשים) והיה לי ממש טוב, לפעמים אני מצליחה לא להקיא אפילו שבועיים ואחר כך חוזרת לזה בטריגר הראשון. אני מנסה לנהל את האירוע בראש כדי להציע לעצמי פתרונות אחרים יותר מועילים מבולימיה אך אני כבר יודעת מראש שזה לא יעזור לי ולא משנה אם זה ריב קטן עם הילדים או הבעל או עימות מקצועי בעבודה שבו אני צודקת.
האם אי אפשר לעזור לי למצוא חזרה את כוח הרצון שלי שכל חיי התגאיתי בו כלכך.
בעבר ירדתי לבד אחרי כל לידה 30 ק"ג לבד, עם תפריט מאוזן שבניתי לעצמי. משום מה אחרי כל המאמצים האלו מצאתי את קיצור הדרך הזה שבכלל לא מתאים לי. אולי יש לך רעיון איך בוקר אחד אני אקום ואגיד לעצמי די וזה פשוט יפסק לתמיד
דרך אגב אני באמת אוהבת לאכול וגם לבשל, אני מארחת בפסח המון אנשים , משפחה וחברים ופעם זה לא הפריע לי אך היום אני אוכלת ישר מהסירים
מודה לך מראש ולכל אחד שיכול לייעץ ולעזור
שני דברים. האחד שכשהחלטתי בדרום אפריקה לאשפז את עצמי לתכנית דומה באתי לבוס שלי ואמרתי לו "דייב אני בולימית כבר 6 שנים ואני רוצה לאשפז את עצמי ל6 שבועות" הוא קם, לחץ את ידי ואמר כל הכבוד בהצלחה ונעזור לך. קיבלתי משכורת על כל הזמן שלא הייתי בעבודה, החברה באו לבקר אותי וגם אחרי ששוחררתי היו מקפידים לשבת איתי בארוחות וחצי שעה אחריהן… זה קרב לבבות ולימד את כולנו שיעור באיך להיות בני אדם מבינים ותומכים. גם אותי זה מרגש עד היום כשאני נזכרת בזה.
דבר שני כן את יכולה להעזר בנסיון שלי ולנסות לבד. יש כבר כמה בנות שהתעקשו להגיע ולהפגש, קיבלו שיעורי בית ועלו שלב בשליטה העצמית שלהן, זה לא פשוט אבל זה אפשרי. תלוי כמה נמאס לך…
במרבית המקרים הרבה יותר קל להתנתק מהיוםיום ולתת לתכנית להרגיע את הנפש והגוף ומערכת העיכול…
אני מציעה שתתקשרי אלי, נשוחח ונראה אם אנחנו יכולות לעבוד יחד ולבנות לך את הגישה שתעזור לך לנצח. אין לנו מה להפסיד.
0543394798
מחר בין עשר לאחת אני יכולה לדבר, אחרי זה כבר מלמדת עד תשע, אפשר גם אחרי תשע וחצי. ואם לא מסתדר לך כתבי לי ווטסאפ ונמצא לנו זמן אחר.
שמי א'(לא אחשוף את שמי) אני אף פעם לא חשבתי שאגיע למחלה הזאת אבל מסתבר שהגעתי לזה.
הייתי בטוחה שבולימיה ואנורקסיה זה רק מי שמקיאה/או לא אוכלת.
אז מסתבר שלא רק..
כמו כולן אני גם התחלתי דיאטה מסוף יא' אבל היה טוב אכלתי נכון..
ואז ביב' הייתה לי תקופה של משבר אכלתי המון.. ואז נורא רציתי לרדת הייתי עושה ספורט די הרבה, כן הייתי מודדת כל כמה שעות את המשקל.
הייתי חולה תקופה בפטריה וגנאלית שגרמה לי להפסיק לאכול ממתקים, הייתי במכון לניקוי רעלים והם עשו לי חוקנים.
ומאז נהייתי מכורה להיטהרות, הרגשתי טוב עם עצמי אח"כ..
כך שלא הייתי מסוגלת לעשות את צרכי לבד, נראיתי טוב אנשי החמיאו אבל סבלתי מרגשות אשם נורא גדולים אם הייתי אוכלת שוקולד או לחם בוכה.
לא אכלתי פחמימות.
ואז הפסקתי עם מכון לניקוי רעלים אבל זה לא עזר הייתי מכורה למשלשלים ולחוקנים.
וכל ארוחה שאכלתי רציתי להוציא, לא חשבתי שיש לי בעיה.
חשבתי שאם אין לי יציאה, אני שמנה.
ואני לא יודעת איך זה קרה? חזרתי למכון לניקוי רעלים ולקחתי משלשלים כי חשבתי שאוכל מסכן אותי בגלל פטריה וגנאלית.
ואז כל אוכל שאכלתי פשוט שלשלתי במשך חצי שנה אף אחד לא ידע כלום.
רק שעשיתי בדיקת קולנסקופיה הרופא ראה שאני משתמשת במשלשלים וזה מסכן את חיי.
בנוסף מה שקרה שבגלל המשלשלים הסתבכתי בבולימיה ואנורקסיה, כי לא הצלחתי להיטהר לבד אז השתמשתי בהם עד שהגעתי לתחתית ל50 קילו המשלשלי כמעט הרגו אותי.
ואני סירבתי להקשיב סבלתי מעצירות של ימים, שבועות.
והלכתי למרכז להפרעות אכילה, וגיליתי שאני סובלת מכך ברגע שהתחלתי לאכול בצורה לא נורמלית, הבנתי שיש לי בעיה.
הפרעת אכילה..
אז מסתבר שאנחנו באמת לא יודעים הרבה.
בולימיה זה לא רק הקאה יזומה, זה פשוט יוזמה איך להוציא אוכל מהגוף כי הוא רעל..
וזה לא משנה אם הקאת.
הייתי בהלם שאמרו שזה לא משנה:" ברגע שיש לך מחשבה אובססיבית על אוכל ואיך להוציא אותה, את חולה"
היום אני לא משתמשת במשלשלים אני עדיין סובלת מלחיצות בשירותים מפחד נוראי, שיקרה לי משהו אם האוכל לא ייצא אבל זה בפירוש לא נורמלי.
אשמח לעצות כי אני סובלת מטחורים
יקירתי
המשותף לכולנו שאנחנו מאמינים שחיינו תלויים בצורתינו החיצונית ושהיא חייבת להיות רזה.
פחות חשוב איך קוראים לזה ויותר חשוב איך יוצאים מזה. נשמע שעברת סרט בעצמך, על כל צדדיו, ונשמע שיצאת מזה ונשארת עם המחיר.
אם את מבינה שמה שחשוב בך זה מצב הרוח שלך ומה את משדרת לעצמך ולעולם – אהבה או לחץ, האם את פוקחת עינייך ורואה את העולם או את עדיין חושבת דרך איך אני נראית והאם אני שמנה. זה מה שיאמר לך באיזה שלב את נמצאת בתהליך.
למרות ששאלות רפואיות אני ממליצה לך לשאול בפורום רפואי, אספר לך שאני שותה כל בוקר שתי כוסות תה ירוק על פי המלצת הרופא הסיני שלי, וגם חלק מהתזונה שהמליץ לי עליה היא מזונות שמסייעים לעיכול. נסי אותו אם את רוצה דרור מוהדב אומר. לי הוא עזר.
אני בת 30 אמא לשתי בנות, קראתי קצת את ההודעות וזה ממש מעניין אותי, קצת על עצמי,, לפני 3 שנים עשיתי ניתוח קיצור קיבה וירדתי 60 קילו, לפני קצת יותר משנה התחלתי לעלות כ10 קילו ולא הייתי מסוגלת לסבול את עצמי אז התחלתי להקיא ( למדתי מחברה טובה) בהתחלה הייתי אוכלת מסודר ורק מה שמשמים הייתי מוציאה, אבל זה נהיה מחריד וגרוע מרגע לרגע כל היום אני חושבת על אוכל ומסוגלת לאכול אפילו מהרצפה!! מפריע לי מאוד כל ההתעסקות והטקסים האלה סביב אוכל אבל אני לא יכולה לחשוב על להפסיק מפחדת להשמין וחוץ מזה שאחרי ההקאה אני מרגישה טוב עם עצמי תחושת שליטה ועילוי מושלם!! אני מרגישה שניצחתי את האוכל ואת השומן אבל יודעת שזה לא ככה… הייתי הרבה פעמים אצל הפסיכיאטרית וכל טיפול תרופתי שהיא רשמה לי לא לקחתי , כי בכל הכדורים כתוב שיש סיכוי לעלות במשקל ולזה אני לא מוכנה , אני לא מוצאת דרך החוצה וגם לא רוצה לצאת מזה ( אם זה כרוך בעליה במשקל)
זה מה שאנשים לא יודעים לספר אחד לשני כשהם מלמדים זה את זה להקיא. זה ממכר רצח. שנים ארוכות עוברות… אחת הסיבות היא שכשמפסיקים אז בשבועיים הראשונים הגוף מתנפח כי הוא שכח איך לעבוד עם הנוזלים ולוקח לו זמן לסמוך עליך שוב ולעשות את העבודה… בשבועיים האלה רבות נשברות. קשה מאד לצאת מזה לבד, רק אחוז בודד מצליח. בקרוב אפרסם את התכנית שבנינו כי כבר אין ברירה, תכנית של ששה שבועות במקום מבודד, עם תכנית תזונה לגוף ולנפש, צוות מקצועי וכל מה שצריך כדי לעלות על הכביש חזרה. תעקבי אחרי הפרסומים אנחנו שואפים לפתוח מחזור ראשון בקרוב.
אם את מסכימה "להשמין" לשבועיים אז דברי איתי ואולי נתחיל כבר לעבוד עצמאית.
היי חניתה
כתבתי כאן בעבר ואני ממשיכה לקרא את ההתכתבויות ורוצה להביע את ההערכה שלי אלייך . אנשים כמונו באמת זקוקים לחמלה והבנה , אנחנו מנהלים חיים סודיים המשתלבים בחיים הרגילים שלנו. אני מקנאה באנשים שיש להם עם מי לחלוק ויש להם מקורות תמיכה. אני מגששת באפילה ומוקפת באנשים אוהבים ואהובים אבל לא יכולה לצער או להדאיג אותם.
אני חייה עם הבולימיה שלי כבר שנים רבות ולאחרונה פשוט התעייפתי . אני יכולה להתחיל לאכול מכל הבא ליד מוקדם ולהקיא רק בערב לפני השינה ואז לשכב לישון כשאני מותשת. בדרך להיטהרות אני עובדת בשתי עבודות בלחץ מטורף , מטפלת בילדיי , בהורי , בבעלי, ואוכלת תוך כדי פשוט כדי להרגע ולאסוף כוחות. ככול שהיום שלי יותר אינטנסיבי כך אני צורכת יותר מזון. לפעמים זה רק תרוץ וקונפליקט קטן מריץ אותי למאפייה הקרובה או לסנדוויץ עם שוקולד . פעם הייתי מקיאה לעיתים קרובות אך כעת רק בערב כשאני מלאה ועייפה ומשם ישר למיטה. העלתי המון במשקל ואני מנסה להפסיק לא רק בגלל זה אלא פשוט כי אני עייפה וגם די מבוגרת בשביל הבולימיה וזה נהייה לא אפקטיבי יותר מבחינה נפשית ופיזית. ניסיתי דיאטה מסודרת, טבעונית, התעמלות ודיאטה ואני כל פעם מחפשת פיתרון בריא כזה או אחר אך זה לא עוזר. ניסיתי לא להקיא שבועיים כדי לאזן את משק הנוזלים וכמה פעמיים אפילו הצלחתי בכך למרות שהיה נורא, סבלתי מעצירות ונפיחות באיזור הבטן אבל הייתי כל כך גאה בעצמי שהצלחתי ואז הגיע המשבר הראשון וצללתי למטה והבנתי שעוד לא גירדתי את תחתית התהום , עדיין יש לאן להתדרדר. אני לא יודעת מה לעשות . לא יכולה לפנות לטיפול או להתאשפז עקב הנסיבות שתיארתי אבל גם לא יכולה ככה יותר
אני ממש אשמח אם תחזרי אליי ותכתבי כמה מילות תמיכה ונחמה ואולי איזו עיצה טובה שתאיר את עולמי האפל
בעבר הייתי קוראת את מכתבך ורק מצטערת בשבילך. היום כבר יש לי משהו אחר להגיד. יש תקווה. בחודשים האחרונים התכנית ליציאה מבולימיה מתקדמת. יש לנו כבר כמה אנשי צוות ובקרוב אתחיל לפרסם ולרשום אנשים לתכנית. לכן זה יהיה סופר אקטואלי לשוחח ולראות איך את מפנה 6 שבועות מהחיים שלך ובאה לנוח וללמוד איך לחיות מחדש.
הקו החם יופעל גם הוא ותוכלי לדבר איתי ברגעיך הקשים, וביום מן הימים אף לעזור כחונכת.
בינתיים את יודעת שאני מבינה וגם מצטערת אבל בקרוב נשוחח וזה נותן לי תקווה. לעולם לא מאוחר מדי, הגוף שלך עוד יפתיע אותך ביכולתו להבריא. שיהיה לנו יום נפלא 🙂
הייתי באשפוז בתל השומר בגלל בולמיה שנמשכה אצלי שלוש שנים אני בת 19 וגם בבית החולים הייתה לי תמיד את המוטיבציה הגדולה ביותר להחלים והתמודדתי וגם היום מתמודדת עם הטיפול ללא טיפול תרופתי. כעת אני אצל דיאטנית ופסיכולוג פרטי ואני מרגישה שכול השיט הזה של הדיבורים לא עוזר לי ובא לי פשוט להפסיק, אני גם מתאמנת בחדר הכושר על מנת להגיע לתוצאות במבנה גופי כמו קוביות והדיאטנית פשוט לא משתפת איתי פעולה בתפריט אבל ממילא אני מצמצמת את מה שהיא ואני מכינות ביחד. לא יודעת המצב שלי מוזר אני לא מרגישה טוב מבחינה נפשית ואפילו מדוכאת, ואין לי ממה החיים שלי בסדר גמור עם בן זוג ועובדה טובה אבל פשוט לא עוזר הפיסכולוג
נמחקה לי התשובה הקודמת שלי, אכתוב לך חדשה.
בולימיה זו התמכרות. קשה לצאת מהתמכרות לבד, ודאי וודאי עם ה"סם" כל הזמן נגיש לך.
המוח משדר לך תמונות של מאכלים ואתה רץ למלא את מבוקשו.
אחרי שאכלת את שומעת את הקול שאומר לך "את שמנה" ומיד רצה להקיא את זה.
זה הסיפור.
איך יוצאים מזה.
לבד קשה מאד. צריך להבין הרבה דברים ולבוא לעצמך בגישה חומלת ותומכת. אני מנסה להקים בארץ מרכז גמילה מבולימיה. בינתיים זה לא כל כך פשוט…
אבל אם את רוצה לנסות לבד דברי איתי. תתקשרי נשוחח ונראה איך אפשר לעזור לך.
0547337669
מחר יום טוב לצורך הענין.
אני בת 16.5 בגובה 1.73 אני שוקלת 65 קילו, לפני בערך חודשיים שלושה התחלתי להתעסק במראה החיצוני בקיצוניות,תמיד טיפחתי את עצמי ודאגתי להראות טוב אבל בזמן האחרון, זה הפך לדבר היחיד שאני מתעסקת בו במהלך היום.. אני מקיאה בערך פעמיים שלושה בשבוע רק בימים שאני מרגישה שאכלתי יותר ממה שאני מרשה לעצמי, אני מודעת לזה שמה שאני עושה הוא טיפשי,ואף גורם לי לתחושת שיטחיות. אבל רק ככה אני מרגישה הקלה,וגם בכל פעם שאני מתחילה דיאטה מסויימת אני מקיאה בימים הראשונים בשביל שאני יראה תוצאות מוקדם ויקבל מוטיבציה. האם זה עדיין בגבול הטעם הטוב,או שאני כבר גורמת נזק לעצמי?
יקירתי,
שוב אני רואה שכשבן אדם מחליט לגזור על עצמו "דיאטה" שבה יש מאכלים שהם "אסורים" מיד כל העסק יוצא מאיזון.
החוסר יוצר מחשבה על חוסר, ורצון למילוי, שהולך וגובר עם כל הגבלה נוספת, ובסוף מתפוצץ עלינו בכל הכוח, מצפצף עלינו ועל ההחלטות שלנו ואוכל דווקא ממה שאסור לו הכי הרבה שבעולם! מי יגיד לי לא!
ואז באה המחשבה אוי השמנתי ומיד רצים להקיא הכל.
אז במקום לנסות לחסום את השטפון בסוף בואי תתחילי בכך שתביני שכל אוכל הוא טוב ובעל יתרונות, אפילו אם היתרון שלו שהוא טעים. הכל במידה. אם תסכימי לאכול כל פעם רק חלק "סביר" אז תקבלי במהלך חייך גיוון גדול מאד, וגם לא תצטרכי לאזן את זה בדרך עקומה ולהתחבא ולהרגיש כמו פושעת…
וגם את מוזמנת לדבר איתי כי נראה שזה ממש עוזר כך הפידבק שאני מקבלת. 0547337669
תמיד שנאתי את כל הבנות שמקיאות וכעסתי עליהן שהן הורסות לעצמן תחיים בגלל דימוי עצמי…
כשהתגייסתי לצבא עליתי 10 קילו.. וזה ממש הפריע לי
שקלתי 50 (היתי רקדנית מחוטבת) ועליתי ל60 הרגשתי כל כך רע עם עצמי וחודשיים אחרונים לשיחור התחתתי להאתמן לנסות לאכול נכון אבל לא הצלחתי לראות שינויים ואז זה קרה ניסתי את ההקאה שעזרה לי לרדת 6 קילו … עצרתי את עצמי כי שנאתי לעשות את זה כל כך..
אבל זה חזר אחרי חצי שנה אני וחבר שלי עוד כמה ימים שנה ביחד וזה בא לי מהדחף שלהראות יותר יפה וחטובה למרות שאני יודעת שהוא אוהב אותי יותר מאת החיים שלו .. אני מאוד נלחמת עם עצמי התחלתי לאכול תזונה בריאה ונכונה כל שעתיים בוקר מוזלי עם גרנולה אחרי שעתי גמבה עם טונה וגבינה אוכל הכל … אבל הפיתויים שלי זה המתוקים הדחף והידיעה שאני יכולה לעלות בקצב מטורף… הצלחתי להחזיק כמה ימים אבל נשברתי אני עדין נלחמת עם עצמי ויודעת שכל זה בראש שלי אבל אני נשברת עדין! אני יודעת שעצה מימשהי שמבינה תוכל להציל אותי מהגיהנום הזה שאני בכלל לא אוהבת! ושזה נתו דימוי עצמי נמוך תעזרי בבקשה בעצה טובה איך להיפתר מי זה לבד כי אני יודעת שאני מסוגלת ורק רוצה שמישהו ידע על זה שלא קרוב אלי ..
יקירתי אני רואה אותך מתנדנדת בין להכנע להתמכרות ובין להסכים לוותר עליה. אם באמת העניין הוא כמו שציינת אז יש על מה לדבר.
המקום הראשון שכדאי לטפל בו זה המיתוס שיש אוכל טוב ואוכל רע. אני שומעת שכשאת לא מקיאה את אוכלת רק "דברים בריאים" ובכך את בלי כוונה יוצרת את החוסר שמכשיל אותך בסופו של דבר. כי באופן טבעי אנשים אוכלים גם מתוקים וגם מלוחים וגם חמוצים וגם מרים… והגיוון הוא שעושה את החיים מענינים. הסוד הוא בכמות. של כל דבר.
וזה לא נכון שצריך רק כפית ממשהו, ממש לא. אבל צריך להיות מוכנה לא לאכול את הכל בבת אחת, אלא כל פעם כמות סבירה של משהו אחר, ואז אין עודף ואין חוסר. יש איזון.
ענין נוסף שאת מוזמנת לחקור בו זה מודל היופי וסכנותיו. כולנו שטופי מוח ברעיון של איך "טוב" להראות, ברמת השרדות ממש. אבל את כבר לא בבית ספר וכבר אין לך סכנה ש"לא תהיי מקובלת אם לא תהיי מקל של ארטיק" וגם אפילו יש לך אהבה בחיים, שזה כנראה לא פונקציה של מראה טוב בהכרח. משהו נשמתי גבוה שמחזיק אנשים ביחד למרות שזה לא קל.
השחרור יגיע כשתבחרי לנהל את חייך באומץ, לא לברוח מהם, לא להשקיע בבריחה אלא בנוכחות. אם זה ריקוד ואם זה משהו אחר, תתחילי להעז להתנסות, בלי לשאוף להיות הכי טובה, כי זה חלק מהשפה שמכשילה אותנו בכל תחום.
את מוזמנת להתקשר אלי מחר מתי שתרצי, אנסה לעזור לך לא להכנס להתמכרות הזאת כי זה לוקח לפעמים שנים לצאת מזה ואולי איתך נצליח לתפוס את זה בזמן. 0547337669
וביחד עם זאת כלכך אוהבת אותו.
תמי יקרה
אוכל זה רק אוכל.
לא טוב ולא רע.
דלק טעים לגוף
שיוכל לעשות דברים שהוא נולד להם.
אוכל יכול לבוא כמה פעמים ביום, במידה נכונה,
ולתת את שאר המקום ביממה לחלקים אחרים של החיים.
אוכל זה רק אוכל.
אנחנו נותנים לו את המשמעות שלו.
שיהיה בתאבון… 🙂
להקיא מס׳פעמים ביום במשך 15שנים ,סבל מתמשך,עליה במשקל,חרדות,חולשה.סיוט חיי!
יקירתי
עצוב לי לשמוע ואני זוכרת את היאוש שאפף אותי כשהייתי בפנים. לי לקח 11 שנה אבל אני מכירה גם כאלה עם 16 וגם 20.
אין לזה איך להעלם אם לא מטפלים בהתמכרות. ומכיוון שבארץ כולם מתיחסים אל זה כאל מחלת נפש ובאים עם תותחים ועם פסיכולוגים ולא מבינים שצריך קודם כל לטפל בצורה של גמילה, אז לכן זה עוד יקח הרבה זמן עד שיכירו בכך ויטפלו נכון.
אם את רוצה לשפוך את הלב את מוזמנת לעשות זאת, כאן או בפרטי, ואחר כך נבדוק אם יש דרך החוצה בשבילך.
נבדוק ביחד.
אני קורא כאן מלא והפעם אני דווקא רציתי לכתוב אני בן 18 ויש לי בן זוג בן 21 אני מקיא כבר שנה והוא לא יודע כלום אני ממש ממש רוצה לשתף אותו ואני לא יודע איך הוא יגיב הוא ממש ממש חשוב לי ואני אוהב אותו ואני לא רוצה שהוא ירתע ויעזוב אותי כי המצב שלנו הזוגי הולך ממש טוב ! זה מה שמדרבן אותי להחלים עובדה אני כבר לא מקיא כבר שבועיים בערך שלוש לא זוכר ככה שאני ממש ממש חייב את העצה שלך חח תודה מראש 🙂
יקירי מצבך דומה לרבות שמתלבטות אם לספר לחבר או לא. פרט לכך שאתה מספר שאתה בדרך החוצה…
מה המוטיבציה שלך לספר?
ואם כבר שבועיים שלושה אתה לא מקיא זה ממש מהמם ואם תרצה שיחת חיזוק לסגירת פינות איפה שקשה לך אז לך על זה אני ב0547337669.
בהצלחה איזה כייף אנשים לוקחים את עצמם בידיים על אף הקושי כל הכבוד!!
חניתה אני רואה איך שאת עוזרת פה ורציתי לומר לך שאת מדהימה ! ואשמח גם לשתף אותך מעבר ל4 פיצות.. אוכל להתקשר אלייך לייעוץ?
גם אני רוצה להקיא אכלתי עכשיו 4 חתיכות פיצה ואני יושבת מול האסלה .. אני דוחפת עד ללב שלי את האצבעות אבל זה לא יוצאאא
חייבת להיפתר מזה
חייבת
רק פעם אחת
רק שלא אשמין מה חתיכות המיותרות האלו
יש דרך להקיא בלי לדחוף אצבע?
נכון שכבר שנים אני לא סופרת אבל כשלקחתי את העינינים לידים הבנתתי שהמשחק שלי מתנהל בתוך המגרש של 1800 קלוריות ליום.
גם הגוף שלי שמח ומאושר וגם יודע לעכל הכל וגם לחרבן מה שמיותר. אני נשארת במשקל סביר כי הגוף יודע לעכל את זה.
אם בא לי פיצה אני אוכלת פיצה. זה נכנס לספירה. 350 קלוריות.
אכלת 4 חתיכות, זה 1400. יש לך עוד 400 לבזבוזים.
הסוד הוא לנוח אחרי האוכל. לתת לבטן לעכל. כל אלה שרצים מיד לספורט סתם מתאמצים, להיפך, זה מפריע לעיכול. מותר לנוח רגע, עם הנפיחות הזאת, לא מתים מזה. זה יורד תוך חצי שעה.
אם תקיאי "רק פעם אחת" תצטרפי למעגל הבנות המכורות לשטן הזה, ומשכנעות את עצמן שמחר זה יעבור להן גם אם זה לוקח 20 שנה.
לפעמים הדרך הכי טובה לצאת ממשהו היא לא להכנס אליו בכלל.
אם תרצי לשוחח 0547337669, וגם יכולה לספר לי מה גובהך ומה המשקל שאת חושבת שנכון לך בצורה בריאה ואנסה לעזור לך להיות הגיונית ולא ליפול לאותה מלכודת של כל מי שבעמוד הזה ועוד רבות אחרות.
הגובה שלי הוא 1.69 . הייתי רוצה לשקול כמה שפחות. עכשיו אני שוקלת 60 למרות שאני נראית יותר רזה . באלי הקיא . פשוט באלי !!
לו ירד חייזר מהשמיים והיה רואה אותך לא היה מבין מה הבעיה. את מצייתת למודל היופי הנוקשה הקיים בעולם כיום, ובא לך להקיא כלומר זה לא משהו שמבאס אותך. אז איפה הבעיה.
אלא אם כן אני מנחשת שלא בא לך להקיא בכלל. שהקול הזה הוא לא קולך שלך, אלא קולה של ההתמכרות. שאת מאמינה שזה בא ממך ושעליך לציית לזה.
אז איך יודעים מי מדבר אלי? הרי זאת אותה מערכת הפעלה. המוח שולח מחשבות "אני חייבת לצחצח שיניים" ואנחנו רצים לעשות את זה, "בא לי ללכת לים" הולכים לים, "בא לי לאכול עכשיו את כל המקרר" הולכים ואוכלים, " בא לי להקיא" הולכים ומקיאים. אז איפה הבחירה האנושית? האם אנשים כל הזמן מסתובבים ועושים מה ש"בא להם?" האם זה באמת אידיאל? ואם בא לי להכניס למישהו סטירה? איך יודעים איזה מה"בא לי"אים שלי הוא באמת לטובתי ואיזה הוא כזה שאצטער עליו?
אתן לך רמז. הבולימיה מדברת בשפה מאד פשוטה.
היא מדברת בשפה של מאכלים. לזניה. שוקולד. גלידה. כמו ילד. מדברת במילים של מאכלים. וכך יוצרת בך את הפעולה.
אחרי שאכלת עד שהתפוצצת זה כבר לא בעיה להגיד את המשפט הבודד שידחוף אותך מעבר לצוק… "את שמנה".
אז אלה המילים של הבולימיה. כפתורים מאד פשוטים.
גם אין לך איך להלחם בזה כרגע, יש לך איך לשמוע ולזהות את הקול של החלק הזה בך.
את יכולה להגיד "אוקיי בא לי לזניה סבבה, עוד מעט אכין מנה נחמדה, בגודל סביר ונחמד ואהנה ואשבע". כי אם תגידי "לא זה משמין", אז את יוצרת חוסר שיבעבע ויבעט בך מבפנים עד שיקבל את הלזניה הזאת באבו אבוע.
לאכול הכל במידה זה הסוד בסוף. מגלה לך.
ועד אז את תהיי בתוך לולאה שהמוח שלך יצר, עד שתלמדי לזהות את הקולות ולהגיד להם הכל בסדר, אני בשליטה במצב.
אם תרצי לדבר איתי אני פה ב0547337669
בנות, הורים, חברים, ילדים, נשים כולם
מידי פעם אני מציעה למישהו לצלצל אלי אישית. אנא ראו זאת כהזמנה לכולכם.
אתם יכולים לשלוח ווטסאפ או סמס לגישוש מתי שאתם רוצים, נתאם לנו מתי נוח לדבר.
אני כבר חודש מנסה להקיא רק פוחדת לדחוף אצבע, אני מותרת את עצמי כל סיום ארוחה הולכת לשירותים ויושבת שעות מול האסלה , מחכה לנס שיגיע. אני רוצה להקיא , האם כדאי לי?? אני שונאת את עצמי !!! אני חותכת , מוותרת הרבה פעמים על ארוחת ערב והולכת לישון רעבה אך רוצה להקיא . אני שמנה . זה מרזה נכון? תעזרו לי בבקשה ! אני ממש רוצה . אני כל כך רוצה להקיא . להיות רזה . להרגיש שלמה עם עצמי . חניתה , האם זה כדאי? ובבקשה אם התשובה שלילית אל תגידי לי שאני אתחרט על זה , כי אני מבינה את ההשלכות , אבל בא לי להיות רזה כמו מקל , שאנשים יוכלו לעשות לי שק קמח , שאוכל לעוף באוויר ../
יקירתי
את בעיצומה של חידה מוחית שיצר לך העולם הטיפש שאנחנו חיים בו. הייתי שם כל שנות ילדותי ו11 שנה לתוך בגרות, רק בגיל 31 הבנתי שזה או בולימיה או החיים. אז אם שואלת אותי אם עדיף להיות עגלגלה ולצפצף ולחפש את אלה שחזקים מספיק כדי להניף אותי באוויר בלי להרגיש בכלל, אם זה עדיף על פני למכור לשטן את זמני את האנרגיה שלי ולהכנס למעגל אינסופי של אכילה מופרזת והקאה בסתר, להתרחק מבני אדם כדי שלא ידעו ולא יפריעו וגם אם יגיעו הנחמדים שבא לנו שירימו אותנו באוויר כמו נוצה אנחנו נעדיף ללכת לאכול ולהקיא מאשר לרקוד איתם. אז התשובה היא א.
מעדיפה עבורך את א.
זו הסיבה שאני מחזיקה את הפורום הזה. כדי לנסות להציל נפשות שחושבות שהחידה הזאת אמיתית. שבאמת אי אפשר לאכול ולא להיות פושע.
למדתי שכל גוף יש לו משקל שטוב לו, בתקופות שונות, שאם אוכלים הכל במידה נהנים מהחיים. לא כל אחת יכולה להיות נוצה, וגם לא כל אחת יכולה לכתוב כמוך, או כמוני, מה לעשות, לבלות את החיים בלרצות דווקא את מה שאין לי שליטה עליו? או לברר עם עצמי מה אני אוהבת לעשות בחיים וללכת לעשות את זה. ומי שלא נראה לו משהו שילך לחפש את חייו שלו.
מה עדיף. את יודעת. השאלה אם תוכלי להיות יותר חכמה מחברה שלמה, מחברים הורים מורים תקשורת. זה מצחיק להגיד את זה ביום השואה, אבל את יכולה לתאר לעצמך כמה גזענות היא מדבקת. עד כדי שאת בעצמך כבר שונאת את עצמך ומוכנה לכל עונש.
כתבי לי מה הגובה שלך וכמה היית רוצה לשקול, רק כדי לבדוק אם אפשר ללכת איתך צעד קדימה לכיוון פרקטי.
אני בת 14 הגובה שלי הוא 1.67 ואני שוקלת 49 . אני כבר הקאתי המון פעמים ואני מנסה לעצור ובאמת לא מצליחההה
החברה הכי טובה שלי חושדת בי.. כי אני מרזה המון בזמן קצר
לספר לה??
מתוקה כמה זמן כבר את מקיאה?
האם את מוכנה להפסיק?
האם המטרה שלך בלספר לה זה שתעזור לך להפסיק או שרק את רוצה לחלוק איתה כדי להקל על עצמך?
כי מה שיקרה זה שהיא תעשה הכל כדי לעזור לך, אם היא חברה טובה, ואז את תברחי ממנה כי לא תוכלי באמת להפסיק בגלל שזו התמכרות ולא יהיה לך נעים ממנה וכל זה…
אז את רוצה להפסיק?
אני שנים רוצה להפסיק אך לצערי שנים אני עושה את זה . אני צריכה עזרה . אני צריכה לצאת מזה ומהר. זה מסוכן. אני לא רוצה למות רזה אני רוצה לחיות ולרזון אני אגיע בדרכים אחרות . אני מתחרטת על ההקאה הראשונה שגרמה לעוד אחת ועוד אחת אך בתוך תוכי איני מתחרטת על כלום. אני חיה בבועה שבו יאהבו אותי רק לפי המראה ותמיד רציתי להיראות הכי טוב בבגד ים או בבגד הבלט אבל זה לא שווה את החיים שלי . אני רוצה לספר אבל פוחדת שהיא לא תבין אותי ורק תגרום לי להפסיק בלי לחשוב , אבל זה יהיה לי קשה לעשות זאת … עזרה! בבקשה אני מתחננת ! ותודה לך את באמת עוזרת לי
יקירתי
לפני שאת מספרת בואי נשאל מה את מצפה שהיא תעשה או תגיד.
מה בחלומותיך הוורודים היית רוצה שהיא תעשה?
ואני איתך פה נברר הכל ביחד.
היי חניטה עבר הרבה זמן מלפניי שכתבתי לך פה אני ירדתי 3 קילו ! מרגיש נפלא חסר לי רק עוד 5 קילו נוספים וזהו אני אהיה מושלם כמו שרציתי התחלתי להפחית את ההקאות היום הקאתי רק פעם אחת רציתי להקיא שוב אך בלמתי את עצמי ספרתי עד 10 וניזכרתי בטיפים המעולים שנתת לי פה ונתת לאחרות אני מנסה להקטין כמה שיותר את כמות ההקאות שלי ביום הגיע הזמן להיות בריא להפסיק לחשוב על רזון ואושר הגיע הזמן לתת לגוף שלי ולעצמי ! סוף סוף את הרגיעה הזאת שכל כך חסרה לו בשנה שנה וחצי האחרונות עם כל ההקאת הכי השגעונות החתיכות הכל.. כניראה שלא סיפרתי לך אבל אני דו מיני והכרתי בחור מדהים בן 21 והוא מקדיש לי המון תשמת לב ואהבה מה שאני לא קיבלתי הרבה מכולם ואני מת על זה מת עליו בכל מקרה כתבתי את ההודעה הזאת להגיד לך כמה שאת נפלאה וכמה שאת עזרת לי במקומות הכי חשוכים שלי שלא נתתי לכולם לראות פנימה וזה לא רק זה הגיע הזמן שכולנו(בעלי הפרעות האכילה) יגידו די לאנשים ששופטים אותנו כל כך שאומרים לנו שרזה זה יפה ורזה זה מושלם במקרה שלי גם רציתי להיות רזה וגם רציתי להיות שרירי אבל עדיין הגיע הזמן לחיות החיים מוגבלים אני פחדתי כמו שאמרתי לך בהודעות קודמות להוריד חולצה מול אנשים ללכת לים לבריכה ממש פחדתי לחיות בכיף הגיע הזמן שלי להנות כי הזמן טס והזמן הזה של הנעורים הוא לא יחזור שנית! אני מהיום הזה והילך הולך לחיות חיים בריאים ארוכים ומאושרים מקווה שגם כל הבנות שקוראות את זה יבינו גם כי הבנתי אני הבנתי את זה יחסית מאוחר מידי אחריי שנה וחצי…
היי חניטה, גיליתי את הבלוג הזה היום כשאני על סף שבר כלי, אני כותבת את זה תוך בכי בלתי פוסק.
אני בת 15, מכיתה ה' אני סובבת סביב המראה החיצוני שלי ובמיוחד המשקל..מכיתה ז' אני סובבת ממעגל בלתי פוסק של בולמוסים ודיאטות. תמיד שאני מתחילה דיאטה חדשה שכוללת ספורט ותזונה נכונה לאחר כמה חודשים שאני נשברת לטובת הבולמוסים האלה שעושים לי תמוות!
אני לא רואה סיבה, אני מקובלת, מצליחה בלימודים, נראית טוב, חייבת להוריד רק את ה4-5 קילו המיותרים האלה..אני לא רואה פיתרון אחר חוץ מלהתחיל להקיא, ניסיתי כמה פעמים רך ללא הצלחה. נבהלתי, פחדתי..אבל בתוך תוכי אני פשוט יודעת שיבוא היום הזה שאני אצליח, וסוג של אתמכר. מה אני עושה בבקשה תעזרי לי!
יש דרך פשוטה יותר להקיא?
קודם כל חג שמח. אומרים הרבה דברים על החג הזה אבל בסופו של דבר זו מלחמה של הקיבה נגד המצות…
עצוב לי לשמוע שמגיל צעיר כל כך הבנות לא נותנות לעצמן צאנס לגדול בשקט. את כמובן לא היחידה אבל זה לא ממש מנחם.
אני מאושרת לקרוא את המשפט שבאמצע שמספר על כמה את בסך הכל יודעת להעריך את עצמך ואת חייך. את נשמעת מותק של בן אדם ורק נגועה בשתי מגבלות עיקריות – תקני אותי אם אני טועה – פרפקציוניזם ואמונה במודל היופי.
כי כאילו הכל טוב ורק המשקל עובד נגדך אוף אם רק הייתי מורידה 4 קילו חיי היו מושלמים.
בשביל ה4 קילו האלה את מוכנה לוותר על כל שאר הדברים המקסימים של חייך. אני בימים ה"טובים" שקלתי 58 ובימים ה"רעים" 62. בדיוק 4 קילו. ואם שקלתי 60 אז הייתי מאושרת וכל היום שלי היה נהדר. היום אני שוקלת 64 ולא מזיז לי. הרבה יותר מענין מה אעשה היום. את מי אפגוש, מה יהיה מזג האוויר ואם יש סיכוי לאהבה. אולי יש לי ספר מעולה ואולי רק אצא עם הכלבים, אוכל יגיע שלוש פעמים היום, אולי פחות אולי יותר, אבל יגיע, אין מה לדאוג. אנחנו לא בשואה. יגיע אוכל. אוכל ממנו קצת מכל דבר, אנוח, אשתה תה ואמשיך את חיי.
החופש הוא בשחרור של הדרישה הפנימית והחיצונית למושלמות, החופש הוא בהבנה שמושלם זו המצאה של פרסומאים, החופש הוא לנשום. בלי קשר למה אני לובשת וכמה אני שוקלת. לנשום ולהיות הבן אדם המקסים הזה שאני. שאת.
נ.ב כשמתחילים להקיא זה ממכר. ואחרי זה שום הגיון כבר לא יעזור לך.
אני משתגעת אני לא יודעת מה לעשות אני חושבת אולי לחזור לזה ולרדת עוד עשרה קילו ואז להפסיק כי אני לא יכולה להשמין כולן מפסיקות כשהן בתת ואני עוד בעודף
יקירתי
כל זמן שתמשיכי לספור לעצמך משקלים חייך בהמתנה.
בהמתנה למשקל הנכון, למראה הנכון, לחבר הנכון, לעבודה הנכונה, להצלחה הנכונה, את נעה בין מודל חיקוי אחד למודל חיקוי אחר, ואת לא היחידה כך עובד העולם כרגע. זו אומללות יצוקה.
כל זמן שנאמין שמשהו אחר צריך לקרות כדי שנחיה באושר – לא נהיה מאושרים. תמיד יהיה תנאי, ולמרות שלא אנחנו שמנו אותו שם – אנחנו מאמצות אותו יותר מכל אדם שאי פעם נפגוש שיעיר לנו משהו.
אני מזמינה אותך להכנס לעמוד שלי בפייסבוק וגם לעמוד "המאבק במודל היופי" של החברה מהכפר הירוק, שם תוכלי לראות פוסטים שמדברים על הנזק שעושה המודל הזה. כנסי גם לעמוד של עדי ברקן, הצלם, ותתחילי להאמין שאת מקסימה בכל משקל והחיוך שלך שווה יותר מכל רוזי וצום ומראה שואתי כזה או אחר, ושחור…
בעוד כמה שנים זה יהיה פאסה, אנשים כבר מכניסים את האמת והמלאות והיופי הנשי השופע בכל מקום אפשרי, עוד מעט ישארו המעט שלא מרפות מהמחשבה, ואלה שמצפצפות ימלכו בכיפה.
בואי, שחררי, יש עוד כמה דברים מעניינים בחיים נשבעת לך. השבוע התחלתי יוגה… אומרים שלעולם לא מאוחר…
אם הבנת אותי יופי ואם לא את מוזמנת להמשיך לשאול ואולי גם בפרטי שתוכלי להכנס לפרטים. הכתובת פה בתחתית העמוד. בהצלחההההה
לפני עשרה ימים ב25/3
אני משתגעת אני נראת כמו אישה בחודש תשיעי אני לא
מתכוונת לחזור להקיא אבל אני מרגישה
שאני לא מסוגלת להתמודד עם עליה במשקל
בוקר טוב רק רציתי לספר ולשאול גם אני כמו תשעים אחוז התחלתי דיאטה בריאה ואז רק כשאכלתי משהו משמין הייתי מקיאה
ואז כל פעם שהיה כבד לי בבטן לפני אימון אחרי שהקאתי
והתפוצץ לי הראש ברמה אחרת הפסקתי בבום והגברתי
את הספורט כדי לא לעלות אחרי שהפסקתי להקיא
אני כמעט שנה שלמה מקיאה
וירדתי עשרים ושתיים קילו ובעשרה ימים עליתי 1.2
קילו השאלה שלי היא זה רק נוזלים וזה יתאזן או שאני
אמשיך לעלות
אני עדיין הולכת לדיאטניות בנוגע לדיאטה הרגילה אני
לא מסוגלת לספר לה שאני מקיאה
ומי שכן יודע בוחר להתעלם מזה
אני יודעת שהחלטתי ושאני לא אקיא יותר
רק חשוב לי המשקל !!!
ואני לא שוקלת 50 קילו ואני לא בתת משקל הbmi
שלי עדיין 25 והוא תקין
אז שיהיה יום מקסים ובבקשה ממך תעזרי לי מהר אני מפחדת
לחזור להיות שמנה
יקירתי אני לא יודעת בודאות מה וכמה ויכולה רק לנחש. תני לי עוד פרטים, מתי הפסקת להקיא?
לחניתה ערב טוב
תודה על התייחסותך ועל התמיכה. הרעיון של מרכז גמילה הוא מקסים אך לא אוכל להתנתק מחיי וילדיי לכל כך הרבה זמן, מה גם שאיש אינו יודע על המחלה שלי ואסור שידע אחרת הכל מסביבי יתפרק.
מה עוד אפשר לעשות, יש לי כוח רצון ,תקופה ארוכה לא הקאתי בעבר (3 חודשים) והיה לי ממש טוב, לפעמים אני מצליחה לא להקיא אפילו שבועיים ואחר כך חוזרת לזה בטריגר הראשון. אני מנסה לנהל את האירוע בראש כדי להציע לעצמי פתרונות אחרים יותר מועילים מבולימיה אך אני כבר יודעת מראש שזה לא יעזור לי ולא משנה אם זה ריב קטן עם הילדים או הבעל או עימות מקצועי בעבודה שבו אני צודקת.
האם אי אפשר לעזור לי למצוא חזרה את כוח הרצון שלי שכל חיי התגאיתי בו כלכך.
בעבר ירדתי לבד אחרי כל לידה 30 ק"ג לבד, עם תפריט מאוזן שבניתי לעצמי. משום מה אחרי כל המאמצים האלו מצאתי את קיצור הדרך הזה שבכלל לא מתאים לי. אולי יש לך רעיון איך בוקר אחד אני אקום ואגיד לעצמי די וזה פשוט יפסק לתמיד
דרך אגב אני באמת אוהבת לאכול וגם לבשל, אני מארחת בפסח המון אנשים , משפחה וחברים ופעם זה לא הפריע לי אך היום אני אוכלת ישר מהסירים
מודה לך מראש ולכל אחד שיכול לייעץ ולעזור
שני דברים. האחד שכשהחלטתי בדרום אפריקה לאשפז את עצמי לתכנית דומה באתי לבוס שלי ואמרתי לו "דייב אני בולימית כבר 6 שנים ואני רוצה לאשפז את עצמי ל6 שבועות" הוא קם, לחץ את ידי ואמר כל הכבוד בהצלחה ונעזור לך. קיבלתי משכורת על כל הזמן שלא הייתי בעבודה, החברה באו לבקר אותי וגם אחרי ששוחררתי היו מקפידים לשבת איתי בארוחות וחצי שעה אחריהן… זה קרב לבבות ולימד את כולנו שיעור באיך להיות בני אדם מבינים ותומכים. גם אותי זה מרגש עד היום כשאני נזכרת בזה.
דבר שני כן את יכולה להעזר בנסיון שלי ולנסות לבד. יש כבר כמה בנות שהתעקשו להגיע ולהפגש, קיבלו שיעורי בית ועלו שלב בשליטה העצמית שלהן, זה לא פשוט אבל זה אפשרי. תלוי כמה נמאס לך…
במרבית המקרים הרבה יותר קל להתנתק מהיוםיום ולתת לתכנית להרגיע את הנפש והגוף ומערכת העיכול…
אני מציעה שתתקשרי אלי, נשוחח ונראה אם אנחנו יכולות לעבוד יחד ולבנות לך את הגישה שתעזור לך לנצח. אין לנו מה להפסיד.
0543394798
מחר בין עשר לאחת אני יכולה לדבר, אחרי זה כבר מלמדת עד תשע, אפשר גם אחרי תשע וחצי. ואם לא מסתדר לך כתבי לי ווטסאפ ונמצא לנו זמן אחר.
אני בדיוק כמוך!
שמי א'(לא אחשוף את שמי) אני אף פעם לא חשבתי שאגיע למחלה הזאת אבל מסתבר שהגעתי לזה.
הייתי בטוחה שבולימיה ואנורקסיה זה רק מי שמקיאה/או לא אוכלת.
אז מסתבר שלא רק..
כמו כולן אני גם התחלתי דיאטה מסוף יא' אבל היה טוב אכלתי נכון..
ואז ביב' הייתה לי תקופה של משבר אכלתי המון.. ואז נורא רציתי לרדת הייתי עושה ספורט די הרבה, כן הייתי מודדת כל כמה שעות את המשקל.
הייתי חולה תקופה בפטריה וגנאלית שגרמה לי להפסיק לאכול ממתקים, הייתי במכון לניקוי רעלים והם עשו לי חוקנים.
ומאז נהייתי מכורה להיטהרות, הרגשתי טוב עם עצמי אח"כ..
כך שלא הייתי מסוגלת לעשות את צרכי לבד, נראיתי טוב אנשי החמיאו אבל סבלתי מרגשות אשם נורא גדולים אם הייתי אוכלת שוקולד או לחם בוכה.
לא אכלתי פחמימות.
ואז הפסקתי עם מכון לניקוי רעלים אבל זה לא עזר הייתי מכורה למשלשלים ולחוקנים.
וכל ארוחה שאכלתי רציתי להוציא, לא חשבתי שיש לי בעיה.
חשבתי שאם אין לי יציאה, אני שמנה.
ואני לא יודעת איך זה קרה? חזרתי למכון לניקוי רעלים ולקחתי משלשלים כי חשבתי שאוכל מסכן אותי בגלל פטריה וגנאלית.
ואז כל אוכל שאכלתי פשוט שלשלתי במשך חצי שנה אף אחד לא ידע כלום.
רק שעשיתי בדיקת קולנסקופיה הרופא ראה שאני משתמשת במשלשלים וזה מסכן את חיי.
בנוסף מה שקרה שבגלל המשלשלים הסתבכתי בבולימיה ואנורקסיה, כי לא הצלחתי להיטהר לבד אז השתמשתי בהם עד שהגעתי לתחתית ל50 קילו המשלשלי כמעט הרגו אותי.
ואני סירבתי להקשיב סבלתי מעצירות של ימים, שבועות.
והלכתי למרכז להפרעות אכילה, וגיליתי שאני סובלת מכך ברגע שהתחלתי לאכול בצורה לא נורמלית, הבנתי שיש לי בעיה.
הפרעת אכילה..
אז מסתבר שאנחנו באמת לא יודעים הרבה.
בולימיה זה לא רק הקאה יזומה, זה פשוט יוזמה איך להוציא אוכל מהגוף כי הוא רעל..
וזה לא משנה אם הקאת.
הייתי בהלם שאמרו שזה לא משנה:" ברגע שיש לך מחשבה אובססיבית על אוכל ואיך להוציא אותה, את חולה"
היום אני לא משתמשת במשלשלים אני עדיין סובלת מלחיצות בשירותים מפחד נוראי, שיקרה לי משהו אם האוכל לא ייצא אבל זה בפירוש לא נורמלי.
אשמח לעצות כי אני סובלת מטחורים
יקירתי
המשותף לכולנו שאנחנו מאמינים שחיינו תלויים בצורתינו החיצונית ושהיא חייבת להיות רזה.
פחות חשוב איך קוראים לזה ויותר חשוב איך יוצאים מזה. נשמע שעברת סרט בעצמך, על כל צדדיו, ונשמע שיצאת מזה ונשארת עם המחיר.
אם את מבינה שמה שחשוב בך זה מצב הרוח שלך ומה את משדרת לעצמך ולעולם – אהבה או לחץ, האם את פוקחת עינייך ורואה את העולם או את עדיין חושבת דרך איך אני נראית והאם אני שמנה. זה מה שיאמר לך באיזה שלב את נמצאת בתהליך.
למרות ששאלות רפואיות אני ממליצה לך לשאול בפורום רפואי, אספר לך שאני שותה כל בוקר שתי כוסות תה ירוק על פי המלצת הרופא הסיני שלי, וגם חלק מהתזונה שהמליץ לי עליה היא מזונות שמסייעים לעיכול. נסי אותו אם את רוצה דרור מוהדב אומר. לי הוא עזר.
מדהים שלא ידעתי שהרבה שנים אני כבר חולה בבולימיה אבל אף פעם לא היה לי אומץ לדבר על זה.
אני בת 30 אמא לשתי בנות, קראתי קצת את ההודעות וזה ממש מעניין אותי, קצת על עצמי,, לפני 3 שנים עשיתי ניתוח קיצור קיבה וירדתי 60 קילו, לפני קצת יותר משנה התחלתי לעלות כ10 קילו ולא הייתי מסוגלת לסבול את עצמי אז התחלתי להקיא ( למדתי מחברה טובה) בהתחלה הייתי אוכלת מסודר ורק מה שמשמים הייתי מוציאה, אבל זה נהיה מחריד וגרוע מרגע לרגע כל היום אני חושבת על אוכל ומסוגלת לאכול אפילו מהרצפה!! מפריע לי מאוד כל ההתעסקות והטקסים האלה סביב אוכל אבל אני לא יכולה לחשוב על להפסיק מפחדת להשמין וחוץ מזה שאחרי ההקאה אני מרגישה טוב עם עצמי תחושת שליטה ועילוי מושלם!! אני מרגישה שניצחתי את האוכל ואת השומן אבל יודעת שזה לא ככה… הייתי הרבה פעמים אצל הפסיכיאטרית וכל טיפול תרופתי שהיא רשמה לי לא לקחתי , כי בכל הכדורים כתוב שיש סיכוי לעלות במשקל ולזה אני לא מוכנה , אני לא מוצאת דרך החוצה וגם לא רוצה לצאת מזה ( אם זה כרוך בעליה במשקל)
יקירתי
זה מה שאנשים לא יודעים לספר אחד לשני כשהם מלמדים זה את זה להקיא. זה ממכר רצח. שנים ארוכות עוברות… אחת הסיבות היא שכשמפסיקים אז בשבועיים הראשונים הגוף מתנפח כי הוא שכח איך לעבוד עם הנוזלים ולוקח לו זמן לסמוך עליך שוב ולעשות את העבודה… בשבועיים האלה רבות נשברות. קשה מאד לצאת מזה לבד, רק אחוז בודד מצליח. בקרוב אפרסם את התכנית שבנינו כי כבר אין ברירה, תכנית של ששה שבועות במקום מבודד, עם תכנית תזונה לגוף ולנפש, צוות מקצועי וכל מה שצריך כדי לעלות על הכביש חזרה. תעקבי אחרי הפרסומים אנחנו שואפים לפתוח מחזור ראשון בקרוב.
אם את מסכימה "להשמין" לשבועיים אז דברי איתי ואולי נתחיל כבר לעבוד עצמאית.
היי חניתה
כתבתי כאן בעבר ואני ממשיכה לקרא את ההתכתבויות ורוצה להביע את ההערכה שלי אלייך . אנשים כמונו באמת זקוקים לחמלה והבנה , אנחנו מנהלים חיים סודיים המשתלבים בחיים הרגילים שלנו. אני מקנאה באנשים שיש להם עם מי לחלוק ויש להם מקורות תמיכה. אני מגששת באפילה ומוקפת באנשים אוהבים ואהובים אבל לא יכולה לצער או להדאיג אותם.
אני חייה עם הבולימיה שלי כבר שנים רבות ולאחרונה פשוט התעייפתי . אני יכולה להתחיל לאכול מכל הבא ליד מוקדם ולהקיא רק בערב לפני השינה ואז לשכב לישון כשאני מותשת. בדרך להיטהרות אני עובדת בשתי עבודות בלחץ מטורף , מטפלת בילדיי , בהורי , בבעלי, ואוכלת תוך כדי פשוט כדי להרגע ולאסוף כוחות. ככול שהיום שלי יותר אינטנסיבי כך אני צורכת יותר מזון. לפעמים זה רק תרוץ וקונפליקט קטן מריץ אותי למאפייה הקרובה או לסנדוויץ עם שוקולד . פעם הייתי מקיאה לעיתים קרובות אך כעת רק בערב כשאני מלאה ועייפה ומשם ישר למיטה. העלתי המון במשקל ואני מנסה להפסיק לא רק בגלל זה אלא פשוט כי אני עייפה וגם די מבוגרת בשביל הבולימיה וזה נהייה לא אפקטיבי יותר מבחינה נפשית ופיזית. ניסיתי דיאטה מסודרת, טבעונית, התעמלות ודיאטה ואני כל פעם מחפשת פיתרון בריא כזה או אחר אך זה לא עוזר. ניסיתי לא להקיא שבועיים כדי לאזן את משק הנוזלים וכמה פעמיים אפילו הצלחתי בכך למרות שהיה נורא, סבלתי מעצירות ונפיחות באיזור הבטן אבל הייתי כל כך גאה בעצמי שהצלחתי ואז הגיע המשבר הראשון וצללתי למטה והבנתי שעוד לא גירדתי את תחתית התהום , עדיין יש לאן להתדרדר. אני לא יודעת מה לעשות . לא יכולה לפנות לטיפול או להתאשפז עקב הנסיבות שתיארתי אבל גם לא יכולה ככה יותר
אני ממש אשמח אם תחזרי אליי ותכתבי כמה מילות תמיכה ונחמה ואולי איזו עיצה טובה שתאיר את עולמי האפל
יקירתי
בעבר הייתי קוראת את מכתבך ורק מצטערת בשבילך. היום כבר יש לי משהו אחר להגיד. יש תקווה. בחודשים האחרונים התכנית ליציאה מבולימיה מתקדמת. יש לנו כבר כמה אנשי צוות ובקרוב אתחיל לפרסם ולרשום אנשים לתכנית. לכן זה יהיה סופר אקטואלי לשוחח ולראות איך את מפנה 6 שבועות מהחיים שלך ובאה לנוח וללמוד איך לחיות מחדש.
הקו החם יופעל גם הוא ותוכלי לדבר איתי ברגעיך הקשים, וביום מן הימים אף לעזור כחונכת.
בינתיים את יודעת שאני מבינה וגם מצטערת אבל בקרוב נשוחח וזה נותן לי תקווה. לעולם לא מאוחר מדי, הגוף שלך עוד יפתיע אותך ביכולתו להבריא. שיהיה לנו יום נפלא 🙂
אני צריכה להשמין אבל מהר אני חייבת יש כדורים או משהו חוץ מי אוכל , אוכל בכלל לא עוזר לי , אני צריכה כדורים משהו שאני ישמין בבקשה תעזרו לי:(
איך קרה שהגעת למסקנה הזאת? זה קצת שונה ממה שאני שומעת פה בדרך כלל… תוכלי להסביר?