מיטו.
השנים האחרונות הראו לי שגם אצלי הבולמיה קשורה לחציית גבולות בגיל צעיר. גם בי נגעו באופן בלתי ראוי וסתמו לי חלק מהפה למה שחשבתי שיהיה נצח נצחים.
לאט לאט נפתחת הצאקרה של הגרון, ואני מצליחה למלמל חלקי אמת לאנשים שאני סומכת עליהם.
יותר מתמיד מבינה שהשאלה היא לא מה לא בסדר בי אלא מה קרה לי.
למה אני בזה ומתרחקת מגברים,
למה אני נבוכה אפילו כשחברה שמה עלי יד חברית,
למה אני מרגישה מגושמת כל כך שגופי קצת אוייב לי..
היום במקום שאני נמצאת אני נושמת
אלוהימה מביאה לי את מלאכיות ומלאכי הריפוי,
אני מרשה לעצמי לעת עתה להתרחק מנרטיבים שממשיכים להקטין אותי
ומאלה שמשמיעים אותם.
מתחת לכל הצער והקלקול, מתחת לכל הכעס והיאוש
יש פעמונית שובבה יצירתית זריזה יעילה מצחיקה מרגשת
שמבקשת להפוך את השוקולד המתוק שיש לה ביד
בשובל של אור נגוהות …
שבת שלום אחיות יקרות שלי
בקרוב ניפגש ביער הקסום
ונרקוד את ריקוד החופש ❤
הי
הי לכולן!
מחפשים בחורות ונשים חרדיות בולוימיות(בתהליכי החלמה או לפחות ברצון להחלים)לקבות תמיכה.
אין צורך בהזדהות כלל.
המעונינית יכולה ליצור קשר בפלאפון:0533152062
יום טוב והמון סד לכולן
חניתה יקרה ואהובה בוקר טוב.
מזמן לא כתבתי פה והיום אני כותבת…
הבוקר הייתי אמורה לצאת לטיול יוגה ….וואוו…איזה שווה…
אבל הלכתי לישון מאוחר וקמתי איפה ..בקיצור ביטלתי!
והקולות בראש רועמים…איזה פארשית את…טיול יוגה ואת לא הולכת…ידעתי מהתחלה ש…תמיד את…ועוד כל מיני משפטים והרגשות..
ומה במקום? תשאירי לסדר ת'באלגן בבית…
בדרך כשהסעתי את הבן היקר שלי לבית הספר, שמעתי את שירי ממן מפרסמת ברדיו תכשיטים..את רוצה תיקוני אל תחכי שיקנו לך…יום האישה הבינלאומי יום של העצמה..וכו'
והקולות בראש התגברו..יום האישה היום דווקא היום בחרת להשאר בבית ולסדר במקום טיול יוגה?
טיול יוגה! שיא "יום האישה" בשבילך ואת בחרת להשאר בבית…
במקום לקום לצאת…מזרון יוגה התרמיל, בקבוק מים, הרים נופים..שמים ציפורים, רקפות, כלניות,
אוויר…את כל כך צריכה אוויר..שקט, ציפורים, מדיטציה, כל מה שאת רוצה ואת נשארת כי את עייפה…
הגעתי הביתה.
נו , יום האישה..תגידי משהו לכבוד יום האישה…
אז לכבוד יום האישה אני אומרת לי שאני טובה. טובה ככה בדיוק כמו שאני!
לכבוד יום האישה אני מכבדת את מה שבחרתי.
לכבוד יום האישה אני בוחרת לכבד את עצמי גם עם טעיתי.
לכבוד האדם שאני, אני בוחרת להיות אני. טובה מעצם היותי.
טובה עם כל מה שיש בי…בוחרת להיות טובה אלי.
ומאחלת לכל אחיותיי למסע הזה…לחיים האלה..להיות נשים חומלות כלפי עצמנו..מכילות אותנו..מקבלות לשיחות במי שאנחנו..אפילו לרגע..אבל למסגר אותו! הוא חבל יצאה …
לא משנה מה עשית לפני רגע…עכשיו את יכולה לתת מילה טובה לעצמך? תני! זה לא הולך לאיבוד
זה נשמר לך מושיט לך יד בשעת הצורך בלי שאת בכלל יודעת…כמו לברוא מלאך שלך..חייל טוב שלך
לא הולך לאיבוד..תמיד שלך, תמיד לטובתך! עוד מלאך ועוד מלאך אני בוראת מרסיסי כוחות…
תמיד יש בי עוד קצת טוב…תמיד..למרות הכל…והקצת הזה מוציא אותי מהחושך!
יום האישה מעצים!
בכלל לא יום האישה נכון?!
אוהבת.
המסע הזה, קשה ככל שיהיה , מקרב אותנו למקום הגבוה ביותר שקיים לבן אדם וזה המקום של חמלה. קודם כל חמלה לעצמינו, על כל מה שהאמנו וכל מה שאמרנו לעצמינו, ואז חמלה על אחיותינו, ומתישהו גם על אחינו שנפלו לאותו בור ולאותו ריחוק.
יום האישה 2021 נפל בתקופת חושך של רציחות אלימות אונסים ומצד שני התעוררות של הנהגה נשים ואחוות נשים. הזמן להחליף את התדר הפטריארכלי, את ההחפצה, את השיפוטיות הדיאטות ושאר ההתעסקות בצורה. ולתת לאהבה הענקית שכל אחת מאיתנו הביאה לכדור הזה להיות האנרגיה שמובילה את חיינו.
אוהבת אתכן, חיבוק לכל אחת שחווה קטנות זמנית מדומה. הרימי את הראש אחות באשר את, את לא לבד.
תודה על המילים אישה, נשמה גדולה.
היי חברות וחברים, אני שחר.. החלמתי מבולימיה (לפחות ככה חשבתי) והצלחתי לחיות תקופה די ארוכה בלי סימפטומים. לאחרונה חזרתי להקיא, יש בזה משהו מאוד מספק מצד אחד ומתסכל בטירוף מהצד השני. זו התעסקות בלתי נגמרת בכמה ולמה והאם זה שווה את זה.
אז החלטתי לנסות לשחרר קצת, להיות פחות ביקורתית ושיפוטית לגבי זה, להגיד לעצמי ש"מגיע לי", כי באמת מגיע לי. מגיע לי שאתייחס בכבוד כלפי עצמי, כלפי הגוף שלי, מגיע לי לאכול מבלי להרגיש אשמה אחר כך, מגיע לי להתפנק, מגיע לי לחיות כמו לכל אחד אחר כי יש בי כל כך הרבה, זה לא פייר להשליך הכל לפח (או במקרה שלי, לאסלה). אז אני בבוקר היום השישי ללא הקאות, משכנעת את עצמי שאני בשולם עם עצמי כי באמת יש כאן מה לאהוב..
ועוד תובנה לסיום, הבנתי שהבטן הזו יודעת לעכל. אוכל נכנס ואוכל יוצא והכל בסדר(: זה באמת לא סוף העולם מסתבר. אפשר להישען אחורה אחרי ארוחה גדולה ולתת לגוף לעשות את שלו, מתוך כבוד והעכרה לפלא הזה ולא מתוך ייסורים והלכאה עצמית.
מאחלת לכן יום וסופ"ש של קבלה ואהבה.
היי שחר יקרה
אני שומעת שאת בוחרת מוסיקה חדשה ללוות את חייך. נכון שהשינוי בעולם הפיסי לוקח עוד קצת להתרגל, לשנות הרגלים, אפילו להסכים לא להיות עצובה כל היום ומבואסת כל היום אלא לרצות לשלב שמחה ויצירתיות בחייך זה כבר צעד ענק ענק קדימה.
בהחלט יש מה לאהוב! זאת תקופה מאד מאתגרת, כל הישן עומד להעלם וכל מי שתצליח להתרומם מעל השיפוטיות וההשוואתיות שגדלנו בתוכה תצליח לעוף למעלה לאושר גדול. מוזמנת לעדכן אותנו עוד מהתובנות החדשות וההתרגלות אליהן, תודה רבה רבה גם לך יום קסום והמשך שבוע מעולה.
היי
מרגישה צורך לשתף כאן
אז אני בתוך זה כ14 שנה , מגיל ממש צעיר, לפרקים ..
בחודשים האחרונים הפסקתי עם זה לחלוטין , מה שקרה שהעלתי במשקל ,
כן ניסיתי המון פתרונות קסם שלא עבדו
הגעתי למסקנה שהדרך היחידה שלי זה לנהל את הרגשות והמחשבות וללמד את עצמי לאכול נורמלי
זה בהחלט לא נעים העליה הקטנה הזאת , טוב שיש סגר זה זמן לטפל בעצמי
קבעתי לעצמי לאכול 3 ארוחות ביום , מה שאני אוהבת , וכמובן חשוב שיהיה בריא ,
אם בא לי משהו מתוק , מצרפת אותו לארוחה ,
מתכננת אותן לפני ומשתדלת לאכול לאט ומתוך מודעות , אני מתכוונת לעשות את זה 21 יום שזה זמן שמטמיעים הרגל
כואב לי כל כך על הזמן שהלך ועל הכסף , יכולתי להיות בעלת חברה מצליחה עכשיו , אם אצא מיזה בקרוב בטוח אעשה משהו בכיוון
אז בנתיים ביין ארוחה לארוחה אני נותנת לעצמי להרגיש כל מיני רגשות שעולים , וזה רוב הזמן לא נעים אבל אני מקבלת את זה נותנת לזה מקום . גם למחשבות על כך שאני רעבה וכו' נותנת מקום בלי פעולה בנתיים ומסתבר שרעב זה דבר שהולך ובא גם אם לא אוכלים לפעמים , בנתיים אני לא ממש יודעת אם אני רעבה או שבעה לפני ואחרי הארוחה , זה חדש לי , אז אני מקפידה על 3 ארוחות ולא זזה מילימטר מההחלטה הזאת
ממש כמו ילדה שלומדת ללכת
רשמתי לי בדף מטרות שאני רוצה להשיג בתחום
כמו לאכול לאט , להניח סכום בין ביס לבית , להשאיר בצלחת אוכל , חלליות בבית עם הדברים שאני אוהבת בשלום ושישארו מס' חודשים בארון בלי החיסול המוכר,
אקח על עצמי בכל חודש להטמיע הרגל חדש ,
אני יודעת אני רק בהתחלה , 3 ימים ,אבל ברור לי שהחיים שלי יכולים להיות טרגדיה איומה אם אמצא את עצמי בגיל 40 מתנהלת על ידי בולמוסים ,
אז אני לוקחת את ההגה לידיים ,אני הנהגת של המחשבות שלי ושל הרגשות שלי , גם אם עד עכשיו עצמתי עיניים
בהצלחה לכולם , יש חיים בחוץ
וואו גם את מרגשת אותי, איזה כייף בנות אתן ממש מדהימות. שומעת במכתב הזה כוחות מחודשים, אסטרטגיות יציאה רגיושת וחשיבה. אכן החיים בלי הבולמוסים יותר נעימים, האוכל לא בורח לשום מקום. הסדר עוזר נגד הכאוס שניהל אותנו קודם, והידיעה שאת הבוס יכולה לשנות את החיים מהקצה אל הקצה. את על כיסא הנהג.
יקרה תודה שכתבת וגם את וגם שחר וגם יהודית נותנות תקווה והשראה לאחרות אני די משוכנעת שזה נותן כוח כשרואים שיש אחרות שמצליחות!!
הרבה אהבה ובהצלחה תמשיכו לעדכן..
היי, אני מנסה ליצור לעצמי מערכת יחסים בריאה עם אוכל אחרי כמה חודשים של בולמוסים והקאות אז אני לא מקיאה יותר אבל נכנסת לבולמוסין מטורפים על בסיס יום יומי ורק דואגת מהעליה במשקל שעומדת להגיע…מה לעשות? איך להימע מבולמוס?
ה גלי מה שלומך תקשיבי אני בדיוק בדיוק במצב שלך!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! גם אני הפסקתי כבר שבוע ו עם ההקאות אבל הבולמוסים ממשיכים בלי סוף וזה משגאותי לגמרי אני מרגישה שאני עולה יותר ויותר במשקל וזה רוצה להטריף כרה את ד
עתי בא לך לדבר ולמצוא דרך אמצעית לשנינו אולי זה יעזורה
ההודעה היתה מוטעית אמרתי כי אני במצמך ואם בא לך לדבר ולמצוא דרך לישית בלי התקפים ובלי הקאות אולי נצליח בזה יחד
אם בא לך מוזמנת להגיב לי או לצלצל 0533152062
מבחינתי כשהספקתי להקיא זה היה חלק מהחוזה של לאכול נורמלי. היה לי ברור שאם אני אמשיך לאכול הרבה אני לא אצליח להפסיק להקיא כי ברור שלא רציתי להשמין, כמו כל אחת פה. אז הדיל היה כפול. אוכלת נורמלי ולא מקיאה. עכשיו השאלה היא לא איך להמנע מבולמוס אלא איך למלא את חיי בדברים בעלי משמעות. כאשר אני יושבת בחוסר מעש ולא רואה עתיד לחיי אני אפנה אל האוכל. כאשר אני בוחרת משהו לעשות ליצור ללמוד להבין להשתלב בו לעזור לאחרים בו, נותנת לחיי משמעות, אז האוכל זה רק דלק שצריך למלא כמה פעמים ביום כדי לשרוד. דלק טעים, אבל לא בשבילו אני חיה. אז כן להעיז להשתלב במשהו שמושך אותי, ואם אין כזה אז לחפש אותו. זאת המשימה שתוציא אותי אחת ולתמיד מהמקרר. החיים.
היי, אף אחד חוץ ממני לא יודע על ההתמכרות הזאת, אני מציגה את הכל מושלם כלפיי חוץ ולאף אחד אין מושג למרות ששנה שלמה אני עמוק עמוק בתוך הבור הזה, נדירים הימים בהם לא הקאתי- כל יום סובב סביב מחשבות לא להקיא, וכמובן שבסוף ההתמכרות מנצחת… שפל מוחלט
אולי אם באמת נשתף אחת את השנייה ונרים אחת את השנייה זה יכול לעזור? אני מקווה שכן נמאס לי כבר פשוט נמאס לי לשקר לאנשים ולהכאיב לעצמי
אני בת 23 .. אם באלך לדבר אני אשמח
הימה איתך רק עכשיו אני קוראת טת ההודעה שחך מצטערת על איפה שאת ומקוה מאוד בשבילך אם באלך לדבר או להתכתבהמייל שלי הוא OMYG152062@GMAIL.C
יאלה מחכה כבר לשמוע ממך תרגישי טוב אנחנו כולן ביחד עם הקבה ביי יהודית
איזה רעיון זה הופנה אליי ואם כן אשמח שתכתבי קצת על עצמך(אם בא לך כמובן ואת מרגישה מספיק בנוח נהר אנחנו כולן פה באותו אתגר)ואם בך נתחיל להתכתב ואולי גם לדבר
יאלה המשך יום טוב ומוצלח ובבבבבללללללללי התקפים בעזה
לצערי אני בדרך להקיא…
אני מבינה שאני לא לבד בתוך הבועה העמוקה הזאת.. אני קוראת תגובה שכתבתי כאן באפריל – ושום דבר צא השתנה, אני מתקדמת לאט לאט בחשיבה ובתפיסה שלי ומבינה יותר ויותר כמה שאין עוד מקום לשיט הזה בחיים שלי, ההתמכרות הזאת גורמת לי לשקר לאנשים שאני הכי אוהבת בעולם , לבן זוג המדהים שלי ופשוט לא מגיע לו שאני מסתירה ממני את זה. צורה כזאת, הוא יודע שעובר עליי משהו אבל חושב שזה סתם אובסיסיה למשקל תקין.. לפעמים אני זורקת לו ״אתה לא מבין אפילו שמינית ממה שעובר עליי״ וזה נכון… ההתמכרות הזאת ככ מביישת ומגעילה ובאמת אין לה מקום בחיים שלי יותר… חניתה כתבה משפט בספר שלה ״בולמיה היא פול גז בניוטרל״ וזה ככ מדויק…. אני מנסה ומנסה להגמל ורוצה בכל חלק בגוף שלי ועם זאת מרגישה שאני על ניוטרל, מידי פעם מצליחה להעביר יום אחד בלי התקף (תבינו כמה זה חמור אני כל יום בבולמוס מטורף !!!!)
מקווה לטוב יותר ומנחם לראות שאני לא לבד
אנחנו נצא מזה למרות הכל יש לי את התקווה❤️ נשיקות וחיבוק חם לכן
הי,
אני חוזרת לכתוב אחרי תקופה ארוכה מאוד.
הפעם האחרונה שדיברנו. אני וחניתה, הייתה לפני 4 שנים.
מצד אחד, החיים שלי השתנו מקצה לקצה. התחתנתי, הבאתי שני ילדים מ-ו-ש-ל-מ-י-ם לעולם, סיימתי את הלימודים, נראה שעשיתי בחירות טובות ונכונות עבורי והחיים מלאי אור.
מצד שני, אני מוצאת את עצמי עדיין באפלה. באותה התעסקות אובססיבית סביב המשקל. שעכשיו רק מתעצמת מעצם העובדה שהגוף שלי כבר לא לגמרי לרשותי. הריונות, הנקה, או סתם הדרישה מעצמי להיות תמיד במצב רוח טוב, ולתפקד כאמא טובה.
אני מגיעה עדיין לאותן נקודות שפל שהייתי בהן אלפי פעמים בעבר, בולמוסים, הקאות, הלקאות, והבטחות חוזרות ונשנות שהפעם, כן.. הפעם זאת תהיה הפעם האחרונה. אבל תמיד הפעם האחרונה רק עושה חשק לעוד….
אני מרגישה דיסוננס, אני מרגישה שלבולימיה אין יותר מקום בחיים שלי. אני אפילו לא נהנת מהבולמוסים. אם פעם היה לי זמן, לשבת שעות ולהתענג על האוכל, עכשיו אני אוכלת אותו בחטף, בין לבין, מוצאת מקום להקיא, רצה לעבודה, או לגן או לאינשהו… אין בזה שום הנאה.
ולמרות זאת אני מתפתה. אני מרגישה שאני זקוקה לזה לפעמים.
כאילו זה הסם שלי ואני תמיד חוזרת אליו…
תמיד הבטחתי לעצמי שעד גיל 30 זה יעבור. ותמיד גיל 30 היה הרחק בעתיד, והאמנתי שעד אז הכל יפתר. והנה, לפני חודשיים הגעתי לגיל 30 ואני עדיין ממשיכה עם אותו הרגל מגונה. עדיין לא מקבלת את עצמי, אוכלת, מקיאה, ומחכה ליום שאצליח כבר לרזות ולחזור למשקל שאני אוהבת, לבגדים שאני אוהבת, לקלילות שאני אוהבת….
כבר 11 שנים שאני בולימית. זה נטמע בי. הפך להיות חלק, הרגל. האם לעולם לא אצליח להיפטר מזה?? מה צריך לקרות כדי שפעם אחת אעמוד בהבטחה שלי לעצמי ואצא מזה?
איזה רעיון זה הופנה אליי ואם כן אשמח שתכתבי קצת על עצמך(אם בא לך כמובן ואת מרגישה מספיק בנוח נהר אנחנו כולן פה באותו אתגר)ואם בך נתחיל להתכתב ואולי גם לדבר
יאלה המשך יום טוב ומוצלח ובבבבבללללללללי התקפים בעזה
לצערי אני בדרך להקיא…
אני בולמית כבר 4 שנים התחלתי משטות של רגע ואני תקועה בדה כבר הממממממממון זמן עם המממממממון נסיונות לצאת ןולהשתחרר היום אני מוצאת את עצני בתקופות שונות פעם אני אוכלת כמויות ומקיאה תקופה שאני כמעט ולא אוכלת ותשופות שאני טורפת כמויות ולא מקיאה ומשתגעת ובוכה ומרביצה לעצמי ומשתגעת ורק רוצה למות ולהתאבד אני כבר שנה וחצי אולי אפילו יותר משתגעת ומשתגעת ומרגישה שאני די מסתובבת סביב עצמי ומציגה כאילו הכל טוב כשלכאורה מבפנים כואב לי כל כך ברוך השם אני זכיתי להתקרב מאוד מאוד מאוד מאוד להקדוש ברוך הוא אני באה מבית חרדי בה אבל עדיין יש את העבודה עצמית של הבן אדם ותודה חה אני אומרת פה לכל מי שמנסה להתמודד עם הקושי שלה ה' אוהב אתכן הוא נמצא קרוב לכל אחת ואחת במיוחד עם המחלה שלה הרי כתוב שכינה נמצאת למראשותיו של חולה ה' הוא אב הרחמן הוא רוצה לעזור לכל אחת ואחת מאתנו הקבה מכהאלינו שנפנה אליו שנבקש שנדבר איתו והוא עוזר מנסיון שלי ההוא עוזר הוא שומע ואכפת לו מאתנו יותר ממה שלכל בן אדם בעולם אכפת מאתנו אני אשית פונה לה' ובקשת ממנו לעתים אני קלי הטוב בבקשה ממך אני כל כך רוצה להיות נורמלית עזור נא לי בבקשה שאצליח להתגבר ולא להקיא\לטרוף\לחשוב בראש נורמלי ולא של בולמית
מחכה לתגובות שלכן
יהודית
2,578 comments