היי בנות יקרות יש לי שאלה. אני רואה בסרטים תמיד הבנות בישיבה על הרצפה על הברכיים ואצלי זה תמיד היה בעמידה, אז אני זאת שטועה או שאף אחת אף פעם לא מתקנת את הבמאים ?
יקרות ויקרים, במסגרת הנסיון שלי להרים מרכז גמילה אני מכינה מסמך שמאגד את כל אפשרויות הטיפול הקיימות בישראל של 2020. אנא מי שמוכנה לכתוב לי על ההתנסות שלה באשפוז או בטיפול כלשהו, כמובן זה יופיע בעילום שם ויעזור מאד לשקף את המצב ולראות עד כמה צריך את המקום הזה. תודה מראש ובריאותתתת לכולנו
היי, אני מתמודדת עם הבולימיה בערך 3 שנים לסירוגין. לתקופות מוצאת את עצמי מקיאה יותר ותקופות פחות. בתקופה האחרונה הצלחתי לרדת במשקל בדרך בריאה של תזונה והמון כושר.. אבל מאז מוצאת את עצמי בבולמוסים בלילות , מקיאה או לפחות מחפשת איפה וקמה עם בחילות כל בוקר מחדש.
בעיקר מבאסת אותי ההתעסקות הבלתי פוסקת בראש בעניין האוכל .. והחלום שלי זה לא לתת לזה ככ הרבה חשיבות בחיים שלי. חשבתי שאני יכולה להפסיק לבד אבל מסתבר שלא.. אשמח לעצות ממי שחוותה טיפול כלשהו שעזר והועיל לה
זה קשה, אבל זה בסופו של דבר את עושה את השינוי. את. גם אם אחרים עוזרים לך זאת את שמשחררת. וזה מגיע ממקום של נמאס. ממש נמאס. כאילו סירייסלי ילללה נקסט!
אז את מוזמנת לווטספ לי , אני ערה בלילה בדרך כלל עד אחת שתיים זה לא מפריע. אם אני פנויה אשמח לדבר 0543394798
היי חניתה היקרה,
לאחר כ- 6 שנים של בולימיה, החלטתי לקחת את עצמי בידיים ולהתחיל לאכול כמו שצריך, ללא הקאות וללא פחדים.
ראיתי את ההודעה שכתבת כאן בפורום למנף את הסגר והבידוד ולתת לגוף להסתגל. רציתי לשתף אותך שכבר שבוע שאני אוכלת כמו בן אדם, כולל מאכלים כמו קוסקוס, בורגול, לחם וכל הפחמימות שכל כך חששתי מהן.
אכן התחלתי לראות עלייה במשקל וכל כך נרגעתי כאשר ראיתי את ההודעה שלך פה בפורום ובפייסבוק שלוקח לגוף זמן הסתגלות של לפחות כשבועיים.
אני לא רוצה לוותר לעצמי, ולחזור למעגל האין סופי של הבולימיה וההקאות.
מקווה שאכן תוך שבועיים הגוף יתאזן והנפיחות תרד ואוכל לחיות בשלום עם עצמי ולהגיד שלום ולא להתראות לבולימיה שליוותה אותי מעל לחצי עשור.
שנה טובה ותודה על העשייה המבורכת
בשנה האחרונה אני רק נכנסת
לבור יותר עמוק שלא נראה שיש לו סוף… אף אחד לא יודע ואני שבורה בפנים, אין לי חיים יותר המחלה הזו שאבה אותי ואני חייבת עזרה חייבת טיפול, יש כאן מישהי שיכולה להמליץ על טיפול כלשהו? פסיכולוג? שיטה מסוימת?
(כבר קראתי את הספר המדהים של חניתה לפני חצי שנה וזה עזר לתקופה מסוימת)
אשמח שתעזרו לי למצוא את הטיפול המתאים שיעזור לי להעיף את ההתמכרות הזאת ולזכות בחיים שלי בי חזר
היי
הבולמיה התחילה לי עוד לפני שנתיים וקצת אבל אף פעם לא תפס אותי ממש רק בימים שהייתי מרגישה שמנה..
וחודש אחרי שהתגייסתי זה הפך להרגל של כל יום .. כל דבר שאני מכניסה לבטן
אני מכניסה כמויות לא משנה מה והולכת להקיא ..
בחודשים האחרונים אני גם מפחדת לאכול כי אני לא רוצה להקיא
אני משתגעת נגיד עכשיו אכלתי ואני לא מצליחה להוציא את כל האוכל אני מרכישה שיש בבטן שלי עוד אוכל !
אני לא יודעת מה לעשות … אני מטופלת אצל קבן בבסיס אבל הוא חושב שאני רק רוצה לצאת מצהל
היי יקרה, אני בכלל התחלתי להקיא בצבא… בכל אופן מבינה אותך מאד, מוזמנת לצלצל אלי כדי שאוכל להבין יותר מה הולך בתוך הראש ומה את רוצה, לקבל תמונה יותר מלאה. אני ערה בלילות מוזמנת לווטספ לי 0543394798 נדבר והמון בהצלחה בינתיים
לילה. כולם ישנים. שקט.
בלילה שעבר כמעט ולא ישנתי, זה נראה לי ביזבוז, סוף סוף כולם ישנים ויש שקט לאפשר לשמוע ולראות מה שאי אפשר שהילדים ערים…לשמוע שירים ולתת להם לגעת עמוק בפנים בלי לחשוש שיראו שאניבוכה כי כואב חוסר..להזמן טס וכמעט ולא ישנתי..ואז היום שמתפרץ פתאום ללילה קשה לי. וכך התחיל היום שלי היום,, עייפה ועצבנית מרגישה טיפשה בזבזתי שעות שינה כל כך חשובות כי אני אמא ואישתו של בעלי וצריך בשביל זה נינוחות וסבלנות וכל מה שאין לי…
בימים כאלו אני בסכנה..
אכלתי לא כמו שרציתי, התפזרתי ואספתי והתפזרתי ואספתי..
בשלב מסויים הלכתי לנוח בשביל לאפס את עצמי..
ככה שכבתי ונשמתי ושנאתי את מה שאני מרגישה, את איך שאני מרגישה, הרגשתי תחושת מיאוס שנאתי פשוט שנאתי,
ונשמתי …
ברגעים כאלה בעבר לא היתה אופציה לנשום. מה פתאום לנשום? רק להקיא..
אז תודה לא-ל…תודה אבאל'ה שלי, תודה שבחרתי פשוט לנשום..להיות.. להיות עם מה שיש
למרות כל הרגשות הבלתי נסבלים …כנגד כל הסיכויים…בוחרת לנשום, להיות לחיות..
יודעת ומאמינה שזה יקר, הבחירה הזו יקרה והיא היא אני באמת..
מייחלת לרגעים ארוכים בהם ארגיש שהרגעים האלה הם היופי האמיתי החסד האור..הטוב הנצח
שלי, הנקודות שמאירות ונוצצות ממני החוצה לעולם..
מתוך החושך הזה של הפיזור הכאב הריקנות, הפחד מהחלל שנעשה פתאום פנוי מרצון לתשוקה לחיים, איך בתוך האפלה הזו הסכמתי להיות ולא לברוח…רק משם יכול לעלות כזה אור אמיתי של מהות לערך עצמי אמיתי..
טוב דיברתי שוב הרבה וכבר מאוחר…וזה ממש מסוכן…
אוהבת. לילה טוב.
נועם
נועם יקרה, גם אני בן אדם של לילה והרגשתי את הקסם בדבריך, החזרת אותי אחורה אל הימים האלה שמצד אחד אני מתה להיות קצת עם עצמי ולנשום ומצד שני ההתמכרות לא נותנת לי מנוחה. המלכוד הזה שאני רוצה להיות לבד קצת אבל כשאני לבד אני מזיקה לעצמי ובעצם לא ממש נהנית, זוכרת שככה היה אצלי.
את כותבת על רגע נדיר של חיבור עם עצמך, זה ממש הענין. ממש לשם הולכים ולשם מנסים להגיע, גם אם זה דרך בכי, וגם אם זה דרך קושי, יש מקום שקט לכל אחת מאיתנו, הוא שם, והוא גדול ויקר ומרגש כמו האת שאת עוד לא לגמרי מכירה. אם יש סיבה אחת טובה להשתחרר מהתמכרות זה לחזור ליכולת לשבת עם עצמי ולחוות אהבה כל כך גדולה והערכה וטפיחה על השכם, שכוללת גם את כל הכוח שאני נותנת לעצמי וגם את ההכרה שאני אימא ואשת איש ולנוכחותי יש כוח והשפעה על חיים של נשמות אחרות. כי כשאנחנו מרוכזות רק בעצמינו זה תמיד לולאה אינסופית של אותן מחשבות, וכשאנחנו נותנים לחוץ להכנס פנימה אנחנו מזינות גם את עצמינו בתוכן חדש.
מאחלת לך להנות רק מחצי הלילה ולישון את חציו השני כי אי שם בבוקר יחכו אנשים אהובים לליטוף חיבה. וגם לך אני שולחת חיבוק חזק כי ברור שאת נשמה מהממת, אם לא לך אז לנו ודאי ברור.
כמה טוב לשמוע אותך, חניתה.
את כל כך רגישה קולטת את הנימים הדקים שבתמונה כמו להרגיש את הקור דרך פס קול של סרט זר…
תודה על המילים הטובות המוזרות.
לילה טוב.
אוהבת נועם.
היי אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי אני סובלת מהגוף שלימאני פשוט שונאת אותו אני מטר 58 בערך ושוקלת 67 אני בת 15 עוד מעט וזה מזעזע לדעתי זה לא מלא זה כבר שמן ומגעיל ואני מכורה להקאות ואני לא אצליח להפסיק עד שארזה
ילדה יקרה, דברי איתי כי מה שיש לי להגיד לך לא יכנס במכתב תשובה אחד. המספר שלי 0543394798 ומבטיחה לך שאחרי רגע מביך כבר נסתדר. מתפנה אחרי שמונה וחצי בערב דברי איתי מתוקה.
יקרות בוקר טוב, הבוקר הופקד הכסף הראשוני לחשבון הבנק של העמותה. אי לכך אנחנו יכולות להתחיל לקבל בנות
לבית הראשון שלנו. עדיין לא המרכז הגדול שאליו אני מכוונת, אבל עזרה ראשונה יוצאת לדרך.
יש מקום בשלב הזה לשש בנות\נשים, חדרים יפים, נוף מקסים, ליווי 24-7, אוכל טוב ומזין,
טיפולים משלימים מידי יום, כל הטוב הזה מתחיל מיום ראשון הקרוב והלאה.
מי שמעוניינת לקבל עוד פרטים מוזמנת לשלוח לי ווטסאפ ל 0543394798 ונשוחח.
התכנית היא של ששה שבועות כך שמי שיש לה חופש גדול זה זמן מעולה. גם הקורונה זה תכלס זמן טוב למי שלא עובדת.
מבחינת הצוות במרכז יש פסיכולוגית, רופאה, מלוות ואת זהבה ואותי שמנהלות את הענינים ומטפלות.
שיהיה לכולנו המון בהצלחה, הגיע הזמן שיהיה מקום לבולמיות לצאת מזה, ולא בבתי בחולים.
יום קסום ושבוע טוב לכולן.
קודם כל אני חייבת לכתוב שזה מדהים שאת כותבת בפורום ומתייעצת בנושא עבורך חברתך זה כבר מעיד על כך שהחברה חשובה לך ואת די אובדת עצות..
בתור מי שסובלת 19 שנה מהפרעת אכילה שעל פי הקריטריונים נחשבת קשה ביותר, אני יכולה לומר לך שאין דבר כזה שבחורה לא רוצה/זקוקה לעזרה מהסביבה הקרובה לה גם אם היא טוענת שהיא רוצה שיניחו אותה לנפשה.
הדבר הכי חשוב שלדעתי יכול לעזור הוא קודם להישאר בחייה ולא לברוח כי קשה לך לראות בן אדם קרוב מת לך מול העיניים.
דבר שני, פשוט להקשיב ולהכיל מה שהיא אומרת בנושא גם אם את לא מסכימה/ לא מבינה וזה נשמע לך הזוי לחלוטין. אם את לא מבינה זה סימן טוב עבורך..את לא אמורה להבין את עיוותי המחשבה של חברתך אבל באותה נשימה אל תשפטי ותעבירי ביקורת זה רק יגרום לכך שהיא לא תדבר איתך על הנושא או בכלל כי למציאות שבה היא חיה יש היגיון בשבילה ואת לא יכולה לערער על כך כל עוד היא אינה מוכנה לכך….יחד עם זאת, תבהירי לה שאת לא מוכנה לוותר לה, לוותר עליה ולתת לה לוותר על עצמה ושתדע שאם וכאשר תרצה את שם. .
היי אני קרין ואני חדשה פה, נעים מאוד.
אני עמוק בתוך הבולימיה כחמש שנים, הייתי בטיפול פסיכולוגי במשך שנתיים שפחות עזר.
היו תקופות שזה בא והלך, אך מאז שעברתי לגור לבד, אני מוצאת את עצמי כמעט כל יום מקיאה בין 2-4 פעמים ביום ואני מתוסכלת
קשה לי לראות שעליתי 2 ק"ג, כך שלפני יציאה עם חברות או סתם לדייט אני מקיאה בשביל לראות על המשקל שחזרתי למשקל "האמיתי".
נמאס לי מהמעגל הזה שלא נגמר, נמאס לי לשקר לאמא שלי ולאחותי שאם יידעו מכך הן יתרסקו שוב בגללי, נמאס לי לשקר לעצמי.
אני רק בת 28, ואני לא רוצה שזה ילווה אותי במשך חיי, אני רוצה להיות מסוגלת לאכול כל דבר ללא פחד, ללא הרצון להקיא אותו כי חלילה אשמין. כן, גם אם מדובר רק באורז.
עכשיו בתקופת הסגר שאני לבד בבית קשה לי אף יותר.
הלוואי והיו לי כלים להתמודד עם המעגל הזה שלא נגמר.
היי קרין יקרה אני יודעת איזה מבאס זה לשקר, וגם לדעת שיכול להיות שאת צריכה עזרה ובעצם זה שאת משקרת את בעצם מרחיקה את הסיכוי שמישהו יוכל לעזור לך. אני זוכרת את ההרגשה "הם לא יודעים מה עובר עלי" הרגשת בדידות נוראית. וזה גם נכון, כי "הם" בסך הכל רוצים שיהיה לך טוב. זוכרת לילות של בכי תמרורים על איזה מסכנים יהיו ההורים שלי כשיוודע להם על כל הסבל הזה שסבלתי כל השנים. אז אני מממש מבינה אותך. עדיין מה שהכי בוער זו את. איך את יכולה לגייס את הכוח כדי להרים את עצמך לתוך חייך. והשאלה שאת יכולה להתחיל בה היא מה היית עושה אלמלא הקאת. זו השאלה שהתשובה עליה יכולה להביא ריפוי מיידי, כי הרבה יותר תרצי לעשות את הדבר הזה, והחשש שאין לך דבר כזה שאת רוצה מחזיר אותך לאכול ולהקיא כי מה עוד יש לעשות. ומכיוון שלא לימדו אותנו להבין מה רצוננו אלא תמיד אמרו לנו מה אמור להיות רצוננו, זו לא שאלה קלה. הדרך השניה להגיע לתשובה היא ליצור ואקום. כלומר לייצר מציאות שבה אני לא אוכלת מעבר לשלוש ארבע פעמים ביום שקבעתי לעצמי, וביתר הזמן לא עושה כלום עד שמשהו נכנס. הואקום הזה הציל את חיי. שבוע לא עשיתי כלום ומאז אני לא מפסיקה לעשות דברים, דברים מעניינים, דברים פחות מעניינים שבסופם אני שמחה שעשיתי אותם, ככה חיה נחה מידי פעם, והאוכל מקבל את מקומו ה"נורמלי" כדלק. אנרגיה בטעמים. הייתי ממליצה לך לקנות את הספר כי יש שם עוד הרבה עצות טובות, אבל זה ודאי לא תנאי להצלחה. אמונה ומשמעות לחיים הם התנאי האמיתי להצלחה. שולחת לך כוחות להתעלם ממשקל ושאר פרטים בלתי חשובים שכרגע נראים כמהות החיים והם לא. חג שמח בידוד של אמיצים שיהיה לך.
כשהייתי במרכז גמילה בדרום אפריקה אמרה לי הפסיכולוגית "בתקופות לחץ יש סיכוי שתחזרי לזה, אבל אל תתני לכמה פעמים למשוך אותך חזרה למטה". את זה אני אומרת גם לך. זה לא קל להשאר בפוקוס ולהשאר בערנות ובאהבה. יש את הסחף אחורה שאומר "נמאס לי שקשה לי אני רוצה שיהיה לי קל". והאמת? האמת שיותר קל בלי זה, אבל אנחנו רגילות להאמין לשקר והולכותאיתו עוד קצת… עד שכאילו אין לנו כוח "להלחם" ואנחנו "נשברות". כמובן כדאי להחליף הגדרה מ"להלחם" ל"להיות חופשיה" ואז יחסי הציבור של המחלה פחות מנצחים את הרצון האמיתי שלנו. תני לזה עוד שבוע ונסי שוב. אלף פעם ניסיתי ולא הצלחתי ופעם אחת הצלחתי לבל חזור. לא להתייאש זה מגיע.
מבינה אותך ככ, אני מוצאת את עצמי בשבועיים האחרונים בלופ שהולך ומחמיר, איבוד שליטה
הלוואי שהיה אפשר להגמל הלוואי, אני ככ רוצה את זה ובכל יום מחדש שאני אומרת שהפעם זה סופי אני נשברת, מרגיש שזה חזק ממני
תהיי חזקה, ❤️
בוקר טוב . בוקר חדש . כולם בבית. שקט. עדיין שקט.רוצה לקחת את עצמי לאט, ברכות. מבינה ויודעת שיש עבודה שאף אחד לא יכול לעשות אותה בשבילי, אף אחד. אני יכולה להעזר ותמיד נעזרתי במה ובמי שיכולתי, אבל אני יודעת שיש נקודה בפנים שמחכה רק לי. שאני אתן לה את מה שהיא צריכה, רק אז היא תאמין לי, רק אז אני האמין לעצמי, אבטח ואסמוך על עצמי. אז הבוקר אמרתי לעצמי דברים נורא נעימים , כמה שאני אוהבת אותי, שאני אוהבת את הגוף שלי, אמרתי לו שזה נפלא שהוא כזה בדיוק ככה כמו שהוא, רך ונשפך כמו מים חמימים מלטפים…ההבנה הזו שאם אני רוצה להיות חופשיה לעצמאות פנימית באמת אני צריכה אותי את נועם. נועם שאוהבת את עצמה נקודה. מחוייבת לאהבה הזו. גם כשאני שונאת את עצמי גם כשאני עושה דברים שדורשים ממני להתנתק מעצמי מכל מיני סיבות, לוקחת על עצמי להתחבר כמה שיותר מהר וללטף את עצמי ולדבר איתי על מה שיש, מה הרגשתי מה היה שם, לא להשאיר את החוויה המנתקת, אותה חוויה שהייתי רוצה לא להיות בה, ועדיין אני נמצאת בה לפעמים, לא לתת לזה להיות "תיקים האפלה" כי זה מה שמשאיר אותי מנותקת וזה המחיר הכי גבוה שאני יכולה לשלם בחיים האלה. לא רוצה להיות מנותקת מעצמי…לא עוד. אם אני נותנת מקום לרגש שהיה בחוויה, גם אם היא לא טובה, אני נשארת מחוברת לעצמי, מה שיעזור לי אולי…להגיע , מתי שהוא למקום שלא מסכים להיות בחוויות כאלו…ויכול להיות שאני לא אגיע למקום הזה…ובכל זאת אני אהיה מחוברת לעצמי . להיות מנותקת זה למות. אני רוצה לחיות . כתבתי ארוך . אוהבת.
נועם יקרה, מגיע לנו האושר הפנימי הזה, היכולת לראות מי אנחנו מעבר לסיפור. לפעמים זכרונות לא נעימים נתקעים וכן, צריך לשחרר אותם בדרך אוהבת, אשמח לתת לך כמה שמות של אנשים שעזרו לי בשנים האחרונות לשחרר כל מיני זכרונות תקועים כאלה. זה לא מנע ממני לחפש את הדרך לאהבה עצמית, כפי שאת עושה. זה לא היה תלוי בפתרון כל הבעיות, החיזוק העצמי שלי עזר לי להגיע למקום שאוכל לטפל בדברים, ולהמשיך לחבק אותי ולתמוך בי על כל מה שאני עושה . מאחלת לך המון בהצלחה וחג חירות שמח !!! נשמע שאת לגמרי על הדרך לשם.
היום כשאני מבינה יותר אני רואה שבולמיה זאת המילה המדוייקת ביותר להסביר מה בעצם קורה כאן. זה לא רק שם של "הפרעת אכילה". נכון שזה להתעסק רק באכילה והקאה, אבל זה לא העניין פה.
במהות שלה בולמיה עוצרת את החיים. בולמת אותם. את הכשרון, היכולות, הרצונות, השמחה. בולמת כל מה שאני וכל מה שיכול לשמח אותי, בשל התואנה שאני לא רזה\יפה\ווטבר מספיק אני בולמת את כל מה שאלוהים ברא בי.
בולם-יה.
מתעסקת באוכל כבר 6 שנים, מבינה ומודעת שיש לי בולימיה.. היא מופיעה בהתקפי בולמוסים אדירים והקאות, לא נלחמת בתופעה כי אני מרגישה שאני בשליטה על זה, יש תקופות קיצוניות ויש שקטות ואני די חיה עם זה בשלום.. נגיד היום אני אצל דיאטנית כבר חודש ואני מאוד מקפידה אבל פעם בשבוע יוצא לי לאכול משהו ממש נורא בכמות אז אני מקיאה אבל חוזרת ביום השני לאכול מאוד מוקפד וטוב ובריא.. יכול גם להיות שבוע בלי התסמינים של הבולימיה.. לא מרגישה צורך לטפל בעצמי. זה מרגיש לי בסדר.. חריג אבל לא נורא לא רואה בזה משהו אסור.. יודעת שזה לא בריא ומכירה את התופעות לוואי אבל אני לא מגזימה אז מה רע בזה? איך אנשים נשאבים לחוסר שליטה הזה? יכול להיות שלי זה לא יקרה?
יקרה
החיים לא מושלמים, אנחנו מנסים בסך הכל לשלב בין מה שמצופה מאיתנו (גם הציפיות שלנו וגם של אחרים) ומה שאנחנו מעריכים כרצוננו החופשי. בתוך כל זה יש הרבה מאד שטיפת מוח, כך שלא תמיד ברור לנו מהם החלומות שלנו האמיתיים ומה שתלו לנו שם. האם אוכל זה חלום? האם זה דלק לחיים או טעם החיים? עד כמה האוכל תופס מקום בחיינו האם זו החלטה שלנו או שאנחנו מגיבים לפרסומות וסרטים שם כל הזמן אוכלים… השאלה שאני מחזירה אליך היא לא האם לך זה יקרה או לא אלא האם חייך משקפים את רצונך? אם את מעבר לאוכל מגשימה את עצמך בשלל דרכים, האם את חווה חוויות שמרגשות וממלאות אותך שמחה ותחושת הישג, אז הכל נהדר. אם לעומת זאת האוכל מעסיק אותך ברוב שעות היום והשבוע, ותופס מקום של דברים אחרים שהיו יכולים לעשות אותך מאושרת, אז כדאי לקחת החלטה… ואם תקחי החלטה ולא תצליחי לעמוד בה – הרי שזה קרה גם לך… התמכרות. זו הסכנה של לתת חשיבות למשהו ברמה של תנאי לחיים. עדיף בלי תנאים, עדיף להיות חופשיה.
הגוף, כמו כל יצירה של הטבע, הוא חכם. חכם מאד. כל תנועה שאנחנו עושים, כל פעולה, מורכבת מכל כך הרבה תת תנועות ופקודות… מכונה משוכללת מדהימה. אולי נמאס לגוף לפגוע בעצמו, אולי הוא אומר לך עד כאן. זה קרה לי עם הסיגריות. פתאום נהיו לי מרות ומגעילות לא יכולתי להכניס לפה. בחיי פתאום. בבוקר בהיר אחד. אולי זה מתסכל אותך כרגע שאת אולי צריכה לחשוב פעמיים מה את מכניסה לפה, אבל לטווח הרחוק, יתכן שהגוף שלך חסך לך כמה שנים טובות של התעסקות במשהו שלא ממש מקדם אותך… יש מי שמפסיקה כי החלטיה שדי לה עם ההתמכרות הזאת, יש מי שמפסיקה כי הוריה או ילדיה מגלים ומפריעים לה להמשיך, ויש מי שהגוף שלה אומר די. אני רוצה להיות בריא.
אני בת 19 בולמית כבר 4 שנים בת להורים מסורים במיוחד בה וקורה לי המון המון המון פעמים שאני טורפת כמויות ענק ומוצאת את עצמי בלי יכולת להקיא משום שיש עליי שמירה קפדנית ביותר אני מבינה את זה מעריכה אבל משתגעת לפעמים פשוט בא לי רק להתאבד אז אני פשוט מנסה לפגוע בעצמי בכל זאת מבינה אותך מכל מכל מכל הלב באמת!!!!! לפחות תדעי שאת לת היחידה
שלום לך חניתה
אני ממש חדשה פה אבל לצערי כנראה בין הותיקות ON OFF שנים בין אנורקסיה לבולימיה וכבר סקפטית לגבי אפשרות של חיים ללא מאבק מתיש בזה. אני מרגישה מרמה את עצמי ואחרים שפונים אליי לעזרה. יש בידיי כלי טיפול (טאפינג) ואני לא מסוגלת לטפל בעצמי. לגמרי חסרת אונים . עם כל זאת אני חייבת להגיד לך שאת עושה עבודת קודש. מרשים ומרגש .איזה חלקת אלוקים קטנה שאחרים כמוני יכולים למצוא מקום לחזק ולהתחזק. מדהים. ממש תודה ענקית
יקירתי אשמח לשוחח איתך. במיוחד שמעניין אותי על איזה כלי את מדברת ואולי זה גם יכול לעזור לאחרות. הדרך הכי טובה לחבר את הנקודות בחיים זה ללמד אחרים את מה שאת למדת בדרך הקשה. נכון שלא כל אחת יכולה בכל שלב להקשיב אבל לפעמים זה בדיוק הרגע הנכון. מוזמנת לצלצל אלי מחר בלילה אחרי תשע או בכלל לווטספ לי שנמצא לנו זמן. שתהיה 2020 מרעננת מאווררת קלילה וחופשיה לך ולי ולכולנו!
היתה לי תקופה יחסית שקטה אבל כבר 7 חודשים שאני מצוייה במתח אדיר. אין לי ממש איך לפרוק את הלחץ חוץ מבעיקר לעשות ספורט ולאחרונה גם לאכול ולהקיא. אני נשאבת לזה ומוצאת את עצמי אוכלת כמויות אדירות ומקיאה, בעיקר בסופי שבוע כשהמשרד ריק. מיותר לציין שהמצב הזה לא מועיל ללחץ. לא רק רק שהוא גורם לי להיות פחות פרודוקטיבית, הוא גם גורם לי להרגיש רע מבחינה פיזית. כל בולמוס כזה מלווה בסחרחורות קשות ברמה שממש מפחיד ללכת ברחוב. כל פעם אני אומרת שזו פעם אחרונה וכל פעם מוצאת את עצמי מוצאת אוכל לבולמוס ושומרת אותו. שבוע שעבר זה היה לחמים, גבינה וגלידות. היום אלה היו סלטים, אורז, ראפים, עוגה, רביעיית מעדני סויה ובאגטים. אני לא יודעת איך לצאת מזה ובכל פעם שמנסה לדבר ולהוציא את הלחץ, אני מבינה שהאדם שעומד מולי לא באמת מכיר אותי. זה קשה ואני די לבד…
תמר יקרה בולמיה זה תגובה לעולם שמוקיר חיצוניות על פני כל תכונה מדהימה אחרת שיש לנו. עולם שנתקע על הקליפה, על העטיפה, ובפנים הכל גועש ומתרגש ומבקש ביטוי והכרה. הראשונה שיכולה לתת לך את זה זו את. לחבק ולהכיר את שלל גווניך וכשרונותיך. הדברים שאת אוהבת ומתעניינת בהם, מעבר להוכחה החיצונית שהעולם דורש. מה היית עושה אלמלא היית צריכה לעמוד בסטנדרטים האלה שמי בכלל קבע אותם בטח לא אנחנו. האוכל זה הדבר הזמין הזה שלא שופט אותנו ומעביר את הזמן בלי לחשוב על כלום. לפחות בכאילו, שזה גם כן משהו… אשמח לשוחח איתך גם כן, אני פנויה בדרך כלל בלילות, הילדודים שלי כבר גדלו… שמחה תמיד לדבר עם אחות נפש, וגם לך אאחל 2020 משחררץ ןחופשיה מכל תנאי תלות ושיפוט. הרבה אהבה 0543394798
היי בנות יקרות יש לי שאלה. אני רואה בסרטים תמיד הבנות בישיבה על הרצפה על הברכיים ואצלי זה תמיד היה בעמידה, אז אני זאת שטועה או שאף אחת אף פעם לא מתקנת את הבמאים ?
לדעתי הבמאים בכוונה יוצרים אפקט דרמטי. תחשבי על זה מה נראה יותר סובל….
יקרות ויקרים, במסגרת הנסיון שלי להרים מרכז גמילה אני מכינה מסמך שמאגד את כל אפשרויות הטיפול הקיימות בישראל של 2020. אנא מי שמוכנה לכתוב לי על ההתנסות שלה באשפוז או בטיפול כלשהו, כמובן זה יופיע בעילום שם ויעזור מאד לשקף את המצב ולראות עד כמה צריך את המקום הזה. תודה מראש ובריאותתתת לכולנו
אמנם דיברתי למישהי אבל זה מתאים לכולן. הרבה אהבה ממני בימים הזויים אלה. https://www.facebook.com/watch/?v=764756261037925
היי, אני מתמודדת עם הבולימיה בערך 3 שנים לסירוגין. לתקופות מוצאת את עצמי מקיאה יותר ותקופות פחות. בתקופה האחרונה הצלחתי לרדת במשקל בדרך בריאה של תזונה והמון כושר.. אבל מאז מוצאת את עצמי בבולמוסים בלילות , מקיאה או לפחות מחפשת איפה וקמה עם בחילות כל בוקר מחדש.
בעיקר מבאסת אותי ההתעסקות הבלתי פוסקת בראש בעניין האוכל .. והחלום שלי זה לא לתת לזה ככ הרבה חשיבות בחיים שלי. חשבתי שאני יכולה להפסיק לבד אבל מסתבר שלא.. אשמח לעצות ממי שחוותה טיפול כלשהו שעזר והועיל לה
זה קשה, אבל זה בסופו של דבר את עושה את השינוי. את. גם אם אחרים עוזרים לך זאת את שמשחררת. וזה מגיע ממקום של נמאס. ממש נמאס. כאילו סירייסלי ילללה נקסט!
אז את מוזמנת לווטספ לי , אני ערה בלילה בדרך כלל עד אחת שתיים זה לא מפריע. אם אני פנויה אשמח לדבר 0543394798
היי חניתה היקרה,
לאחר כ- 6 שנים של בולימיה, החלטתי לקחת את עצמי בידיים ולהתחיל לאכול כמו שצריך, ללא הקאות וללא פחדים.
ראיתי את ההודעה שכתבת כאן בפורום למנף את הסגר והבידוד ולתת לגוף להסתגל. רציתי לשתף אותך שכבר שבוע שאני אוכלת כמו בן אדם, כולל מאכלים כמו קוסקוס, בורגול, לחם וכל הפחמימות שכל כך חששתי מהן.
אכן התחלתי לראות עלייה במשקל וכל כך נרגעתי כאשר ראיתי את ההודעה שלך פה בפורום ובפייסבוק שלוקח לגוף זמן הסתגלות של לפחות כשבועיים.
אני לא רוצה לוותר לעצמי, ולחזור למעגל האין סופי של הבולימיה וההקאות.
מקווה שאכן תוך שבועיים הגוף יתאזן והנפיחות תרד ואוכל לחיות בשלום עם עצמי ולהגיד שלום ולא להתראות לבולימיה שליוותה אותי מעל לחצי עשור.
שנה טובה ותודה על העשייה המבורכת
בשנה האחרונה אני רק נכנסת
לבור יותר עמוק שלא נראה שיש לו סוף… אף אחד לא יודע ואני שבורה בפנים, אין לי חיים יותר המחלה הזו שאבה אותי ואני חייבת עזרה חייבת טיפול, יש כאן מישהי שיכולה להמליץ על טיפול כלשהו? פסיכולוג? שיטה מסוימת?
(כבר קראתי את הספר המדהים של חניתה לפני חצי שנה וזה עזר לתקופה מסוימת)
אשמח שתעזרו לי למצוא את הטיפול המתאים שיעזור לי להעיף את ההתמכרות הזאת ולזכות בחיים שלי בי חזר
היי
הבולמיה התחילה לי עוד לפני שנתיים וקצת אבל אף פעם לא תפס אותי ממש רק בימים שהייתי מרגישה שמנה..
וחודש אחרי שהתגייסתי זה הפך להרגל של כל יום .. כל דבר שאני מכניסה לבטן
אני מכניסה כמויות לא משנה מה והולכת להקיא ..
בחודשים האחרונים אני גם מפחדת לאכול כי אני לא רוצה להקיא
אני משתגעת נגיד עכשיו אכלתי ואני לא מצליחה להוציא את כל האוכל אני מרכישה שיש בבטן שלי עוד אוכל !
אני לא יודעת מה לעשות … אני מטופלת אצל קבן בבסיס אבל הוא חושב שאני רק רוצה לצאת מצהל
היי יקרה, אני בכלל התחלתי להקיא בצבא… בכל אופן מבינה אותך מאד, מוזמנת לצלצל אלי כדי שאוכל להבין יותר מה הולך בתוך הראש ומה את רוצה, לקבל תמונה יותר מלאה. אני ערה בלילות מוזמנת לווטספ לי 0543394798 נדבר והמון בהצלחה בינתיים
אם עדיין בחיפושים אני יכולה להמליץ לך על מטפלת מהממת באזור המרכז..
לילה. כולם ישנים. שקט.
בלילה שעבר כמעט ולא ישנתי, זה נראה לי ביזבוז, סוף סוף כולם ישנים ויש שקט לאפשר לשמוע ולראות מה שאי אפשר שהילדים ערים…לשמוע שירים ולתת להם לגעת עמוק בפנים בלי לחשוש שיראו שאניבוכה כי כואב חוסר..להזמן טס וכמעט ולא ישנתי..ואז היום שמתפרץ פתאום ללילה קשה לי. וכך התחיל היום שלי היום,, עייפה ועצבנית מרגישה טיפשה בזבזתי שעות שינה כל כך חשובות כי אני אמא ואישתו של בעלי וצריך בשביל זה נינוחות וסבלנות וכל מה שאין לי…
בימים כאלו אני בסכנה..
אכלתי לא כמו שרציתי, התפזרתי ואספתי והתפזרתי ואספתי..
בשלב מסויים הלכתי לנוח בשביל לאפס את עצמי..
ככה שכבתי ונשמתי ושנאתי את מה שאני מרגישה, את איך שאני מרגישה, הרגשתי תחושת מיאוס שנאתי פשוט שנאתי,
ונשמתי …
ברגעים כאלה בעבר לא היתה אופציה לנשום. מה פתאום לנשום? רק להקיא..
אז תודה לא-ל…תודה אבאל'ה שלי, תודה שבחרתי פשוט לנשום..להיות.. להיות עם מה שיש
למרות כל הרגשות הבלתי נסבלים …כנגד כל הסיכויים…בוחרת לנשום, להיות לחיות..
יודעת ומאמינה שזה יקר, הבחירה הזו יקרה והיא היא אני באמת..
מייחלת לרגעים ארוכים בהם ארגיש שהרגעים האלה הם היופי האמיתי החסד האור..הטוב הנצח
שלי, הנקודות שמאירות ונוצצות ממני החוצה לעולם..
מתוך החושך הזה של הפיזור הכאב הריקנות, הפחד מהחלל שנעשה פתאום פנוי מרצון לתשוקה לחיים, איך בתוך האפלה הזו הסכמתי להיות ולא לברוח…רק משם יכול לעלות כזה אור אמיתי של מהות לערך עצמי אמיתי..
טוב דיברתי שוב הרבה וכבר מאוחר…וזה ממש מסוכן…
אוהבת. לילה טוב.
נועם
נועם יקרה, גם אני בן אדם של לילה והרגשתי את הקסם בדבריך, החזרת אותי אחורה אל הימים האלה שמצד אחד אני מתה להיות קצת עם עצמי ולנשום ומצד שני ההתמכרות לא נותנת לי מנוחה. המלכוד הזה שאני רוצה להיות לבד קצת אבל כשאני לבד אני מזיקה לעצמי ובעצם לא ממש נהנית, זוכרת שככה היה אצלי.
את כותבת על רגע נדיר של חיבור עם עצמך, זה ממש הענין. ממש לשם הולכים ולשם מנסים להגיע, גם אם זה דרך בכי, וגם אם זה דרך קושי, יש מקום שקט לכל אחת מאיתנו, הוא שם, והוא גדול ויקר ומרגש כמו האת שאת עוד לא לגמרי מכירה. אם יש סיבה אחת טובה להשתחרר מהתמכרות זה לחזור ליכולת לשבת עם עצמי ולחוות אהבה כל כך גדולה והערכה וטפיחה על השכם, שכוללת גם את כל הכוח שאני נותנת לעצמי וגם את ההכרה שאני אימא ואשת איש ולנוכחותי יש כוח והשפעה על חיים של נשמות אחרות. כי כשאנחנו מרוכזות רק בעצמינו זה תמיד לולאה אינסופית של אותן מחשבות, וכשאנחנו נותנים לחוץ להכנס פנימה אנחנו מזינות גם את עצמינו בתוכן חדש.
מאחלת לך להנות רק מחצי הלילה ולישון את חציו השני כי אי שם בבוקר יחכו אנשים אהובים לליטוף חיבה. וגם לך אני שולחת חיבוק חזק כי ברור שאת נשמה מהממת, אם לא לך אז לנו ודאי ברור.
כמה טוב לשמוע אותך, חניתה.
את כל כך רגישה קולטת את הנימים הדקים שבתמונה כמו להרגיש את הקור דרך פס קול של סרט זר…
תודה על המילים הטובות המוזרות.
לילה טוב.
אוהבת נועם.
תיקון טעות כתיב…
מעורר השראה ממש. תודה.
כייף להיות מוזרה גם
היי אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי אני סובלת מהגוף שלימאני פשוט שונאת אותו אני מטר 58 בערך ושוקלת 67 אני בת 15 עוד מעט וזה מזעזע לדעתי זה לא מלא זה כבר שמן ומגעיל ואני מכורה להקאות ואני לא אצליח להפסיק עד שארזה
ילדה יקרה, דברי איתי כי מה שיש לי להגיד לך לא יכנס במכתב תשובה אחד. המספר שלי 0543394798 ומבטיחה לך שאחרי רגע מביך כבר נסתדר. מתפנה אחרי שמונה וחצי בערב דברי איתי מתוקה.
יקרות בוקר טוב, הבוקר הופקד הכסף הראשוני לחשבון הבנק של העמותה. אי לכך אנחנו יכולות להתחיל לקבל בנות
לבית הראשון שלנו. עדיין לא המרכז הגדול שאליו אני מכוונת, אבל עזרה ראשונה יוצאת לדרך.
יש מקום בשלב הזה לשש בנות\נשים, חדרים יפים, נוף מקסים, ליווי 24-7, אוכל טוב ומזין,
טיפולים משלימים מידי יום, כל הטוב הזה מתחיל מיום ראשון הקרוב והלאה.
מי שמעוניינת לקבל עוד פרטים מוזמנת לשלוח לי ווטסאפ ל 0543394798 ונשוחח.
התכנית היא של ששה שבועות כך שמי שיש לה חופש גדול זה זמן מעולה. גם הקורונה זה תכלס זמן טוב למי שלא עובדת.
מבחינת הצוות במרכז יש פסיכולוגית, רופאה, מלוות ואת זהבה ואותי שמנהלות את הענינים ומטפלות.
שיהיה לכולנו המון בהצלחה, הגיע הזמן שיהיה מקום לבולמיות לצאת מזה, ולא בבתי בחולים.
יום קסום ושבוע טוב לכולן.
היי, אני יודעת שלחברה שלי יש בעיות (הפרעות) אכילה קשות.
אני שואלת אתכן – איך הייתן רוצות שיעזרו לכן, אם בכלל?
תודה מראש לכל העוזרות
קודם כל אני חייבת לכתוב שזה מדהים שאת כותבת בפורום ומתייעצת בנושא עבורך חברתך זה כבר מעיד על כך שהחברה חשובה לך ואת די אובדת עצות..
בתור מי שסובלת 19 שנה מהפרעת אכילה שעל פי הקריטריונים נחשבת קשה ביותר, אני יכולה לומר לך שאין דבר כזה שבחורה לא רוצה/זקוקה לעזרה מהסביבה הקרובה לה גם אם היא טוענת שהיא רוצה שיניחו אותה לנפשה.
הדבר הכי חשוב שלדעתי יכול לעזור הוא קודם להישאר בחייה ולא לברוח כי קשה לך לראות בן אדם קרוב מת לך מול העיניים.
דבר שני, פשוט להקשיב ולהכיל מה שהיא אומרת בנושא גם אם את לא מסכימה/ לא מבינה וזה נשמע לך הזוי לחלוטין. אם את לא מבינה זה סימן טוב עבורך..את לא אמורה להבין את עיוותי המחשבה של חברתך אבל באותה נשימה אל תשפטי ותעבירי ביקורת זה רק יגרום לכך שהיא לא תדבר איתך על הנושא או בכלל כי למציאות שבה היא חיה יש היגיון בשבילה ואת לא יכולה לערער על כך כל עוד היא אינה מוכנה לכך….יחד עם זאת, תבהירי לה שאת לא מוכנה לוותר לה, לוותר עליה ולתת לה לוותר על עצמה ושתדע שאם וכאשר תרצה את שם. .
מי מבצעת על ידי חוקן
היי אני קרין ואני חדשה פה, נעים מאוד.
אני עמוק בתוך הבולימיה כחמש שנים, הייתי בטיפול פסיכולוגי במשך שנתיים שפחות עזר.
היו תקופות שזה בא והלך, אך מאז שעברתי לגור לבד, אני מוצאת את עצמי כמעט כל יום מקיאה בין 2-4 פעמים ביום ואני מתוסכלת
קשה לי לראות שעליתי 2 ק"ג, כך שלפני יציאה עם חברות או סתם לדייט אני מקיאה בשביל לראות על המשקל שחזרתי למשקל "האמיתי".
נמאס לי מהמעגל הזה שלא נגמר, נמאס לי לשקר לאמא שלי ולאחותי שאם יידעו מכך הן יתרסקו שוב בגללי, נמאס לי לשקר לעצמי.
אני רק בת 28, ואני לא רוצה שזה ילווה אותי במשך חיי, אני רוצה להיות מסוגלת לאכול כל דבר ללא פחד, ללא הרצון להקיא אותו כי חלילה אשמין. כן, גם אם מדובר רק באורז.
עכשיו בתקופת הסגר שאני לבד בבית קשה לי אף יותר.
הלוואי והיו לי כלים להתמודד עם המעגל הזה שלא נגמר.
היי קרין יקרה אני יודעת איזה מבאס זה לשקר, וגם לדעת שיכול להיות שאת צריכה עזרה ובעצם זה שאת משקרת את בעצם מרחיקה את הסיכוי שמישהו יוכל לעזור לך. אני זוכרת את ההרגשה "הם לא יודעים מה עובר עלי" הרגשת בדידות נוראית. וזה גם נכון, כי "הם" בסך הכל רוצים שיהיה לך טוב. זוכרת לילות של בכי תמרורים על איזה מסכנים יהיו ההורים שלי כשיוודע להם על כל הסבל הזה שסבלתי כל השנים. אז אני מממש מבינה אותך. עדיין מה שהכי בוער זו את. איך את יכולה לגייס את הכוח כדי להרים את עצמך לתוך חייך. והשאלה שאת יכולה להתחיל בה היא מה היית עושה אלמלא הקאת. זו השאלה שהתשובה עליה יכולה להביא ריפוי מיידי, כי הרבה יותר תרצי לעשות את הדבר הזה, והחשש שאין לך דבר כזה שאת רוצה מחזיר אותך לאכול ולהקיא כי מה עוד יש לעשות. ומכיוון שלא לימדו אותנו להבין מה רצוננו אלא תמיד אמרו לנו מה אמור להיות רצוננו, זו לא שאלה קלה. הדרך השניה להגיע לתשובה היא ליצור ואקום. כלומר לייצר מציאות שבה אני לא אוכלת מעבר לשלוש ארבע פעמים ביום שקבעתי לעצמי, וביתר הזמן לא עושה כלום עד שמשהו נכנס. הואקום הזה הציל את חיי. שבוע לא עשיתי כלום ומאז אני לא מפסיקה לעשות דברים, דברים מעניינים, דברים פחות מעניינים שבסופם אני שמחה שעשיתי אותם, ככה חיה נחה מידי פעם, והאוכל מקבל את מקומו ה"נורמלי" כדלק. אנרגיה בטעמים. הייתי ממליצה לך לקנות את הספר כי יש שם עוד הרבה עצות טובות, אבל זה ודאי לא תנאי להצלחה. אמונה ומשמעות לחיים הם התנאי האמיתי להצלחה. שולחת לך כוחות להתעלם ממשקל ושאר פרטים בלתי חשובים שכרגע נראים כמהות החיים והם לא. חג שמח בידוד של אמיצים שיהיה לך.
כבר כמה ימים שמאבדת שליטה לגמרי….. זה ממש מדכא אותי, חשבתי שזה לא יקרה לי יותר, אני לא מבינה למה אני עושה את זה
כשהייתי במרכז גמילה בדרום אפריקה אמרה לי הפסיכולוגית "בתקופות לחץ יש סיכוי שתחזרי לזה, אבל אל תתני לכמה פעמים למשוך אותך חזרה למטה". את זה אני אומרת גם לך. זה לא קל להשאר בפוקוס ולהשאר בערנות ובאהבה. יש את הסחף אחורה שאומר "נמאס לי שקשה לי אני רוצה שיהיה לי קל". והאמת? האמת שיותר קל בלי זה, אבל אנחנו רגילות להאמין לשקר והולכותאיתו עוד קצת… עד שכאילו אין לנו כוח "להלחם" ואנחנו "נשברות". כמובן כדאי להחליף הגדרה מ"להלחם" ל"להיות חופשיה" ואז יחסי הציבור של המחלה פחות מנצחים את הרצון האמיתי שלנו. תני לזה עוד שבוע ונסי שוב. אלף פעם ניסיתי ולא הצלחתי ופעם אחת הצלחתי לבל חזור. לא להתייאש זה מגיע.
מבינה אותך ככ, אני מוצאת את עצמי בשבועיים האחרונים בלופ שהולך ומחמיר, איבוד שליטה
הלוואי שהיה אפשר להגמל הלוואי, אני ככ רוצה את זה ובכל יום מחדש שאני אומרת שהפעם זה סופי אני נשברת, מרגיש שזה חזק ממני
תהיי חזקה, ❤️
בוקר טוב . בוקר חדש . כולם בבית. שקט. עדיין שקט.רוצה לקחת את עצמי לאט, ברכות. מבינה ויודעת שיש עבודה שאף אחד לא יכול לעשות אותה בשבילי, אף אחד. אני יכולה להעזר ותמיד נעזרתי במה ובמי שיכולתי, אבל אני יודעת שיש נקודה בפנים שמחכה רק לי. שאני אתן לה את מה שהיא צריכה, רק אז היא תאמין לי, רק אז אני האמין לעצמי, אבטח ואסמוך על עצמי. אז הבוקר אמרתי לעצמי דברים נורא נעימים , כמה שאני אוהבת אותי, שאני אוהבת את הגוף שלי, אמרתי לו שזה נפלא שהוא כזה בדיוק ככה כמו שהוא, רך ונשפך כמו מים חמימים מלטפים…ההבנה הזו שאם אני רוצה להיות חופשיה לעצמאות פנימית באמת אני צריכה אותי את נועם. נועם שאוהבת את עצמה נקודה. מחוייבת לאהבה הזו. גם כשאני שונאת את עצמי גם כשאני עושה דברים שדורשים ממני להתנתק מעצמי מכל מיני סיבות, לוקחת על עצמי להתחבר כמה שיותר מהר וללטף את עצמי ולדבר איתי על מה שיש, מה הרגשתי מה היה שם, לא להשאיר את החוויה המנתקת, אותה חוויה שהייתי רוצה לא להיות בה, ועדיין אני נמצאת בה לפעמים, לא לתת לזה להיות "תיקים האפלה" כי זה מה שמשאיר אותי מנותקת וזה המחיר הכי גבוה שאני יכולה לשלם בחיים האלה. לא רוצה להיות מנותקת מעצמי…לא עוד. אם אני נותנת מקום לרגש שהיה בחוויה, גם אם היא לא טובה, אני נשארת מחוברת לעצמי, מה שיעזור לי אולי…להגיע , מתי שהוא למקום שלא מסכים להיות בחוויות כאלו…ויכול להיות שאני לא אגיע למקום הזה…ובכל זאת אני אהיה מחוברת לעצמי . להיות מנותקת זה למות. אני רוצה לחיות . כתבתי ארוך . אוהבת.
נועם יקרה, מגיע לנו האושר הפנימי הזה, היכולת לראות מי אנחנו מעבר לסיפור. לפעמים זכרונות לא נעימים נתקעים וכן, צריך לשחרר אותם בדרך אוהבת, אשמח לתת לך כמה שמות של אנשים שעזרו לי בשנים האחרונות לשחרר כל מיני זכרונות תקועים כאלה. זה לא מנע ממני לחפש את הדרך לאהבה עצמית, כפי שאת עושה. זה לא היה תלוי בפתרון כל הבעיות, החיזוק העצמי שלי עזר לי להגיע למקום שאוכל לטפל בדברים, ולהמשיך לחבק אותי ולתמוך בי על כל מה שאני עושה . מאחלת לך המון בהצלחה וחג חירות שמח !!! נשמע שאת לגמרי על הדרך לשם.
https://www.facebook.com/BulimiaInIsrael/videos/673549243389346/?v=673549243389346
היום כשאני מבינה יותר אני רואה שבולמיה זאת המילה המדוייקת ביותר להסביר מה בעצם קורה כאן. זה לא רק שם של "הפרעת אכילה". נכון שזה להתעסק רק באכילה והקאה, אבל זה לא העניין פה.
במהות שלה בולמיה עוצרת את החיים. בולמת אותם. את הכשרון, היכולות, הרצונות, השמחה. בולמת כל מה שאני וכל מה שיכול לשמח אותי, בשל התואנה שאני לא רזה\יפה\ווטבר מספיק אני בולמת את כל מה שאלוהים ברא בי.
בולם-יה.
https://www.facebook.com/BulimiaInIsrael/photos/a.1051894711606436/2599363063526252/?type=3&theater
מתעסקת באוכל כבר 6 שנים, מבינה ומודעת שיש לי בולימיה.. היא מופיעה בהתקפי בולמוסים אדירים והקאות, לא נלחמת בתופעה כי אני מרגישה שאני בשליטה על זה, יש תקופות קיצוניות ויש שקטות ואני די חיה עם זה בשלום.. נגיד היום אני אצל דיאטנית כבר חודש ואני מאוד מקפידה אבל פעם בשבוע יוצא לי לאכול משהו ממש נורא בכמות אז אני מקיאה אבל חוזרת ביום השני לאכול מאוד מוקפד וטוב ובריא.. יכול גם להיות שבוע בלי התסמינים של הבולימיה.. לא מרגישה צורך לטפל בעצמי. זה מרגיש לי בסדר.. חריג אבל לא נורא לא רואה בזה משהו אסור.. יודעת שזה לא בריא ומכירה את התופעות לוואי אבל אני לא מגזימה אז מה רע בזה? איך אנשים נשאבים לחוסר שליטה הזה? יכול להיות שלי זה לא יקרה?
יקרה
החיים לא מושלמים, אנחנו מנסים בסך הכל לשלב בין מה שמצופה מאיתנו (גם הציפיות שלנו וגם של אחרים) ומה שאנחנו מעריכים כרצוננו החופשי. בתוך כל זה יש הרבה מאד שטיפת מוח, כך שלא תמיד ברור לנו מהם החלומות שלנו האמיתיים ומה שתלו לנו שם. האם אוכל זה חלום? האם זה דלק לחיים או טעם החיים? עד כמה האוכל תופס מקום בחיינו האם זו החלטה שלנו או שאנחנו מגיבים לפרסומות וסרטים שם כל הזמן אוכלים… השאלה שאני מחזירה אליך היא לא האם לך זה יקרה או לא אלא האם חייך משקפים את רצונך? אם את מעבר לאוכל מגשימה את עצמך בשלל דרכים, האם את חווה חוויות שמרגשות וממלאות אותך שמחה ותחושת הישג, אז הכל נהדר. אם לעומת זאת האוכל מעסיק אותך ברוב שעות היום והשבוע, ותופס מקום של דברים אחרים שהיו יכולים לעשות אותך מאושרת, אז כדאי לקחת החלטה… ואם תקחי החלטה ולא תצליחי לעמוד בה – הרי שזה קרה גם לך… התמכרות. זו הסכנה של לתת חשיבות למשהו ברמה של תנאי לחיים. עדיף בלי תנאים, עדיף להיות חופשיה.
אני כבר מקיאה לפחות שלוש שנים
היו תקופות שהקאתי יותר ותקפות פחות
היום אכלתי והמון ולא הצלחתי להקיא !! אני מתוסכלת ובדיכאון לא בא לי לצאת מהמיטה
הגוף, כמו כל יצירה של הטבע, הוא חכם. חכם מאד. כל תנועה שאנחנו עושים, כל פעולה, מורכבת מכל כך הרבה תת תנועות ופקודות… מכונה משוכללת מדהימה. אולי נמאס לגוף לפגוע בעצמו, אולי הוא אומר לך עד כאן. זה קרה לי עם הסיגריות. פתאום נהיו לי מרות ומגעילות לא יכולתי להכניס לפה. בחיי פתאום. בבוקר בהיר אחד. אולי זה מתסכל אותך כרגע שאת אולי צריכה לחשוב פעמיים מה את מכניסה לפה, אבל לטווח הרחוק, יתכן שהגוף שלך חסך לך כמה שנים טובות של התעסקות במשהו שלא ממש מקדם אותך… יש מי שמפסיקה כי החלטיה שדי לה עם ההתמכרות הזאת, יש מי שמפסיקה כי הוריה או ילדיה מגלים ומפריעים לה להמשיך, ויש מי שהגוף שלה אומר די. אני רוצה להיות בריא.
אני בת 19 בולמית כבר 4 שנים בת להורים מסורים במיוחד בה וקורה לי המון המון המון פעמים שאני טורפת כמויות ענק ומוצאת את עצמי בלי יכולת להקיא משום שיש עליי שמירה קפדנית ביותר אני מבינה את זה מעריכה אבל משתגעת לפעמים פשוט בא לי רק להתאבד אז אני פשוט מנסה לפגוע בעצמי בכל זאת מבינה אותך מכל מכל מכל הלב באמת!!!!! לפחות תדעי שאת לת היחידה
שלום לך חניתה
אני ממש חדשה פה אבל לצערי כנראה בין הותיקות ON OFF שנים בין אנורקסיה לבולימיה וכבר סקפטית לגבי אפשרות של חיים ללא מאבק מתיש בזה. אני מרגישה מרמה את עצמי ואחרים שפונים אליי לעזרה. יש בידיי כלי טיפול (טאפינג) ואני לא מסוגלת לטפל בעצמי. לגמרי חסרת אונים . עם כל זאת אני חייבת להגיד לך שאת עושה עבודת קודש. מרשים ומרגש .איזה חלקת אלוקים קטנה שאחרים כמוני יכולים למצוא מקום לחזק ולהתחזק. מדהים. ממש תודה ענקית
יקירתי אשמח לשוחח איתך. במיוחד שמעניין אותי על איזה כלי את מדברת ואולי זה גם יכול לעזור לאחרות. הדרך הכי טובה לחבר את הנקודות בחיים זה ללמד אחרים את מה שאת למדת בדרך הקשה. נכון שלא כל אחת יכולה בכל שלב להקשיב אבל לפעמים זה בדיוק הרגע הנכון. מוזמנת לצלצל אלי מחר בלילה אחרי תשע או בכלל לווטספ לי שנמצא לנו זמן. שתהיה 2020 מרעננת מאווררת קלילה וחופשיה לך ולי ולכולנו!
היתה לי תקופה יחסית שקטה אבל כבר 7 חודשים שאני מצוייה במתח אדיר. אין לי ממש איך לפרוק את הלחץ חוץ מבעיקר לעשות ספורט ולאחרונה גם לאכול ולהקיא. אני נשאבת לזה ומוצאת את עצמי אוכלת כמויות אדירות ומקיאה, בעיקר בסופי שבוע כשהמשרד ריק. מיותר לציין שהמצב הזה לא מועיל ללחץ. לא רק רק שהוא גורם לי להיות פחות פרודוקטיבית, הוא גם גורם לי להרגיש רע מבחינה פיזית. כל בולמוס כזה מלווה בסחרחורות קשות ברמה שממש מפחיד ללכת ברחוב. כל פעם אני אומרת שזו פעם אחרונה וכל פעם מוצאת את עצמי מוצאת אוכל לבולמוס ושומרת אותו. שבוע שעבר זה היה לחמים, גבינה וגלידות. היום אלה היו סלטים, אורז, ראפים, עוגה, רביעיית מעדני סויה ובאגטים. אני לא יודעת איך לצאת מזה ובכל פעם שמנסה לדבר ולהוציא את הלחץ, אני מבינה שהאדם שעומד מולי לא באמת מכיר אותי. זה קשה ואני די לבד…
תמר יקרה בולמיה זה תגובה לעולם שמוקיר חיצוניות על פני כל תכונה מדהימה אחרת שיש לנו. עולם שנתקע על הקליפה, על העטיפה, ובפנים הכל גועש ומתרגש ומבקש ביטוי והכרה. הראשונה שיכולה לתת לך את זה זו את. לחבק ולהכיר את שלל גווניך וכשרונותיך. הדברים שאת אוהבת ומתעניינת בהם, מעבר להוכחה החיצונית שהעולם דורש. מה היית עושה אלמלא היית צריכה לעמוד בסטנדרטים האלה שמי בכלל קבע אותם בטח לא אנחנו. האוכל זה הדבר הזמין הזה שלא שופט אותנו ומעביר את הזמן בלי לחשוב על כלום. לפחות בכאילו, שזה גם כן משהו… אשמח לשוחח איתך גם כן, אני פנויה בדרך כלל בלילות, הילדודים שלי כבר גדלו… שמחה תמיד לדבר עם אחות נפש, וגם לך אאחל 2020 משחררץ ןחופשיה מכל תנאי תלות ושיפוט. הרבה אהבה 0543394798
המון תודה! אתקשר בהקדם האפשרי. אני גרה בחו״ל אז אל תבהלי מהמספר המוזר