פורום בולימיה

 

פורום  בולימיה זו מחלה סודית -

2,628 comments

  1. אני רק מנסה למצוא איפה לפרוק את כל התסכול שלי מעצמי… אני כבר לא מסוגלת יותר.
    אספר כיצד זה התחיל. הבולמיה התפרצה אצלי במהלך השירות הצבאי שלי ונמשכת עד לרגע זה. היא התפרצה בזמן שהייתי בצבא אבל את הערות לגבי משקל, מראה חיצוני ואוכל חוויתי כל חיי ומכיל מעוד צעיר. איכשהו תמיד גרמו לי להרגיש לא בנוח עם הגוף שלי, תמיד "דאגו" להזהיר אותי מפני השמנה לאחר שאקבל מחזור, תמיד הזכירו לי שעליתי במשקל, תמיד הסתכלו לי בצלחת ותמיד "הזכירו" לי שאני חייבת לרדת במשקל כי חבל יש לך פנים כל כך יפות או חבל על הבריאות שלך.
    ומה את חושבת שהיום קורה… "את רזה מידיי, את חייבת לעלות במשקל", "מה זה, לא מאכילים אותך בבית", "למה את לא אוכלת כלום??!" דיי נמאסתם, נגמר לי… אין לי כוחות להתמודד עם המחלה הזאת, היא מצידה אותי, עצם המחשבה עליה שוברת אותי… הסבל שאני מעבירה את הסובבים אותי, שהסובל הגדול מכולם זה בן הזוג המדהים שלי. שהוא בעצם היחיד שעוד מצליח להגיע אליי באיזושהי דרך, יודע איך להתנהג איתי שמצבים אליהם אני טובעת. אבל היתר, פשוט לא יודעים להבין, או לקבל או מי יודע אולי וכנראה שזה מה שקורה, הם לא מודעים למה שהם פוגעים בי. מציעים לי אוכל, וכל כך מאושרים לראות אותי אוכלת כבל אני בכלל בהתקף אכילה כי איזו מין בולמיות תאכל פיצה, בורקסים, פסטה, המבורגר וצ'יפס ולא תרוץ להקיא אחר כך?!
    ואני מדברת ומסבירה להם שאני צריכה להתרחק מפחמימות ושטויות וג'אק. זה פשוט לא עובד איתי במיוחד לא בצורת חשיבה מאוד הזויה בשביל בן אדם נורמלי אבל אני מבחינתי, כן לגיטימי שאני אוכל רק חלבונים וירקות והמנע כמה שאוכל מלהכניס לגוף שלי את כל הזבל הזה, שהוא טעים מאוד אבל הוא זמן מבחינתי. משהו אצל המשפחה שלי פשוט לא עובד בעניין הזה, הם כל כך מאושרים מלראות אותי אוכל שהם באמת מכחישים את זה שאני מקיאה. שזה משתנה, ממש תקופות. יש כאלה שאני לא אוכלת כמעט וחיה על קפה וסיגריה ויש כאלה שאני אוכלת בכמויות ומקיאה 2-4 פעמים ביום…
    אבל כל פעם מחדש הם יישאלו "אז לשים לך ג'חנון לשבת?"
    אני באמת לא יודעת מה לעשות איתם. כלום לא עוזר ואני חיה איתם בבית ואין לי כרגע אפשרות לצאת מהבית ולחיות חיים משלי. גם אם אני אבקש מהם לא להביא הרבה שטויות לבית או לפחות שאני לא אדע עליהם (למרות שבזה אני בספק שיעבוד) אבל לפחות תראו השתדלות.
    מה שכן, ההישג הקטן שלי שאני כבר שנה במקום עבודה ולא הברזתי פעם אחת (בכל המקומות האחרים הייתי מבריזה בלי הפסקה, שזה לא מעט). אבל מה שכן חייבת להודות שאני כבר התרגלתי להקיא בכל מקום כמעט מה שמאוד הקל על עצם הרעיון ללכת לעבודה.
    אני בלילות השקטים שלי עם עצמי אני מחפשת מאמרים על בולמיות לשעבר, על מרפאות ודרכים לטיפול הבולמיה אבל עד כה אין שום וקיוויתי שאולי מישהו פה יוכל להביא לי מקום, טיפול או מטפל…
    אני הייתי חייבת את הפריקה הזאת. הקשר עם חברות לאחרונה טיפה התנתק סתם כי ככה התגלגל. ואין לי פשוט עם מי לדבר על כך התסכול שאני עוברת, בן אדם שבאמת מבין…

    1. יש לי הרבה מה לשאול אותך ולהגיד לך. הרבה פעמים הכל סובב אצלינו בראש סביב אותו מעגל. אצל מעשנים זה סיגריות, אצל בולמיות זה מה לאכול ואיפה להקיא, זאת התמכרות וכן זה תופס זמן ואנרגיה ומוריד את שמחת החיים זה מאד קשה. מוזמנת לדבר איתי אני פנויה בלילה בדרך כלל, ווטספי לי 0543394798

  2. אני בת 30 ועם "ותק" של 18 שנה עם הפרעות אכילה.
    עם השנים ובאמצעות חפירה עצמית וטיפולים רבים למדתי על עצמי ועל מקומה של ההפרעה בחיי יותר מידי ובכל זאת אני לא מוכנה לשחרר אותה.
    הגעתי לשלב שכל ההצדקות וכל הבולשיט שאני מוכרת לעצמי כבר פג תוקף ואני לא מוכנה לקנות אותו. יחד עם זאת, אני פשוט לא מסוגלת לתת לעצמי לחיות בלי ההפרעה.
    אני אומרת לעצמי שהשקעתי כל כך הרבה משאבים בה וויתרתי על מספיק דברים והנה הגיע הזמן להתחלה חדשה אבל אני לא מתמסרת לתהליך.
    18 שנה זה לא רק מספר אלא דרך חיים שהתאימה לי בעבר ולא מתאימה כעת. איך משנים משהו שכבר נהפך לחלק מזהותי?

    1. אני לגמרי איתך וכמוך. הלוואי והייתי יכולה להגיד משהו חכם מעבר לזה. כל מה שאני יכולה לחשוב עליו הוא שכדאי להסתכל על כל מה שהשגת עד כה, לצד ההפרעה, ולהיות גאה בעצמך שלא וויתרת על החיים.

    2. הדרך היחידה זה ללמד את הגוף מחדש הכל , כולל איך להתנהל עם רגשות ומחשבות , זה ממש תיכנות מחדש , את לא מוכנה לשחרר כי את לא מכירה שום דבר מלבד זה , בשביל פריצת דרך צריך המון אומץ ותעוזה , המוח מגיב ללא מוכר ברגש של פחד

  3. אני רקדנית, סובלת מבולימיה חוזרת ונשנית כ4 שנים או אפילו קצת יותר , לא יודעת להקיא אמנם הצלחתי כמה פעמים אבל התחילו בעיות בלב, הגוף שלי הוא פרנסה שלי וההתקפי זלילה לא פוסקים, אני חנוקה אני מטהרת את עצמי יום למחרת עם צום ואימון אבל עדיין העלתי כבר 5 דג בחודשיים; יפטרו אותי ממקום עבודתי אם לא ארזה, מרגישה לבד מרגישה חלשה. ולא מצליחה להפסיק את ההתקפי זלילה

    1. לרקוד או לדגמן זו השאלה… האם חשוב איך אני מביעה את עצמי ומביאה רגש לעולמינו, או האם מכריחים אותי להתעסק כל היום בצורתי החיצונית וכמה אני שוקלת כמו איזה בובה קישוט סביבתי. הלחץ שאנחנו נתונים בו להיות מושלמים בגוף הוא זה שיוצר את הצונאמי לכיוון הזלילה. המילים "לטהר את עצמי" מסגירות את היחס הפנימי שלך לאוכל שהוא מן הסתם שלילי. את לא אשמה בזה כמובן, תרבות שלמה עם יחסים אמביוולנטיים למשהו שהוא בסך הכל דלק , אנרגיה בטעמים. כולנו סוגדים ושונאים אותו בו זמנית. גם אותך אני מזמינה לשוחח איתי בלילות. 0543394798 צרי קשר בווטסאפ ונמצא לנו איזו שעה לפענח האם אפשר לעזור לך למצוא את שביל הזהב שלך.

  4. היי,
    אמנע מלספר את כל הסיפור אבל בגדול..
    אני בת 30, אמא לשניים ונשואה באושר.
    הקאתי בעברי על בסיס יומיומי כמעט כל ארוחה במשך 10 שנים.. בולמיה ואנורקסיה לסרוגין. הצלחתי "להבריא" בכוחות עצמי. הבטחתי לעצמי שלא עוד.. החלפתי את הבולמיה באורח חיים בריא, אכילה מאוזנת והרבה ספורט שאני ממש אוהבת.
    הייתי "נקייה" כמעט 4 שנים ואז נאלצתי להתמודד עם כל מיני משברים וקשיים ומצאתי את עצמי חוזרת שוב להקיא "רק פעם אחת" ומשם זה נגרר לעוד ועוד..
    אני לא מרשה לעצמי יותר מדי כי אני יודעת לאן זה יכול להגיע אבל יודעת שהבולמיה תמיד תהיה שם בשבילי כשאזדקק לה…
    איך יוצאים מזה? רוצה לעקור אותה מחיי ולא מצליחה :(

    1. יקירה, נכון שהתמכרויות הן תמיד אופציה, אבל הן לא פותרות כלום וזו הבעיה, שזה רק אשליה של עשייה אשליה של פתרון ולמעשה זו רק דחיה של ההתמודדות עם החיים. יש שם רגש שלא בא לנו עליו, משהו שאנחנו לא רוצות להרגיש, ועושות אלף דברים מסביב העיקר לא להתמודד איתו. אני שמחה שאת כבר יודעת איך לא להכנס לזה בחזרה, אבל אם תרצי נשוחח בלילה ונמצא דרך לשים את זה מאחוריך ולתת לך הזדמנות לנהל את חייך ממקום חושפי. אני פנויה אחרי תשע מוזמנת לנסות. שלחי לי ווטסאפ. 0543394798 וננסה לדבר.

  5. מקימות עמותה להקמת מרכז גמילה והבראה. תכנית של ששה שבוועות במקום מבודד נקי טעים ומושלם עם כל הטיפולים המודרניים שכן עובדים ובעיקר הרבה אהבה והבנה. אל תתייאשו, אנחנו בדרך תחזיקו אצבעות שזה יקרה מהר. כי לאף אחדת\ד לא מגיע לוותר על החיים שלו. הרבה אהבה ושבת שלום בינתיים

    1. הי חניתה, תהיי מוכנה לתת קצת פרטים על מרכז ההבראה? אני מתמודדת עם הפרעות אכילה (בולמיה, אנורקסיה) מגיל 14, כלומר כבר 18 שנה. החיים שלי כביכול זורמים מעולה אבל ההפרעה תמיד שם. מיותר לציין שהגוף שלי נדפק לגמרי – אני רזה מדי, אוסטאופורוזיס, אין מחזור כבר יותר מדי שנים והרבה בעיות בעיכול

        1. היי חניתה,
          רשמת שמדובר בעמותה. האם המשמעות שעלות הטיפול יהיה בגדר גבולות ה"שפוי" או שבדומה למרכזים הפרטיים הקיימים היום מדובר בעלות לא הגיונית בעליל?

          1. אם היום היינו יוצאות עם התכנית כפי שהיא אז כן היא תעלה כמו שבועיים סאמר סקול באנגליה, כיוון ה10,000 שקל. זה אמנם לששה שבועות פנסיון מלא אבל עדיין יש הרבה אנשים שזה יהיה בלתי אפשרי עבורם. ממשיכות לנסות להרים את זה במחיר שפוי יותר שיהיה לכולן. אעדכן בכל מקרה.

  6. שלום לכולם,
    אני עושה מחקר איכותני במסגרת לימודי פסיכולוגיה, שעוסק בהפרעות אכילה ובנסיון להבין יותר טוב את מה שגורם להן. אני מחפשת בנות שיסכימו להגיע לראיון איתי ולספר לי על הרגלי האכילה ועל המחלה, בדגש על בנות שכבר לא סובלות מסימפטומים חמורים כיום.
    אשתף כאן שאני בעצמי סבלתי מבולימיה במשך שנים רבות, ושאין בראיון שום דבר שיפוטי.
    אם יש כאן מישהי שמעוניינת, אנא צרי איתי קשר במייל hadasishai@gmail.com

    1. חשוב מאד לחקור את הנושא יש המון המון בנות ונשים שנופלות להתמכרות הזאת. והשאר סובלות מדימוי עצמי נמוך שפוגע בשמחת החיים ובתחושת החופש שלנו. מי שיכולה לעזור להדס תודה גם ממני.

  7. לא משנה כמה בריא אני יאכל, כל פעם שאני מפסיקה להקיא אני פשוט עולה במשקל ואז חוזרת להקיא ושוב חלילה. מה עושים? יש דרך להפסיק בלי לעלות??

    1. רוב היום אני צמה , ויום למחרת אם אני לא יורדת במשקל אני מתחילה להישתגע . אה ושכחתי לירשום אני אוכלת "ארוחת בוקר " והולכת להקיא הכול ופה זה עוצר . כל יום בבוקר מקיאה . אני לא יודעת אם אני נהנת מזה או סובלת . וכל זה מלוווה בדיכאונות בלתי פוסקים . מתה מפחד שאמא שלי תגלה . אני רוצה למות

      1. כל היום המחשבות שלי זה רק אוכל או מחשבות התאבדות או איך אני יקיא בלי שישמעו.
        אז כמו שאפשר לראות המחשבות שלי נדפקו לגמרי והגעתי למסקנה שלי אני רוצה להיות אנורקסית. ככה ממש . כשהתחלתי עם הבולימיה שקלתי 55 ועכשיו אני שוקלת כבר 51 אני בדרך לשם לאט לאט .

        1. היית רוצה לשוחח? אני פחות מבינה באנורקסיה, יותר בבולימיה, אבל מבינה בצער באכזבה ביאוש. מוזמנת לצלצל אלי 0543394798 בת כמה את יקרה?

    2. יקירתי זה לוקח שבועיים לגוף להסתגל לאכילה רגילה. כן בשבועיים האלה יש נטייה לנפיחות בשל הנוזלים , ולעיכול איטי, אבל אם מצליחים לעבוד את השבועיים האלה באכילה נורמלית בלי להגזים ובלי לצום אז הגוף מתאגל. אם נותנים לו למה להתרגל את מבינה אותי. ואז זה יורד ואפשר להמשיך נורמלי. כשאני אומרת נורמלי אני מתכוונת לגוף רגיל. לא רזה ולא שמן. רגיל. כזה שמאפשר לבן אדם לחיות בנעימות ושיהיה לו כוח ושמחת חיים.

  8. לפני 4 חודשים התחלתי לעשות תהליך ובו איני מקיאה, אך יצא כמה פעמים בתוך התהליך שבכל זאת הקאתי ארוחה אחת…בנתיים עליתי 12 קילו …אני מפחדת אם אפסיק לגמרי להקיא המשקל יעלה עוד. אני בסך הכל אוכלת ארוחת בוקר צהוריים וערב…ומשמינה בצורה בלתי רגילה. איך מתגברים על זה?

    1. היי מאיה, כמו שכתבתי בספר, לוקח לגוף כשבועיים להתרגל לנוזלים . קצת סבלנות, אשפר לשכב על הגב ולהרים רגליים על הקיר, כך או כך אם לא מתייאשים אחרי עשרה ימים עד שבועיים הכל יורד ואת מקבלת את החיים שלך בחזרה.

  9. אם מבינים שלהקיא זה כמו לתת לעצמך מכה עם פטיש בראש… אז המילים "עוד פעם אחת ודי…" מאבדות את כוחן…
    זה לא משהו לשאוף אליו, להתגעגע אליו, כי מהאוכל הטעים והמגוון אנחנו לא נפרדות. מציאת האיזון הנכון משחררת אותנו להנות מהמידה הנכונה ועדיין להשאר חופשיים להמשיך את היום שלנו. לעשות דברים שנשמח שעשינו, מתנה לעצמינו.

  10. אני בת 17, כבר חמש שנים תקועה בצומות ובבולמוסים והקאות. אני מרגישה שדיי, הגיעו מים עד נפש, אני לא מסוגלת יותר. זה או מוות או טיפול. אני לא מרגישה רזה מספיק כדי לגשת לטיפול, אני במשקל תקין ואני לא נראית רזה מספיק. אני אבודה, אני בד, אני פשוט רוצה שהכל יגמר. אין לי יותר כוח.

    1. ילדה יקרה, כל אחת מאיתנו שקנתה את השקר שחייבים לצום כדי להיות אהובה ברור שחייה קשים ומלאי סבל ושנאה עצמית. השפה "לא רזה מספיק" – האם באמת יש דבר כזה? האם יש תשובה לשאלה הזאת? האם שווה לוותר על החיים בשביל לענות על שאלה כזאת? אולייש שאלות אחרות שיכולות להעיר את שמחת החיים שלך? אשמח אם תצרי איתי קשר, נשוחח ונראה האם באמת מגיע לך הגורל האכזר הזה… 0543394798

  11. היי, אני והבולמיה יחד כבר 5 שנים
    בשנה האחרונה שמתי לב שמבנה הפנים שלי השתנה, בלוטות הרוק מוגדלות.
    האם יש מה לעשות עם זה?
    חוץ מהטיפול ההתנהגותי אלא האם אפשר להעלים את הנפיחויות

    תודה,
    רוני

  12. היי חניתה(:
    יש לי שאלה האם את מכירה תזונאית, דיאטנית או נטרופטית באזור המרכז שבין היתר גם מכירה מקרים של בנות ובנים המתמודדים עם בולימיה?

    1. תזונאיות ונטורפטיות ורופאים סיניים כולם מתייחסים לגוף שלך הייחודי ולכן הם יותר מתאימים מאשר דיאטנים "רגילים". אבל מעל הכל הנכון הוא לאכול הכל במידה ולחהרגיש לבד מה טוב לגוף שלך ומה לא. ברור לי שזה נשמע כמו חלום רחוק אבל זה הכיוון . מוזמן לדבר איתי, אני משוחחת עם בנות נשים וגברים בדרך כלל בלילה, אחרי תשע ועד בכלל. סודיות מובטחת הייתי שם ואני יודעת כמה הנושא רגיש. 0543394798

  13. שלום חניתה אני בת 26 בגיל 22 עשיתי דיאטה רגילה וירדתי יפה במשקל בלי הקאות ובלי שטויות והתחלצי חקהל מחמאות מהסביבה שאני יפיפיה ככה רזה ואז התחלתי לאכול ואמרתי למה לא להקיא אני גם יאכל וגם ירד במשקל השנה הראשונה היתה הכי קשה תקופות של הקאות פעמים ביום צומות ממושכים החיים נהיו לי סיוט בשנתיים האחרונות אני מנסה להפסיק אבל יש לי מעידות
    בחצי שנה האחרונה זה הדרדר אני יכולה על יום להיות בבולמוס ואז להקיא אני קונה כמויות של אוכל מהפחד שלא יהיה לי לפעמים אני גם אוכלת בלי להקיא אבל שבאות המחשבות על האוכל וההשמנה אני לא מסוגלת להתמודד והולכת להקיא ואז מתחחרטת
    שבועים הפסקתי להקיא והגיע לי מחזור אחרי חודשיים
    אני רוצה לצאת מיזה לגמרי מאוד
    אשמח שתכווני אותי
    תודה רבה

    1. קודם כל סליחה שלא עניתי קודם, הייתי קצת עמוסה בשבועות האחרונים, מקווה שלא התבאסת מדי… יש לי הרבה מה לשאול אותך ואשמח לפי זה לכוון אותך, מוזמנת לשלוח לי ווטסאפ שננסה לתאם שיחת טלפון, זה הכי עובד. לצערי שמעתי הרבה מאד בנות ונשים במצב שלך, אז תרגישי נוח, אתלא לבד. המספר שלי 0543394798 והכי טוב זה בלילות כי אני חיית לילה….
      אפילו עכשיו טוב, מוצאי שבת, כי מחר אני יוצאת לסדנה של שלושה ימים … אז אם לא נדבר היום אני שולחת לך כוחות ותזכורת שלא עוד קילו פחות קילו זה באמת הבעייה שלנו, אנחנו לא זוכרים איך להסתכל על עצמינו, לאהוב את עצמינו, נתקענו על רעיון שהכניסו לנו חזק לראש ושכחנו מכל החיים והאנשים האהובים ומה שבכלל חשוב. אבל לא אנאם לך נאומים ארוכים, מעדיפה לשמוע אותך ואת הקושי המיוחד שלך ננסה יחד לפצח ולפתור. הרבה אהבה

  14. היי לכולם, חדשה בפורום.
    אם אני מקיאה כבר כמה חודשים פעם- פעמיים בשבוע אני נחשבת בולמית?
    אובחנתי והיתי מאושפזת בגלל בולימיה לפני 9 שנים בגיל15 אבל היו פרקי זמן של כמה חודשים כל פעם בשהתופעה הייתה רדומה. בשאר הזמן היו הקאות פעם בשבועים- מספר פעמים בשבוע (לפעמים יום שלם בסופש של התקפים).
    אני לא מאמינה שבשנות חיי אוכל להפסיק לחלוטין אבל הייתי שמחה למנוע את התקופות שהבולימיה משלטת לי על החיים , מעלה אותי במשקל וגורמת לי להרגיש מזעזע.

    1. יקירה, פעמיים מובילות לשלוש פעמים, זאת התמכרות קשה. אני כן מאמינה שבוימיה מפסיקה לחלוטין אני כבר מעל 25 שנה לא מקיאה והייתי בולמימית 11 שנה רצוף. אל תאבדי תקווה!!!

  15. יש לי חברה שסיפרה לי שהגיעה אחרי האוכל בכוונה כבר יותר מעשר פעמים בשבועות האחרונים והיא אמרה שהיא כבר לא עושה את זה יותר אבל אני לא באמת יודעת. אני צריכה להגיד למשהו? זה נחשב שהיא בולימית?
    אני באמת לא יודעת מה לעשות ואני ממש צריכה עזרה

    1. חברה יקרה,
      ההגדרה "בולמית" מדברת בדרך כלל על מי שכבר מכורה ולא יכולה להפסיק, יכול להיות שזו באמת רק ההתחלה אצלה, יכול להיות שהיא עצרה את זה בזמן, ויכול להיות שהיא ממשיכה. אנחנו לא יודעות מה המצב כאן. אני יכולה לנחש שבכל מקרה הדבר האחרון שהיא תרצה שתעשי זה שתספרי למישהו, כי אז היא תצטרך להפסיק, ולכן זה באמת מעניין שהיא סיפרה לך. יש מי שיגיד שזו קריאה לעזרה, שהיא מקווה שיעצרו אותה. אני אישית לא הייתי במצב הזה, אני הייתי מאלה שלא סיפרו לאף אחד. הדבר שהכי הפחיד אותי זה שמישהו ידע.
      אבל היא סיפרה לך ואת חברה טובה שלה ואת יודעת שזה יכול להגיע להתמכרות שקשה מאדדד לצאת ממנה אז זה יכול להיות מובן שאת מודאגת ושניגשת לשתף מישהו כדי להציל אותה. אולי ברגע הראשון היא תכעס עליך נורא אבל אם באמת בעקבות זאת יעזרו לה לצאת בזמן ממשהו שיכול לקחת שנים ארוכות, אז אולי יום אחד היא תודה לך. לא מבטיחה כלום…
      זה לא ברמת דחיפות של אנורקסיה, זה לא שהיא הולכת למות. פשוט חרא של התמכרות שמשתלטת ולוקחת לך את החיים.
      נסי להסתכל אם היא אוכלת הרבה ולא משמינה, ואם תלכי לשירותים אחריה תוכלי לראות אם יש קרום שמנוני כזה על המים. אם תראי שהיא אכן ממשיכה את מוזמנת להציע לה לשוחח איתי, או לקרוא כאן תגובות בפורום שיתנו לה להבין שזו הולכת להיות התמכרות שקשה מאדדדד לצאת ממנה. שהיא חייבת לנסות לעצור עכשיו. קחי בחשבון שיכול להיות שהיא כבר הרבה זמן מקיאה ורק עכשיו החליטה לספר לך…
      קשה מאד לעזור למישהו בשלב שהוא חושב שמצא פתרון לאיזו בעיה שהיתה לו. זה הדבר הכי קשה בעולם. אבל אולי החברות ביניכן חזקה כל כך שתצליחי למשות אותה מתוך הביצה הטובענית. ואם לא אל תקחי את זה על עצמך, הדלת נפתחת מבפנים, אי אפשר בכוח.
      גם את מוזמנת לצלצל אלי, אני בדרך כלל פנויה אחרי עשר בלילה.
      בהצלחה חברה יקרה.

    1. מוזמנת לדבר איתי. אפילו עכשיו אני פנויה צלצלי 0543394798. שניה וחצי של אי נעימות ואז זורם וקל. הייתי שם אני זוכרת בדיוק את ההרגשה.

  16. שהגוף הוא מכונה מופלאה שנועדה לאפשר לך לחוות חוויות
    והיא לא חייבת להיראות בצורה מסויימת אחת

    שהמראה שלו ישתנה כל החיים לפי התקופה
    ושאין טעם להילחם בכך

    שהחברה היא זו שגרמה לך (ולרבות אחרות) להאמין שמשהו בכן לא תקין
    ואתן צריכות לעשות הכל כדי לתקן זאת

    שחלק גדול מהעולם נמצא בתוך מערה, והוא מקדש את הצללים
    אבל את לא חייבת לקחת בזה חלק

    כאשר את מבינה את כל זה
    אז הראש פנוי להתעסק בדברים אחרים, מהותיים יותר ויפים יותר
    והלב פנוי להרגיש
    והצבע חוזר והחיוך מופיע

    והלוואי שכולם יבינו את זה גם

  17. היי לכולם, השנה יותר ויותר מדברים על הפטריארכיה כלומר התדר שמאדיר גברים על פני נשים, מתחילים לראות יותר ויותר את העומק שהדברים מחלחלים, איך באמת מנסים להשטיח אישה למימדי גוף בלבד כאילו שהמטרה היא למצוא חן ואין שום דבר אחר לחיות בשבילו. יותר ויותר נשים מדברות על התוצאה של ההחפצה הזאת ועל הנזק שזה גורם לבנות ונשים בתהליך התבגרותן. מוזמנות לחפש את התכנים האנטי מגדריים ולראות יאך אנחנו נופלות קורבן לרעיון של מודל היופי, כל אחת שרואה את התמונה הגדולה יכולה להבין גם את עצמה בתוכה. כמובן מוזמנות לפנות אלי במייל או כאן, ולכם הבנים שנפלו קורבן למודל היופי וסכנותיו, מוזמנים כמובן לפנות גם כן, אתם סובלים לא פחות מכך שהעולם מסתכל רק על צורה חיצונית ומפספס את הנשמה הענקית שבתוכינו. לחיי השינוי, לחופש נולדנו, הרבה אהבה לכולם

  18. היי יקרות ויקרים, השנה האחרונה היתה מאתגרת, הצטרפתי לערוץ 10 לעריכת חדשות ואקטואליה, ובאמת זה בא על חשבון הכתיבה בפורום. מי שכתב לי באופן אישי נענה כמובן, ואני ממשיכה לשמוע ולנסות לעזור, אבל הנה מישהי שאלה מה עם הפורום ואני שומעת לה וכותבת.
    מקווה שאתם בטוב, מצליחים להזכר מידי פעם מי אתם באמת ומה מעניין אתכם באמת בחיים, וגם מי שעובר תקופה קשה שידע שזה הכל זמני, ובסופו של דבר מכל הרע הזה יצאו דברים טובים. ביניהם הבנה יותר גדולה לבני אדם, הכלה של אי מושלמויות באחרים ובעצמי, וחופש מחשבתי גדול. חורף נעים יקרים שלי, אני כאן למי שצריך אותי, בעיקר בלילות. חיבוק חורף חם לכולם.

Leave a Reply to חניתה סגירה