פורום בולימיה

 

פורום  בולימיה זו מחלה סודית -

2,628 comments

  1. היי בנות נשים בנים גברים וכולם,
    המעבר מחורף לקית תמיד תופס אותי בהפתעה, הגוף שלי בהלם כאילו שואל "רצינית? אני צריך עכשיו לתפקד בחום הזה?" מה שמזכיר לי כמה מאתגר זה להיות גוף בכלל על הכדור הזה…
    כל מי שמרגיש\ה שהקיץ מביא עליה סדרת לחצים חדשה מוזמנ\ת לכתוב לי… אני מתכוננת לחזור לשחות כמה פעמים בשבוע זה פשוט מסדר אותי, כמו מדיטציה טובה, מחבר אותי לכמה רגעים ארוכים של שלווה שאני לוקחת איתי אחר כך לתוך החיים. זכרו שהדיאטה היחידה שעובדת זה טו גט א לייף, to get a life, כלומר להתעניין במה שאתה עושה ולעשות דברים שאתה אוהב. אהבו את עצמכם וקיץ נעים לכולם.

  2. ביום ששי נסעתי למעגן מיכאל לראות מיצג לבגרות באומנות שעשתה עדי יוגב. משלנו. הכינה תא שירותים פרחוני מבחוץ ומלא כתוב על הקירות מבפנים. באסלה הניחה בוץ ופרחים צומחים ואפילו שמה ראי על הדלת… כל מה שהיה כתוב על הקירות היה לפנים. הייתם מזדהים תוך שניה. כל הכבוד לה על האומץ, בת 17 וחצי, שמה את זה שם. חשפה הכל.
    אני יודעת שבכל אחד ואחת מאיתנו ישנה יצירתיות שמבקשת להתבטא, שלא נתנו לה. בגלל ככה וככה פחדים ותנאים ומחשבות, ועדי זו הוכחה שדווקא את הכאב ואת מה שיש כרגע אפשר לבטא בכל דרך שנרצה, ודווקא האותנתיות שלנו היא שמהפנטת. יום אחד כל אחד יבין את זה. מאחלת שזה יקרה במהרה בימינו. אוהבת אתכם וגאה בכם כבר עכשיו מראש. שבוע מעולה לכולם.

  3. לפני מספר חודשים נודע לי שלילדה של שהיא בת 17 יש בולימיה.

    היא לא משתפת בזה אף אחד ובשיחות המעטות שהיו איתה היא מכחישה בכל תוקף שזה קיים אצלה.

    יש לה טקסים קבועים של הקאות אחרי שהיא אוכלת, וזה רק הולך ומתעצם מיום ליום.

    למרות שאמה ואני יודעים על הבולימיה, אנחנו משחררים ולא עומדים לילדה על הראש, וממשיכים את החיים כרגיל, וממתינים שהיא תפתח את זה בעצמה, אך זה לא קורה.

    כרגע אנחנו חסרי אונים, ולא יודעים מה לעשות. למרות שלפי החוק אני יכול להפעיל את מרותי על הילדה ולכפות עליה טיפול רפואי, אין לי כל כוונה לעשות זאת.

    יחד עם זאת הנני מעריך שהיא תפתח את זה רק אחרי שכל מה שהיא עוברת יפריע ויכאב לה מבחינה פיזית או בריאותית.

    כלומר, רק אם חלילה יקרה לה משהו מבחינה בריאותית נוכל להתחיל לטפל בזה. זאת דילמה מאד קשה נראה לי ממש אבסורד שבתור אבא שלה קשה לקבל ולהסכים לזה.

    עלתה אפשרות שהיא תלך לעשות בדיקות רפואיות מתוך מטרה לוודא שאין פגיעה בבריאות שלה, אך יש מצב שהיא תסרב ואז נצטרך להתעמת איתה.

    בתור הורה מודאג, לאור העובדה שהילדה לא משתפת פעולה, מה כדאי ומומלץ לעשות במקרה הזה ?

    בתודה מראש

    1. כואב כל כך לראות את הבת שלך סובלת. אני כואבת איתך. אני יודעת מה היית רוצה להגיד לה שהיא נהדרת כפי שהיא ושאין צורך להילחם כל כך כי ממילא יש לה הכל. הבעיה שהיא כנראה לא רואה את הדברים כך, בעיקר כי כולנו שטופות מוח שהדבר הכי חשוב בנו זה שנהיה יפות ורזות. הייתי רוצה שהיא תדע שהיא לא אשמה. העולם מציב בפנינו חידה בלתי הגיונית ובולימיה זו אחת התשובות לחידה הזאת. נכון שהיינו רוצים לרוץ ברחובות ולשנות את הדעה של כל אחת על עצמה, אבל בשלב הזה לא בטוח שזה יעזור.
      אני מקווה שיום אחד בקרוב מאד היא תבוא ותגיד אבא אני צריכה שתעזור לי. היא תבוא, מרצונה, היא תגיד אבא אני לא מצליחה להפסיק, זה חזק ממני. היא תבין שזו התמכרות ושקשה מאד לצאת מזה. כשהיא תגיע אין לי ספק שאתה תעזור לה. הייתי רוצה שהיא תדע את זה, שתמיד תהיה שם בשבילה ושאתה לא באמת שופט אותה ושאין שום דבר שהיא יכולה לעשות שיגרום לך לא לאהוב אותה יותר מכל דבר בעולם. אני מאמינה שהיא יודעת את זה אי שם בפנים, אבל כרגע יותר חשוב לה לא להשמין.
      אם אתה יכול לדבר איתה בלי שהיא תברח ותתגונן אמור לה שאתה לא שופט ולא כועס ורק דואג כי שמעת שזו התמכרות קשה מאד, ושאולי כדאי לעצור את זה בשלבים מוקדמים כדי שזה לא יקח שנים רבות, אולי גם תגיד לה שיש עוד דרכים לשמור על גוף בריא ומאוזן, לא דיאטה ולא בולימיה, איזון נורמלי, יש דבר כזה, תגיד שאתה מכיר מישהי שעברה את זה והיום היא אוכלת הכל. זאת האמת. אין דברים שאסור לי, ואני לא שמנה. לא ששמנה זו קללה אבל נעזוב את זה כרגע. אפשר לאכול נורמלי מהכל ולא להשמין.
      ולגבי הבריאות – אתה לדעתי צודק. למרות שאין ספק שזה מחליש ויש רשימה שלמה של תחלואים שיכולים לבוא, החל ממיצי קיבה חומציים שעולים לוושט, המשך בלהקיא דם ואפילו היו כמה מקרים של התקף לב. אבל לצערי עד שזה לא קורה אף אחד לא מפסיק מראש. ראה אנשים מעשנים, לא הפחד מריאות שחורות הוא שעוצר אותם. אבל מתי שהוא בן אדם קולט שהוא מכור ולא בא לו על זה. אדם נולד לחופש ושואף לחופש. לכן אני מאמינה שמתי שהוא היא תתעשת ותגיד די לדבר הזה. וביום ההוא אתה תהיה שם בשבילה. אתה ואימא שלה ואני וכל הבנות והבנים פה. כולנו בסתר ליבינו שואפים להיות בריאים חופשיים ואהובים כפי שאנחנו. שולחת לכולם חיבוק גדול והלוואי והכאב של בני המשפחה האוהבים שלנו היה יכול לחזק אותנו ברגעינו הקשים. הלוואי וזכרנו שההורים זה לא באמת האוייב, ושהם כל כך בשר מבשרינו בדרך שאי אפשר להבין בכלל. שבאמת באמת כל מה שחשוב להם זה האושר שלנו, וכל השאר זה אי הבנות וקשיים של העולם הזה.
      תודה שכתבת אבא יקר, מי יתן והבת שלך תקרא את זה ויפקחו עיני ליבה.

    2. שלא אמרתי, אל תנסו לתפוס ולעמת אותה כי הכחשה זה חלק מהדבר הזה. חלק ענק. אני שיקרתי וקיוויתי שיאמינו לי ויעזבו אותי כי באמת חשבתי שזו הדרך היחידה. רק אחרי שהחלטתי להפסיק הבנתי שזה לא כך. וקשה מאד עד בלתי אפשרי לשכנע מישהו שמאמין שחייו תלויים בזה. הדלת נפתחת מבפנים.
      בינתיים לשנות נושא, להראות לה את הדברים הנפלאים שבה. את כל מה שהיא אולי שכחה שעוד יש בעולם הזה. שאתה מקבל ואוהב אותה בכל מצב. תמיד. והיא תצא מזה בזמן שלה. זה באמת העולם שדפוק. והגיע הזמן לשנות אותו.

  4. אתמול הייתה לי שיחה מאוד לא קלה עם אחיינית שלי, היא במצב נפשי מאוד קשה. לאחרונה סוף סוף מודה שיש לה הפרעת אכילה. הפרעת אכילה מאוד שונה משלי.. אני מתאמצת להקיא, היא מתאמצת לא להקיא, היא משתוקקת לעלות במשקל ולא מצליחה..
    היא אמרה לי משפט שלא יוצא לי מהראש: "אני מסתכלת על העתיד והכל שחור, אני לא יפה, אין לי עתיד". ישר זה זרק אותי למקום של השטיפת מוח.. יפה=עתיד, הצלחה, אושר.. באמת?! יש נורמה ואת ואני וכולנו צריכים להיצמד אליה, שמנה מדי? לא טוב, רזה מדי? לא טוב, שיער מתולתל? לכי תעשי החלקה.. העדר נע צפונה.. תצטרפי אליו או תקפצי..

    1. אכן אין מה להתפלא על כך שהיא חושבת את זה כי זה מה שכולם חושבים. לוקחים את הדבר הענק והמדהים הזה שנקרא חיי בן אדם ומכניסים את זה לרעיון מטופש אחד שכולם צריכים להראות אותו דבר. מה לעשות זה מה שכולם חושבים שזה מה שחשוב בי.
      צריך הרבה אומץ להקשיב לעצמך באמת ולחפש מה באמת חשוב לך בחיים האלה, לראות את שטיםת המוח כמו שאמרת, לחבק את זה ולשחרר את זה, זה יכול להיות בדוגמה אישית, וזה יכול להיות שיעבור דרך הרבה סבל עד שהרעיון שאני נהדרת מושלמת כמו שאני ויללה בואי נחיה , עד שהרעיון הזה ינחת בתוך המוח וירגיש שם כמו בבית. אמן לשנה טובה לכולנו. תני לה את הספר או תראי לה את הפורום והיא כבר תדע מה לעשות.

  5. לא מבינה למה לא הפסקתי ליפני אני כבר קרוב לחודש בלי הקאות והרגשה הכי טובה בעולם כן יש עליה במשקל וכן יש לי ליפעמים בלמוס אכילה שאותו אני שורפת בדרך בריאה שזה ספורט כמה זמן פנוי וגילתי שוב כמה כיף לאכול ולהנות מכל ביס ולא לאכול עם רגשות השם ואז להקיא הכל איזה כיף שהגוף לא חלש וגילתי את אהבה לספורט ולאוכל הבראי ולעשות פעם בשבוע ציט שזה מנה משמינה בלי הרגשות שזהו עכשיו עליתי לפחות קילו המשקל כבר לא מעניין אותי מעניין אותי שהגוף שלי יהיה בראי ומחוטב ואני יצליח לאכול ולאהוב את עצמי והרגשה שגם שיש לי בולמוס אני מחזיקה את עצמי ולא מקיא זה הרגשה טובה ולא לא אפכת לי שאכל י בכמות גדולה כי עכשיו זה קרה ופעם אחרת זה לא הקרה אני אולי עברתי את הקאות אבל אני עדיין בהחלמה של הבולמוסים אבל להקאות אני יודעת שלחזור לזה אני לא יחזור מסיבה אחד פשוטה אני רוצה להיות זאת ששולטת על חיי ולא הקאות ששולטות עלי

    1. יקירתי סחתיין עליך. שברת שלטון שררה של הרבה זמן. עכשיו זכרי שאת אוהבת את עצמך ולא רוצה להקשות עליך יותר ממה שזה כבר קשה, אז נסי בבולמוסים לעצור במקום אוהב, לשמור על מידה סבירה. אוכל זה לא יותר חשוב מכל פעילות ומעשה ויצירה ומנוחה, אוכל זה רק אוכל. את יותר חשובה, מותר לך הכל אבל קחי לעצמך את ההזדמנות לשמור עליך על ידי מידה נכונה מהדברים, נסי באהבה, לא להגזים כדי לא להקשות על עצמך זה הכל. באהבה ובעהרכה ממני.

  6. שלום חברות שלי יקרות. אני הייתי בפורום כאן לפני שנתיים תחת שם אחר. היום אני בחודש שלישי להריון .. אני בולימית כמה שנים. הקאות כל יום. אחרי אנורקסיה . בקושי הצלחתי למצוא בעצמי את הכח הזה לעלוץ במשקל על מנת להכנס להריון. עליתי המון , כרגע אני במשקל תקין אך הבולימיה לא עוזבת אותי. כל יום אני מבטיחה לעצמי ולהריון שבי (בן או בת ) שאני לא יעשה את זה. שאני יזין את עצמי ואת העובר. ואני ממשיכה. אוכלת רוב הזמן בצורה תקינה אך כל יום יש את הרגע בו אני נופלת על ג'אנק. אחרי ההקאה אני אוכלת שוב משהו בריא. המצב הזה הרוס אותי , אני מלאת כעס על עצמי. ניסיתי טיפול פסיכולוגי , פסיכיאטרי , דיאטנית ואף אושפזתי בעבר. שום דבר לא עוזר. ניסיתי גם יוגה. הכל טוב לתקופה מאד קצרה. הבולמוסים הרבנ יותר קטנים. אני לא מתפוצצת עד אפס מקום יותר כמו בעבר. אני אוכלת ארוחה של המבורגר לדוגמא ומקיאה. או.פיצה ומקיאה. אני מפחדת מאד להשמין. עד עכשיו עליתי עוד 8 קילו בהריון רק ב3 חודשים. אני עדיין במשקל תקין. אני מבינה שהמשקל הזה הוא נוזל (הגוף לא מתפקד כמו שצריך בגלל ההקאות וצובר נוזל) בנוסף זה הורמונלי. בבקשה אם יש כאן מישהי שחוותה את זה בהריון. תגיבו איך עברתן את זה? תודה אוהבת..

    1. אישה יקרה. אני בהרצליה, כתבי לי לפרטי, atounh@bezeqint.net חשוב לי כי יש משהו שאני רוצה להבין ממך ולא נראה לי שתוכלי לענות לי פה.
      בינתיים תראי את הסרט "עד העצם" to the bone, אני מנחשת שכמוני תבכי שם באיזה רגע שהתפרקתי גם אני, במיוחד את, אבל לפחות זה יהיה בסרט ולא בחיים שלך.

  7. יקרות ויקרים, רציתי להגיד משהו על חזרה לאחור, ועל קדימה ואחורה בכלל. הרבה פעמים כשמפסיקים יש מידי פעם איזה רצון לחזור ל"עוד פעם אחת" ואז אחרי שהיא קורית להגיד טוב הרסתי הכל אני שוב בולימית וזהו עכשיו אני אמשיך כאילו מעולם לא הפסקתי. אני רואה את זה קצת אחרת, האשליה שהיה לי פעם כייף ועכשיו קשה לי, ה"נפילה" כביכול אחורה בחזרה לעוד הקאה, אני רואה את זה כמו לחזור לחבר שכבר גמרנו ל"עוד פעם אחת" ואז במהלך הפעם הזאת להזכר למה ברחתי. תשתמשו בפעם הזאת כדי להזכר ממה ברחתם, הזכרו בצריבה בגרון, תבחושת האובדן, הבושה הסלידה וכל מה שגרם לכם לרצות להשתחרר מעולו של זה ולחיות חיים רגילים.
    השתמשו בפעם הזאת כדי לחזק את עצמכם על החלטתכם לצאת משם, נקו את הפה ותנו חיבוק לעצמכם לחזור לדרך המלך, דרך המלכה, דרך החיים.

  8. כבר 5 שנים שהמחלה הזו מלווה אותי וכ10 שנים בהפרעות אכילה.
    הגעתי לנקודת ייאוש. נקודה שבה ניסיתי הכל. ניסיתי להשמין כשהבולמיה הורידה אותי במשקל. באמת לא אהבתי את עצמי כל כך רזה ולא התכוונתי להגיע לשם .כשהשמנתי ואיפשרתי לי במשך שבוע להקיא בחפיף. עליתי 8 קילו. לא יכולתי להתמודד עם זה. עם כל הרצון הטוב שבהתחלה. אמנם היה שינוי אבל עדיין השינוי הזה היה מהול בהקאות. ועכשיו עצוב לי ורע לי לא מנסה להשמין ולא מנסנ להרזות. רק פוחדת מהלעלות במשקל. כל היום בוחנת את הגוף שלי ואני עייפה מזה כבר. שלא נדבר על הבדיקות דם שהאשלגן צנח. אני מפחדת למות.מפחדת שיהיה"אירוע" כלשהו חלילה שיפסיק את פעולות הלב. אבל הפחד הזה מספיק ללילה אחד. ושוב התהליך חוזר. פעם נהנתי מזה. הפעם כל התקף הזלילה הזה באמצע שלו אני כבר מיואשת ומתבאסת שזה קורה בכלל. לא מצליחה להיות באיזון עצוב לי ורע לי. רוצה כל כך להבריא אבל זה כל כך לא פשוט..

    1. לצערי פחד לא מביא אנשים להפסיק שום דבר. תראי את כל המעשנים שמאיימים עליהם בריאות שחורות וזה לא מזיז להם. רק אהבה ורצון אמיתי לחיים יכולים לגרום למישהו לדאוג לעצמו באמת. ההבנה שיש בי יותר מאשר קישוט סביבתי, רובוט שפוט שמשווים אותו לאיזה סולם דמיוני של שלמות דמיונית. ההבנה שאני לא נשפטת ולא חייבת לאף אחד כלום וגם לא עובדת עבור איזה רעיון וירטואלי. החיים ורק החיים, הקבלה של כל אחד כפי שהוא, היציאה החוצה לראות את העולם שמעבר לצורתי ומשקלי, להבין שמה שחשוב זה מה עושים בחיים ומהם תחומי העניין שלי, זו הדרך החוצה.
      לצערי את לא היחידה שכל עולמה זה איך היא נראית וכמה היא שוקלת. באמת החיים המודרניים עלולים להראות ריקניים מאד עבור מי שמאמין שהוא למכירה.
      אם תסכימי לבחור בחיים שלך, בכשרונות שלך שלא על מנת לקבל הוקרות ומחיאות כפיים כמו בטלוויזיה אלא פשוט לעשות את מה שאת אוהבת ולחפש לעצמך מה את אוהבת בעולם הזה, אם תסכימי לחפש מי את שם בפנים – אז המקום שתתפוס החיצוניות ילך ויקטן עד שיהיה לא רלוונטי. עד שאוכל יהיה הדלק שמניע אותך ולא מטרת חייך. קל להגיד? לא קל להגיד? זו התשובה. כי כל היום לחשוב על משהו ולצפות שהוא יצא לי מהמחשבות זה לא עובד, כמו שאת רואה…
      מאחלת לכולנו שבוע נעים ומעניין, לחיי החיים.

  9. ראיתי עכשיו את הסרט הזה והיה קטע שממש בכיתי בקול רם. ממליצה לראות כי לפעמים סרטים מצליחים לנגוע ואולי אפילו לרפא. מחבקת את כל מי שלא יודע להתחבק ולחבק, שאני חושבת שלפעמים אני גם ככה, ובורחת מאינטימיות ומקשר אמיתי עם אנשים. לא, לא רואים עלי ויש לי הרבה חברים אבל יש איזה בור שכואב ותמיד יכאב, ואני יודעת שפה מבינים אותי יותר מבהרבה מקומות אחרים.

  10. היי קודם כל קראתי את ספר שלך והוא מאד טוב אבל עדיין לא מצליחה לצאת
    מזה . הכל התחיל לפני שנתיים וחצי התחלתי דיאטה שלאט לאט היייתה קיצונית ירדתי המון במשקל הייתי נראת כמעט כמו אנורקסית היום שלי כלל רק נס קפה וירקות .. לאחר תקופה יצאתי מזה אבל הבעיה שאני לא אוכלת ליד אנשים לא מסוגלת
    לא יוצאת למסעדות ואם יוצאת מזמינה רק לשתות … כבר כמה שנים שאני לא חיה כל היום חושבת מה אני יאכל כמה אני יאכל ומחשבת קלוריות . מיותר לציין שהייתה תקופה של בולמוסים בחודשים האחרונים התחלתי להקיא למרות שמה שאני מקיאה זה ירקות ואולי טחינה וגבינה כבר אין כל כך
    בולמוסיח אבל למשל אתמול באמצע הלילה הייתי רעבה אכלתי טחינה מהקופסא משו כמו שלוש כפות והלכתי וההקאתי את זה . הדבר הזה פוגע לי בהמון דברים אם זה בלימודים מתלמידה מצטיינת הפסקתי להגיע לבית ספר , מיותר לצייין שמסגרת
    הצבאית הייתה קשה לי ברמות כי אני לא אוכלת
    ליד אנשים ובגלל שאני לא נראת רזה מידי המפקדים לא האמינו לבעיה שלי … נכון היום אני לא שמנה אבל גם לא נראת אנורקסית כמו פעם ולכן היה לי קשה מאד בצבא לא לאכול כלום עד הערב כל יום ולחיות על נס קפה. לא זוכרת מתי אכלתי ליד אנשים . בתקופה האחרונה אני מקיאה פעם ביומיים גם אם אכלתי רק סלט או פירות … חילוץ החומרים שלי נדפק . חיי החברה שלי הרוסים .. בחיים לא הייתי בזוגיות
    ולא חשובת שמישהו ירצה מישהי שיש לה הפרעת אכילה .. בזמן האחרון התחלתי ללעוס מזון ולירוק אותו מפחדת מאד שזה משמין .. אני פוט לועסת ויורקת מה שאכלתי האם זה משמין עדיין ? אני באמת רוצה לצאת מהפרעת אכילה הזו לא מרגישה שאני חיה כל חיי סובבים סביב המראה שלי ומיותר
    לציין שאף אחד לא ירצה אןתי … לא יודעת איך
    להגדיר את עצמי כבר באיזה הפרעת אכילה אני לא חושבת שאוכל לצאת
    מזה … הפרעת אכילה הזאת השתלטה לי על החיים .. כל הזמן עייפה ממחסור במזון או האוכל … כל היום אני שותה נס ולקראת הערב נהיית רעבה במקרה הטוב אני אוכלת רק סלט וזהו ובמקרה הרע אוכלת מלא מזון שנחשב בריא כמי לקנות גבינות ושוויות כאלה והולכת להקיא … הכי עצוב שכולם חושבים שיצאתי מזה כי אני כבר לא רזה כמו שהייתי בעבר פחות מ – 40 שקלתי והיום אני מפחדת להישקל … יודעת אם השמנתי לפי הבגדים כרגע מידה 36 ועדיין שמנה ..
    אפשר לצאת מזה או שכל חיי אמשיך
    לחיות סביב ההפרעה ?

    1. אהובה יקרה, הרבה יש לי לאמר לך אבל ראשית אענה על שאלתך אם אפשר לצאת מזה – כן. אבל זה לא רק לצאת מ"זה" אלא לשחרר כמה אמונות שמייצרות את ההתעסקות הבלתי פוסקת ב"זה" וזה לא קל כי סביבך וסביבי כל הזמן כולם מתעסקים ב"זה" וכולם מאמינים לאותם דברים.
      ראשית מאמינים שחייך מקבלים משמעות רק אם מישהו אחר ירצה אותך. כמה פעמים אמרת בדבריך מי ירצה מישהו ש…. ומה אם חייך שווים וחשובים בזכות עצמם ובזכות עצמך? למה צריך לחכות לאישור של מישהו אחר? ומי אמר שאת תרצי מישהו ש? מישהו שמה? מה זה מוצר על המדף? אף אחד לא ירצה אותי? אז עכשיו אני צריכה להיות מושלמת בשביל מישהו שחושב שאני צריכה להיות רזה ושקטה ויפה ושאבשל ואנקה ואכבס ואגדל לו את הילדים או שאחייך לחבריו ואהיה יפה וחלשה ומושלמת? נראה לך הגיוני? שכל מטרת חיי שמישהו אחר ירצה אותי???
      לא תודה.
      דבר שני כל זמן שאני מנסה להיות דחליל אני לא חיה. זה או לחשוב על איך אני נראית או לחיות. זה שני דברים שונים. הדוגמה שאני אוהבת לתת זה מישהו שרץ מאה מטר. ראית איך נראים הפנים שלו? כמו בולדוג הלחיים עפות לכל הכיוונים … זה לא המראה הכי מושלם בעולם ביחד לפרסומת לגבר נאה… אז מה? נשב כל היום ולא נזוז ונצטלם לסלפי? מה עם כל מיני פעילויות ואתגרים בחיים? הגוף הוא מכשיר לחיים לא בובת ראווה, למה שנרצה כל היום רק לדגמן לאיזה סלפי למה שלא נעדיף לרוץ לקפוץ להתלכלך לשמוח לשיר ולרקוד? למה יש פה בכלל תנאים על החיים שלי? תנאים עלי? למה שאסכים לזה? תביני שכל זמן שאת מסכימה לשים על עצמך תנאים את בתוך בית הסוהר של התנאים האלה. אז לשאלה אם אפשר לצאת מזה – כן, אבל לשחרר בדרך את התנאים האלה, להסכים לצאת לחופשי.
      יש לי עוד הרבה מה להגיד לך את מוזמנת לצלצל אלי ונמשיך באופן אישי. ודאי יש לך מה לענות לי את מוזמנת בשמחה. אם תרצי אני בatounh@bezeqint.net כתבי לי ושתהיה שנה נהדרת, שנת הבראה וחופש חדש.

      1. היי, ושוב אני מוצאת את עצמי מעל האסלה ומקיאה ואף אחד לא יודע .. יש לי נטייה בימי שישי לאכול יותר .. קמתי בתשע לא אכלתי כלום עד שעה 2 בצהריים .. ואז אכלתי לאורך כל היום שעועית ירוקה מבושלת בערך 400 גרם לאורך כל היום, לקראת הקידוש ראיתי סיר של
        חצילים מטוגנים – מד משמין , אכלתי טיפה מהחציל בלי הקציצה .. . יש לי נטייה לאכול מהסירים רק את הירקות לא את הפחמימות למשל אם יש בסיר ארטישוק אז לאכול איתו או את החציל .. ניסיתי לרסן את עצמי ולקחתי תפוח הגיע הקידוש ואכלתי מלא סלט ואבוקדו וטחינה – ממש משמין .. נכנסתי לחדר פתחתי את הברז והתחלתי להקיא כל האבוקדו יצא רוב הסלט אפילו חלק מה חצילים עד שלא הצלחתי להקיא יותר.. פשוט לא משנה מה אני אוכלת אני ישר מתנפחת בבטן.. מיותר לציין שלאורך היום שתיתי 4 כסות נס קפה ( על בסיס סוכרזית וטיפה חלב סויה ) שתביני עד כמה פריקית אני של מוצרי דייאט.., ההבטחץי לעצמי לא לפתוח את הסיר של הקציצות עם החצילים כי אני מסוגלת לאכול את החצילים ולהשאיר את כל הקציצות בסיר ואז כולם יצעקו עלי וו בגלל הדיאטה שלי אני לא אוכלת בשר .. בכל מקרה אני שוב מצאתי את עצמי לאחר הקידוש מול האסלה ווהקאךי את נשמתי אולי זה נבע מחסור המצב רוח שלי היום פשוט הרגשתי צריך להוציא הכל ופשוט הקאתי את חיי אל האסלה ומה קרה להקאה שה נהיה קל יותר .. מצטערת שכתבתי הרבה אבל ״המפלצת״ הזאת מסרבת לעזוב איתי .. ההקאות מתחילות
        להגיע כל מום ולפעמים מגיעות לשלוש פעמים ביום גם אם מה שאכלתי זה רק פרי.
        יש איזה קבוצת תמיכה של בנות
        כמוני שאני יכןלה להגיע אליה כדי להתעודד קצת ? יש אישה טיפול שיכול לעזור לי ? פשוט מרגישה שאני מפססת את החיים שלי שהכל עובר לידי במקום לצאת אני שוכבת במיטה אחרי הקאה וחושבת אולי חלק ממה שאכלתי השמנתי ממנו..
        תודה רבה על הייתך פה ועל זה שאת קוראת פה הכל את פשוט בן אדם מדהים שתהייה
        לך
        שבת שלם:)

        1. תשומת הלב שלך לפרטים הקטנים מעוררת השתאות. אפשר לראות שאם היו שמים אותך נניח בחליפת צלילה מתחת למים היית יכולה לראות את השונית הקטנה ביותר ואת מגוון הדגיגים הצבעוניים מכל הסוגים. כרגע את באוכל, ושם תשומת לבך המלאה. איפה שתשומת הלב שלנו שם אנחנו מקבלים תוצאות. בהכוונה של התדר הנכון בשמית המוסיקה הנכונה ואת תוכלי להפיק מחייך ניסים ונפלאות.
          מידי פעם אני פותחת את הבית לקבוצה שנפגשת פעם בשבוע פעם בשבועיים אבל כרגע אין קבוצה כזאת. לגבי מקורות עזרה יש כל מיני, ואת מוזמנת לנסות גם אותי. כתבי לי בפרטי, אשאל אותך כמה שאלות שדרכן אוכל להבין אם יש סיכוי שנוכל לעבוד יחד. בינתיים שבת שלום הרימי ראש וחפשי את היופי בעוד דברים, רק בתור ניסוי ראשוני להתחלה של השלב הבא בחייך.

  11. בנות בנים יקרות יקרים אהובות אהובים.
    לכל מי שעדיין בבית הספר אני שולחת כוחות מחודשים לשנה החדשה. בשנה הזאת זכרו מי אתם. אתם יותר מסך כל חלקי גופכם, אתם נשמות גבוהות בעלות חוכמה תבונה אהבה רגישות, כל זה יש לכם בעיניים וככל שתלמדו להרגיש את זה ככה זה יופיע גם בחיצוניות של הגוף שלכם. זכרו שאתם לא קישוט סביבתי של אף אחד, שמה שהיום חושבים זו טעות ועוד מעט יבינו את זה כולם. אל תהיו קורבנות של הטעות הזאת. נשמו עמוק וזכרו מי אתם. אתם יצורים של אור ואהבה ומי שלא רואה את זה חי בעיוורון שאתם לא אשמים בו.
    נסו לאהוב את עצמכם כי מגיע לכם הכל. אתם מוכשרים עד מאד ואין שום סיבה אמיתית שתמנע מכם להגשים את כשרונכם, אל תחכו למדליות או מחיאות כפיים חייכם לא תלויים בזה. אבל אל תעצרו את עצמכם רק כי מישהו אחר חושב שאתם לא בצורה המתאימה. להיפך. לכו על מה שבא לכם ושימו פס על מי שעוצר אתכם. הם לא באמת יכולים לעצור אתכם.
    זכרו שמי שפוגע בכם הוא אלים. בין אם במילים או במעשים וזכותכם לאמר לו אתה אלים. אתה נוהג באלימות. אם פוגעים בכם תדווחו ותמחו, אל תקבלו את זה כי לא עשיתם שום דבר רע. אל תסכימו לאלימות, לא בבית ולא בבית הספר. מוזמנים לדווח גם לי ונחשוב יחד מה התגובה הנכונה.
    אתם לא לבד, יש הרבה אנשי אור בעולם הזה, לא כולם נמצאים בכיתה ד2 נכון, וגם לא בטוח שבחטיבה, אבל הם שם. חפשו אותם בעיניים. אל תוותרו על מציאת האנשים שגורמים לכם להרגיש טוב עם עצמכם. לא כולם חייבים להופיע בטלוויזיה ולא זה לא חייב להיות מלך או מלכת הכיתה. השטויות האלה נעלמות עם השנים, סמכו עלי. טפחו את הכשרונות שלכם ואת נקודות העניין שלכם וכל השאר יעלם עם הזמן. ישאר רק התוכן, צורה נעלמת. תוכן נשאר.
    מצחיק להגיד אבל תהיו קצת נחמדים להורים שלכם, אני מנחשת שקשה להם להבין למה קשה לכם. שווה לנסות לתקשר איזו שיחה, אבל אל תתעקשו אם זה לא הולך. הם לא אשמים הם חיים בדור אחר. לפעמים יש איזה הורה שמבין משהו לרגע, לפעמים לא. חבקו ושחררו. אתם יותר חזקים ממה שאתם יודעים. חבקו את עצמכם בשמי.
    שנה נהדרת שתהיה לנו
    מלאה בהרבה אהבה.
    חניתה

    1. אתה צודק, אני מתנצלת על זה בכל מקום אפשרי. גם בספר כתבתי שאני מתנצלת פשוט עברית זו שפה מעצבנת בקטע הזה ולכתוב כל הזמן את\אתה או אתם זה פחות אישי ופחות נוח.
      אני כותבת שם שכל מה שאני כותבת רלוונטי גם לגברים בכל הגילאים, כי גם מהם דורשים היום להיות מושלמים ביחס לאיזה מודל יופי עלום.
      מוזמן באהבה לכתוב לי על המצב שלך ושננסה ביחד לקדם אותך החוצה מזה

  12. אני 4 שנים ארורות בתוך המחלה .
    אני מת לצאת ממנה אבל זה קשה ..
    הסוד זה לאכול בדיוק עד הנקודה שממנה ישלך את האפשרות להקיא .
    אבל מה , אני לא מצליח לאכול בכמות הזאת , אני מתפתה כל פעם מחדש .
    אשמח לתגובה .

    1. היי משה גם אני ככה. הקטע המפתה באוכל או בכל דבר שאני אוהב לעשות, שאני פשוט נהנה ורוצה עוד ועוד ממנו. אבל שים לב שלא בכל דבר אתה הולך עם הרצון לעוד. בהרבה מאד דברים אתה אומר "אוקיי, גם מחר יום", והשאלה היא אם להתאמץ ולמצוא דרכים לעצור בזמן או לוותר ולהמשיך להגזים ולהקיא. זו לא שאלה שיפוטית, זו שאלה קיומית, יש לי ויכוח עם כמה חברות שלא מכניסות מאכלים מסויימים הבייתה כי הן חושבות שאין להם שליטה מולן. אישית העדפתי לאתגר את עצמי בקטע של הכמות, ובספר כתבתי כמה דרכים איך לקחת את עצמי מזירת הפשע בזמן, או לנהל "חשבון בנק" יומי עד שהבטן כבר לוקחת פיקוד ומודיעה לי שדי לה, ויש הסכם בינינו שאחרי שדי לה אני יכולה לקחת עוד שלושה ביסים ואז באמת די. פעם אחרונה ודי לחניתה, פעם אחרונה ודי באמת לחניתה ופעם אחרונה ממש ממש ודי לחניתה… :-) מזכיר לך ילדות? גם לי, ואני מחייכת כי אני חמודה מאד, ושווה לי להחזיק קילו שניים על הגוף היקר שלי בשביל לנשום עם עצמי בנעימות ובהכלה בלי יותר מדי שיפוטיות וכעס. מה קרה, שלושה ביסים זה מה שצריך לגרום לי עכשיו להתחיל לאכול עוד מאתיים? ולרוץ לשירותים בהסתר להקיא? לא. התהליך של למצוא את המידה הנכונה שלי בכל דבר בכל תחום, גם במנוחה וגם במאמץ, וגם בים וגם במסיבה וגם בשיחה עם אנשים מתי לשתוק ומתי לדבר וגם באלף ואחד דברים. מחפשים את הגבולות הנעימים לנו, את המידה הנכונה לנו. באהבה.

  13. אני חולה כבר כמה שנים טובות ועדיים תקועה באותה הנקודה. כל יום בולמוס. כל יום. אבל לא בולמוס שאפשר פשוט להקיא ולשכוח, הוא מתמשך לאורך כל אחר הצהריים והערב ואני באמת לא מסוגלת יותר. זה מאוד קשה במיוחד כשאני עובדת/לומדת ויוצא שאני מבלמסת מול אחרים.. מרגישה כבר שאין תקווה למרות שבשבילי כל יום הוא יום חדש.. אמה הצעד הראשון להפטר מבולמוסים? את ההקאות אני יכולה להפחית ואפילו להפסיק אם הבולמוסים יפסקו.. טיפ?

    1. אמה יקרה, גם אצלי ההקאות היו הדרך לאזן את הבולמוסים וגם אצלי כשהחלטתי לשחרר את הבולימיה זה היה דרך אכילה מאוזנת. אכילה שיש בה הכל במידה. כדי שלא אענה לך על רגל אחת אני די ממליצה לך לקרוא בספר את החלק השני שיש בו טיפים ועובדות שיכולות לעזור. יחסוך לי לכתוב את הכל פה שוב… (הספר לא יקר אבל אם לא בא לך אז תעייני פה בתשובות יש פה הרבה טיפים) יש שם דרך להיות בשליטה במצב עד שכבר לא צריך יותר לשלוט והכל זורם. שאלת השאלות תשאלי את עצמך מה היית עושה אלמלא היית בולימית. תמצאי שם תשובות על הפחדים האמיתיים שלך, אלה שזורקים אותך לאכילה רגשית מלכתחילה. ואם תרצי לשוחח שלחי לי מייל atounh@bezeqint.net ונמצא לנו את הזמן המתאים.

  14. איך נפתרים מההרגל המזעזע הזה שבולמוס אחד מביא איתו את החברים שלו? זה מתחיל בגבינית גדולה מאד (מאד . ) ב9:00, בעבודה, ככה חודשיים (לא במקום ארוחת בוקר ב7 וארוחת ביניים ב11 בערך). וזהו. אחרי הגבינית הזו הכל כבר הופך לאבוד., אז היום ימשיך גם במאפה קינמון (גדול…ענק) ובעוד ועוד הפתעות שאני קונה במהלך היום בעבודה (יש כמה חנויות אוכל שונות).

    אני כבר 9 שנים חולה. זה פשוט שעכשיו אני כל כך מנסה וקראי את הספר חניתה אולי ארבע פעמים… ואני עדיין לא מצליחה לעשות כלום עם הבולמוס בעבודה. גג לדחות אותו בשעה.

    1. יולי יולי יקרה, הרגל והתמכרות הם אחים תאומים. האחד אהוב והשני שנוא. ומה ההבדל ביניהם – שאחד משרת אותי והשני לא. אבל שניהם זה לולאה חשמלית במוח שמייצרת אוטומציה. אנחנו זקוקים למערכת הזאת כי אחרת היה דיון יומיומי על כל דבר – מצחצוח שיניים ועד להגיד שלום לשכנה, כולל לנשום ולשים במקום את המפתחות של הבית בכניסה. אוטומציה זה בגדול משהו טוב. אממה, כשנכנס משהו לאוטומט שאנחנו לא רוצים אותו אז מתחילות הצרות. עדיין כמו כל הרגל אפשר לשנות אותו על ידי יצירת הרגל חדש.
      בואי נסתכל על גבינית כעל משהו שאת אוהבת. האם באמת את צריכה לוותר עליה? לדעתי לא, אבל אולי כן להכניס אותה לתפריט ולא להתייחס אליה כיוצאת דופן שצריכה עכשיו לדחוף את עצמה בכוח ואחר כך לעשות בלגןן. דברי איתי אם את מסתבכת עם להכניס גבינית לתפריט שלך. אני מנחשת שאני הייתי חולקת אותה חצי חצי עם מישהו או עם עצמי של אחר הצהרים. חצי עכשיו וחצי אחר הצהריים. ואז אני לא חייבת להיות בולימית בשביל לאכול פאקינג גבינית.
      למעשה אני לא רוצה להוציא מהתפריט שלי שום דבר וכן מסכימה להתאמן על הכמויות הנכונות והמאוזנות.לא רוצה שאם בא לי משהו טעים אז אני חייבת להיות בולימית. אני זאת שקובעת לעצמי את התפריט, מי קובע את שלך? אם קראת את הספר אז יהיה יותר קל להבין איזה מחשבות מפריעות לך להשתחרר, כתבי לי בפרטי ונתחיל לחפור עד שנמצא. אני כבר רואה כמה אבל במקום שאחפור פה על עיוור פשוט נתחיל לעבוד אחת על אחת.

  15. כמה פעמים אמרתי לך?!
    תפסיקי להתקשר אלי, אני לא מעוניינת בך יותר!
    מה שהיה היה, הזיכרונות אמנם תמיד יישארו אבל אין דרך חזרה..
    נפרדנו כבר לפני 4 שנים וקשה לי להפסיק לחשוב עלייך, בבקשה אל תהפכי את זה ליותר קשה ממה שזה. היה לנו טוב יחד אבל עשית לי כל כך הרבה רע! את לא טובה עבורי, אני יודעת שמגיע לי הרבה יותר טוב ממך! התגברתי עלייך. כן! המשכתי הלאה בחיי, מצאתי לי אהבות חדשות, תחביבים חדשים, כל חיי השתנו לטובה מאז שאנחנו לא יחד.
    אני לא רוצה לפגוע בך, אבל תביני.. כך יהיה לי טוב יותר. אני חייבת לחשוב קצת על עצמי, את היית שתלטנית, אגואיסטית, רצית את כל כולי רק לעצמך.
    היינו ביחד 10 שנים! זה המון זמן… הקרבתי עבורך כל כך הרבה דברים, מגיל 16 היינו יחד. את כל הילדות את הרסת לי!
    עכשיו, אני במקום אחר.
    אהיה גלויה איתך, אני עדיין מתגעגעת אלייך. חושבת עלייך הרבה ולפעמים אפילו רוצה לחזור ורק לשמוע לפעם אחת את קולך! אבל, אני יודעת שמשם לא תהיה דרך חזרה. שאת כמו אש ששורפת ומכלה את הכל! שאת לא תתני לי אוויר לנשימה! שאת כל כך חזקה! שעד שהשתחררתי ממך אסור לי!!!! אסור לי לתת לך פתח אפילו הקטן ביותר לחזור, אסור לי לתת לך את ההרגשה שיש עוד תקווה, (זה גם לא פייר עבורך)… אני תמיד התחשבתי בך. גם כשנפרדנו לא רציתי לפגוע, החלטתי לתת עוד קצת ועוד קצת זמן.. עד שיום אחד פשוט מחקתי אותך מחיי ביום אחד! הבנתי שאחרת זה יהיה בלתי אפשרי… תמיד אהבתי אותך, תמיד אתגעגע אבל את אחת כזו שאסור לתת לה אפילו לא קצת כי את לא מסתפקת במעט. את רוצה את הכל מהכל!
    10 שנים שלמות! קשה לי להתגבר עלייך, היינו כל כך הרבה זמן יחד.. כל יום! כל היום! לא יכולתי להפסיק לחשוב עלייך!
    אבל היום, אני כבר לא חושבת עלייך, התגברתי. אני נמצאת במקום אחר.. יש לי אהוב חדש, התקדמתי בחיי.. יש לי כלב, חתול ובית משלי ובעל שאוהב אותי וילד בדרך. אל תקנאי! אני לא מתכוונת להעציב אותך אלא רק לומר לך שאני באמת לא רוצה שתחזרי. שבאמת טוב לי בלעדייך. אני חושבת עלייך כי בכל זאת.. אהבתי אותך. היית חלק בלתי נפרד מחיי. אבל את מגיעה למחשבותיי רק ברגעים הקשים ורק לעיתים רחוקות. שם אני נלחמת בך ולעולם לא ארשה לך להרוס לי את כל מה שבניתי אחרי שאספתי את כל השברים להם את גרמת!
    תמיד אוהב אותך בולמיה שלי, תמיד ארצה בך שוב, כמהה להרגשת היטהרות והגועל בו זמנית, כמהה לרזון הלא אנושי, מתגעגעת אלייך כל כך!

    1. יקירתי יפה מאד כתבת וניתן בעיקר לראות את יכולת האהבה שיש בך. וגם את היכולת האנושית להפוך לרומנטי ופיוטי גם את רגעי הקושי הגדולים של החיים. אני אישית אינני מתגעגעת לראש הבלתי שקט, למחשבה הבלתי פוסקת על אוכל, ליאוש ולהרגשת חוסר האונים, לא מתגעגעת לאדישות והבריחה מאנשים, לא מתגעגעת להסתרה. אני אפילו לא מתגעגעת לכמויות האוכל הבלתי נגמרות ולטעם הצורב של החומצה בקצה הגרון. לא מתגעגעת לכל זה. יש לי מזון מכל סוג מתי שארצה, אני שמחה לעצור ולנוח ולעבור למשהו אחר, אני שמחה להיות שוב חלק מהעולם ולהרגיש מידי פעם מלאה וללטף את הבטן ולתת לה לעשות את עבודתה. הבולימיה שהיתה חיי במשך 11 שנה היא היום זכרון רחוק שכמעט ולא ברור אם היה או לא היה, לא מצליחה לחשוב שכל היום שוב אבלה בין לעיסה לשירותים. ממש לא מתגעגעת. ממש לא אהבתי אותי של אז. זו לא היתה ישות אחרת מבחינתי זו הייתי אני המיואשת שלא מסכימה לחיות רגיל כמו שהטבע ברא אותי, ועכשיו שאני מסכימה אז יש פה אהבה לי. אהבה לעצמי כפי שאני, לא לאיזו ישות עלומה אחרת ששולטת בי, אלא לי, החיילת האמיצה פה במשחק החיים. אני מבינה מה את חווה ומה התכוונת, אני מבינה את הפרידה שאת מספרת עליה, אבל מציעה לך לכתוב גם מכתב קצת פחות אוהב לישות הזאת שיחסי הציבור שלה כל כך טובים, כתבי גם אחד שכותרתו "ברוך שפטרנו" ואחד שכותרתו "שלום לי אהובה שאני".
      המילה היטהרות היא חלק מיחסי הציבור של משהו שכדאי להבין מה משמעותו עבורך, כי כל עוד החיים זה דבר שיש צורך להטהר ממנו אז יש פה עוד קצת התכווננות ודיוק לעשות. אנחנו נקיים וטהורים כפי שאנחנו, בני אנוש, עם מחשבות ופחדים ואהבה שמבקשת להתממש, מצאי לך את המוסיקה הפנימית הטהורה שאת זקוקה לה, בלי ללכת נגד הטבע ובלי להתנות את זה בצורה פיסית כלשהי.

  16. בנות ובנים יקרים נשפך לי קפה שחור על הטלפון והוא מנוטרל זמנית. מי שרוצה אותי יכול לכתוב לי ל atounh@gmail.com או לפייסוש בעמוד בולמיה על השולחן , או במקרים דחופים לצלצל 099585271, שבוע קל ונעים לכולנו ושכל החולים יבריאו אמן אמן

  17. לא אצא מזה בחיים כי החיים שלי בזבל אני עוברת גיהנום יש לי גם או סי די וגם בולמית וגם אני בודדה לגמרי תעזרו לי ניסיתי הכל כלום לא עוזר

    1. יקירה לפי דעתי לכולנו יש כל מיני מה שמכונה "הפרעות קשב" ואני כבר שמעתי שלא רק אני קוראת לזה "יתרון קשב". בגלל קצב קבלת האינפורמציה המואץ, המוח האנושי זקוק לתדרים נוספים כדי לחלק למיין להשוות ולסדר את הכל. ועוד להחליט על תגובה… בימים שלי לא היו מאבחנים אותנו, פשוט אמרו שילדים לא יודעים לשבת על התחת כל היום, מה שנכון.
      לגבי הכדורים זה ודאי לא להיט לקחת כמות כזאת, ובהחלט הייתי שמחה לגלגל איתך שיחה על האפשרויות הנוספות שתוכלי לשקול כדי להשיג תוצאה שמשלבת בריאות וכוח ועוד כמה דברים טובים. קראי פה עוד כמה עמודים אם עוד לא עשית זאת, ואם תרצי לפנות אלי ישירות אני בatounh@bezeqint.net שיהיה יום נעים את לא לבד תאמיני לי אנחנו מאות.

    2. https://news.walla.co.il/item/2997757?utm_source=facebook&utm_medium=sharebutton&utm_term=social&utm_content=facebook&utm_campaign=socialbutton

      עשיתץי את המבחן עכשיו ויצא לי 100!!! גאה ומאושרת. תמיד תשמחי בתכונותיך כי הן תמיד תמיד למטרה נעלה וטובה. למשל האף הארוך שלי מאפשר לי לקלוט אופי של אנשים ממרחק… :-) והקול החזק שלי מהדהד כדי להשמיע דברי אמת לעולם מוזר…

  18. שלום אני בחורה בגיל כמעט 18
    בגיל 16.5 היה לנו ארועה משפחתי של אך שלי ברמצווה במהלך הזמןהלכתי לחפס בגדים ולא מצאתי נשאתי לדעת למה ואיך שהוא ח₪בתי שאם אני ירד כמה קג אני ימצא למרות ₪האיתי ניראת בסדר גמטר לפי אך שתארו האיתי שוקלת 53 בגובה 160סמ ותמיד הירגשתי רע אם עצמי ומאז היתחלתי מסא דייטה שכול פעם הורדתי משהוא בהדרגה עד שהגעתי למצב של תת משקל ואז התחילו האיומים של האשפוזים. זו היתה תקופה קשה בחיי
    סיוט שלא מאחלת לאף אחד בעולם גם לשונאים שלי זה סבל נוראי היגעתי למשקל 35 זה היה כבר מסוכן הדופק ירד היה לי קר ה₪יער נשר הרגליים רעדו מצב רוח רע וצבע עור מזעזע בצבע צהוב כהההה ובלת בררה היתאשפזתי בהתחלה התנגדתי ואחר כך השלמתי אם זהשזה כדאי וב"ה זה היה במחלקת ילדים ושיתפתי פעולה כפי שהם רוצים היום אני מאחורי הכול ואני מרגישה שנוצרלי בעית בולמיה וזה מתחיל אני לעיתים אוכלת מסודר ופתאום אוכלת 3 דברים במכה זה יכול להיות כמו היןם במבה 5 עוגיות וחתיחת עוגה קצת גדולהאני פוחדת שאני ישמין יתר על המידה כי אני כבר על הגבול
    וביגלל זה אני נרשמתי למכון כושר שיעסיק אותי ואני אומרת כול הזמן שאני ירד 5 קיחו ולא הולך לי בבקשה מה אני יעשה אני שוקלת 48 זה תקין אבל בכול זאת אני רוצה קצת יותר להוריד 😒😒😳😳😣😣

    1. ילדה-נערה יקרה,
      ראשית כאב לי סיפור הבגדים כי בארץ הזאת יש בעיית מידות, למרות כל המחאות לא הצלחנו לשנות את זה ויש מעט חנויות שיש בהם באמת בגדים לכולם. התוצאה של זה שאלה שאין את המידה שלהם מרגישים כמו חייזרים דחויים שצריכיך להתבייש להם, בעוד שמי שצריך להתבייש לו זו החנות.
      לא רק בגלל זה את בלולאה מחזבתית שבה לא איכפת לך משום תכונה נהדרת אחרת שיש בך, לא משנה לך לא הבן אדם המהמם שאת, החוכמה, הכשרון, האהבה, איכפת לך רק איך את נראית וכמה אכלת ושלא תשמיני. כתבתי על זה בספר יש פה בלשונית הראשונה זה יכול קצת לפרק לך כמה תקיעוית ולפקוח את עיניך לאילו מחשבות שאת חיה בתוכן אינן אשמתך בכלל.
      ברור שאם המטרה היחידה שלנו בחיינו זה להיות קישוט מוצלח לסביבתינו ושמישהו יסכים לאהוב אותנו כי הצורה שלנו מצאה חן בעיניו וכו וכו אז פרוסת עוגה זה יושב ברשימת הפשעים החמורים. אבל בתוך חיים מלאים וחופשיים שמותר לאכול לנשום ולשמוח פרוסת עוגה זה רק עוד הנאה אפשרית. אוכל זה בסופו של דבר רק אוכל, לא יותר מזה, לא אוייב ולא ידיד, אנרגיה בטעמים על מנת שיהיה לנו כוח ליתר הדברים שבא לנו לעשות פה. את מבינה? ההתעסקות באוכל ומשקל כדבר היחיד שיש פה היא כאילו שתתחילי להתיחס לנשימה שלך כאל הדבר היחידי שיש פה, ונכון שבלי לנשום אי אפשר לחיות אבל החיים זה לא רק לנשום ולאכול. תעיזי להסתכל מעבר לזה. קראי פה עוד קצת בעמוד ונסי להתארגן על הספר, ובכל מקרה מאחלת לך המון בהצלחה לנשום עמוק ולדאוג להיות מי שאת באמת.

  19. הקאתי על בטן ריקה, כנראה שלא הקאתי ממש משהו חוץ מחומצות קיבה וכל זה אבל הגרון עדיין ממש שורף לי, יש משהו שאפשר לעשות כדי להרגיע את הכאב?
    ולפני שאתם נלחצים אני בתהליכי החלמה מזה אבל בגלל שלא הקאתי יחסית הרבה זמן הרגשתי רע עם עצמי, שאני עולה במשקל ואוכלת ולא מוציאה את האוכל אז הקאתי אבל בגלל שאכלתי היום רק יוגרט וטיפה שוקולד בצהריים (בערך בשלוש) ועכשיו ערב (תשע בערך) אז יצא שהקאתי על בטן ריקה.

    1. למשך תקופת מה אחרי שמתחילים להשתחרר מזה יש עדיין את הפולסים שמבקשים להתרוקן מאותן מחשבות אובססיביות שלנו לגבי המשקל שלנו וצורתינו החיצונית. זה כמו כאבי פאנטום את מכירה את זה? מישהו שכרתו לו את הרגל ממשיך להרגיש אותה…? הנכון הוא לנשום דרך כל מחשבה שעוברת לך בראש, כל מחשבה, לנשום ולהרגיע את עצמך שחייך לא בסכנה ואת כבר לא במקום המודאג אלא במקום המבריא, ואת נותנת לעצמך את הזמן להחלים, כי מגיע לך לחיות חיים בריאים ושלווים ללא הפרעות ועצירות הקאה, פשוט לחיות בנחת ולעבור מדבר לדבר, לעשייה, למנוחה, ללא תלות בשום מחשבה שהיתה בעבר מנהלת אותך. שם הנצחון, לנשום דרך כל מחשבה ולא לרוץ להגיב אליה כאילו שמישהו לחץ על שלט רחוק.
      באותה נשימה אומר לך שכל עוד תאכלי מעט מדי לא תצליחי לתת לגוף שלך את האנרגיה שהוא זקוק לה כדי באמת לשחרר את הנושא. מעט מדי זה מעגל חדש, מעגל חדש יבקש לאזן את עצמו, וחוזר חלילה. לאכול מעט מאד ואז להקיא זו בעיני ההגדרה של אנורקסיה, וכן יש כאלה שמשחקות בין בולימיה לאנורקסיה ושוב אני אומרת שהנמחון האמיתי הוא לאכול רגיל ולחשוב מה חשוב לי בחיים, מה חשוב לי מעבר לדעתו של מישהו על איך אני נראית. כשאני מתחברת לכל מה שיש בי חוזר הכוח לידיים שלי ואני יכולה לחיות. לבכות לצחוק לאהוב להתרגש להתאכזב לנצח. לחיות.

Leave a Reply to אמה סגירה